Igrot Kodesh · Letter 3133 — Faith & Bitachon

B"H

21 Kislev* 5715,
Brooklyn.

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem,
Rav Dovid Shlomo (Rav D. Sh. Shapiro, of Milwaukee, in the United States),

Greetings and blessing,

I received with pleasure your letter, which came after a long interruption. You inform me therein that you are in good health. May Hashem grant that in the future, each of us announce to the other only good news.

You attach to your letter a treatise dealing with the question of whether a man afflicted with schizophrenia can give a valid bill of divorce to his wife (which he can do only while in his right mind; does this illness allow him to be so qualified?). In fact, this term covers very different states, sometimes even diametrically opposed, which nevertheless all share a common point, according to the opinion of the physicians — that of being a succession of states of lucidity and then of madness.

New treatments make it possible to cure these patients, except when they reach the two extremes. Nothing can be done, indeed, for one who is in despair, who sinks into melancholy, or conversely, who displays excessive joy.

The beginning of your treatise seems to indicate that this is not the case here. We will therefore say no more about it, especially since an essential element is lacking — the opinion of the physicians on the specific case of this patient. Moreover, your letter seems to indicate that you are not seeking guidance on this analysis, but rather to establish whether it is advisable to pursue your research in this matter.

It is clear that for such patients there are good chances of recovery, including regarding their state during the illness. Nevertheless, so that my letter not appear empty, I will write the following few lines on your treatise:

A) You cite the responsa of the Tzemach Tzedek*, section Even HaEzer*, chapter 153, reporting that according to Rav Huna, one who mentions one of the signs of the Chagigah* sacrifice is considered to be not of sound mind. You are surprised by this statement, for according to the conclusion of the Gemara*: "This is the case only if he does so in a foolish manner." Now, his state must be established by three indicators.

In my view, the statement of the Tzemach Tzedek* is quite simple. In this paragraph, he asks whether someone considered mentally unsound in one specific area is also so in all other areas. There is indeed a dispute between the Rambam* and the Tosafos* on this subject. Now, this passage of the Gemara* explains that if one does not understand the reason for his behavior, even on one point — that is, if it is not established that he acts thus in order to attract upon himself a spirit of impurity — one considers him mentally unsound on the basis of this single indicator.

B) You also ask why the Tzemach Tzedek* does not cite the Tevuas Shor*, when he compares the positions of the Rambam* and the Tosafos*.

In fact, his responsa, like those of the Alter Rebbe*, state that the explanation of the Rambam* by the Tevuas Shor* is very difficult to accept. And not accepting it, the Tzemach Tzedek* therefore does not cite it.

C) You mention in this treatise the prohibition of causing damage, and you cite the expression of the Rambam*: "in such a manner as to cause damage." You will consult, on this subject, the explanation of the Alter Rebbe* in his purified Shulchan Aruch*, at the end of the laws of preservation of the body and soul, paragraphs 14 and 15.

He bases himself on the opinion of the early Sages, and his words apply also to one who commits a transgression, acting also "because he is seized by a spirit of folly." This can therefore be connected to the situation of a man who expresses his evil inclination and his anger.

D) You then conclude on the responsa of the Tzemach Tzedek*. Now, one must also include chapter 159 and his commentaries on the Mishnah*, on tractates Chagigah* and Gittin*, chapter 7.

E) At the end of the treatise, you cite references from the later decisors who deal with this question.

You will also consult the Sdei Chemed*, section on the collection of laws, article "divorce," chapter 1, and the books cited therein.

With my respects and my blessing,

You ask me about the Shaarei Teshuvah* of the Mitteler Rebbe*, beginning of volume 1, end of chapter 5: "The persecutions have disappeared and they will no longer occur." Now, you object that there were the massacres of 5408 (1648, in Eastern Europe, by the troops of the Cossack Chmielnicki) and those of our era (during the Second World War).

The context indicates that this disappearance applies solely to the persecutions whose purpose was to repair the sin of idolatry committed in the era of the First Temple and to bring elevation to the souls of that era. All those who gave their lives during the Middle Ages indeed possessed those souls. Then, the Arizal* bore witness that in his generation, these massacres ceased, for all those souls had already received their elevation.

On this subject, it is stated in this same text that Rabbi Avraham ibn Ezra* offered his life to sanctify the Name of Hashem. For the time being, I have found no other source mentioning the same statement.

ג'קלג

ב"ה, כ"א כסלו, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ חו"ב מוה"ר דוד

שלמה שי'

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הארוך נעם לי לקבל מכתבו בו מבשר מבריאותו הטובה, ויה"ר מהשי"ת אשר מכאן ולהבא יוכל כאו"א לבשר אך טוב איש לרעהו.

ע"ד הקונטרס המוסגר במכתבו אודות איש הסובל ממחלת הסכיצופרניא אם יכול לגרש את אשתו. - הנה בכלל שם הנ"ל כולל בתוכו כמה דרגות וכמעט מן הקצה אל הקצה. אבל צד השוה ברובא דרובא כפי עדות הרופאים ה"ה בגדר עתים חלים עתים שוטה ובפרט לאחרי שמרפאים אותם בתרופות החדשות (מלבד שתי הקצוות היינו מיואש ר"ל שאין הרפואות מועילים לו או בצד הטוב שנמצא במצב של מרה שחורה או שמחה יתירה ותו לא מידי), וכנראה ממ"ש בראש הקונטרס אין נדון דידן בכגון דא, ואכ"מ להאריך, כיון שחסרה החקירה העיקרית וחוות דעת הרופאים במצבו המדויק של הנדון. וכנראה גם ממכתב כת"ר שלא לזה - לשקו"ט - כיוון, ורק לברר אם יש להמשיך ההשתדלות והחקירה ודרישה בזה, ובודאי בחולים כמו אלו יש תקוות טובות לרפאותם ואפילו גם במצבם בעת המחלה ל"ע ול"ע. בכ"ז כדי שלא יראה מכתבי ריקם אבוא עכ"פ באיזה שורות בהנוגע להקונטרס, והוא:

א) במה שהעיר על השו"ת צ"צ חלק אבה"ע סי' קנ"ג, במ"ש אשר לרב הונא מוסר דבר אחד מהסימנים דחגיגה נחשב לשוטה, וקשה לכת"ר דהא מסיק שם בגמרא לעולם דקעביד דרך שטות ובעינן שיתחזק בג' דברים.

ולדעתי כוונת הצ"צ פשוטה. כי בסעיף זה נחית לברר אם ע"י שטות בדבר אחד נחשב לשוטה בכל הדברים שבזה פליגי הרמב"ם והתוספת וכו' ובהסוגיא שם מוכח דאם אין אפשר למצוא סיבה להנהגתו אפי' בדבר אחד, היינו דלולא הטעם דעושה כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכיו"ב הי' נחשב שוטה אפי' בדבר אחד.

ב) כן מה שתמה שם שאינו מביא דברי התבו"ש בהשוואתו דעת הרמב"ם והתוס', הנה בשו"ת הנ"ל וכן בשו"ת רבנו הזקן כתבו דתבו"ש נדחק מאד במה שמפרש בדברי הרמב"ם וכיון דלא סבירא להו במילא לא פירשו יותר.

ג) במ"ש בהקונטרס בענין בל תשחית ובלשון הרמב"ם דרך השחתה, יעיין בזה דקדוק לשון רבנו הזקן בשולחנו הטהור סוף הלכות שמירת גוף ונפש סעיף י"ד וט"ו והוא מיוסד על דברי הראשונים ועד"ז י"ל גם בענין העובר עבירה דאף שהוא מפני שנכנס בו רוח שטות ויש לזה שייכות לשכך יצרו וחמתו.

ד) במה שמסיים לשו"ת הצ"צ. הנה מדובר בזה גם בשו"ת סי' קנ"ט וס' וחידושיו על המשניות מס' חגיגה ומס' גיטין פרק ז'.

ה) להציונים בסוף הקונטרס בפוסקים אחרונים המדברים בדין זה יעוין ג"כ בשדה חמד מחלקת אסיפת דינים מערכת גרושין סי' א' בספרים שציין שם.

בכבוד וברכה.

במה שהעיר בשערי תשובה - לאדמו"ר האמצעי - רח"א ספ"ה "שבטלו השמדות ולא יהי' עוד" וקשה מגזירות ת"ח (ושבדורנו זה).

יעוין שם שהמדובר הוא ע"ד השמדות שבאו לתקן עוע"ז שבביהמ"ק ראשון והנשמות שהיו אז - שכל אותם שקדה"ש בימי הבינים היו מנשמות אלו, וע"ז אמר האריז"ל שבזמנו בטלו כו' כי נתתקן הענין והנשמות עלו כו'.

דרך אגב: מובא שם אשר הראב"ע מס"נ על קדה"ש. ולע"ע לא מצאתי זה במק"א.

ג'קלג
מוה"ר דוד שלמה: שפירא, מילוואקי.