Igrot Kodesh · Letter 3152 — Faith & Bitachon

B"H

1 Teves* 5715,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I reply to your letter of 15 Kislev* and, in the meantime, you have surely received my second letter.

You tell me that you interpret my first letter as a strong expression of resentment. Now, I have already written many times that I do not know what purpose resentment serves. Nevertheless, you will grant me that one can feel pain in one's heart upon observing that no account is taken of the supernatural success that Hashem grants — quite the contrary.

And this is indeed the case here. Even if the arguments you put forward correspond strictly to reality, the result is, as I have already written (see, on this subject, letter no. 3018), that "Tuvya sinned and Zigud is flogged." You bear a grudge against a certain person and the schools must suffer for it!

I do not wish to go over each detail once again, and the general idea that has just been recalled should suffice for someone like you. Consider this (the school in which the recipient of this letter teaches) as if it were your personal affair, concerning you yourself and the members of your family, for good and for mercy. Then you will find the explanations; you will understand what needs to be rectified.

You know the remark made by the Rebbe Maharash* when he studied a Talmudic* passage dealing with the Jewish maidservant, with the complex reasoning of the masters of the Mishnah* and the Gemara*, the Sages of the early and later generations. He pointed out that this maidservant bases her conduct on all these explanations, even though, through her intellect, she has no access whatsoever to their depth. And he explained it in a very simple way: this maidservant is personally concerned by the matter. In such a case, she can indeed grasp the most profound reasoning.

Awaiting your good news regarding all of the above and also regarding the content of my previous letter,

ג'קנב

ב"ה, א' טבת, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מט"ו כסלו, ובודאי בינתיים קיבל מכתבי השני, ומ"ש שרואה את מכתבי הראשון כעין קפידא מרובה. הנה כבר כתבתי כ"פ שאינני רואה תועלת בקפידא וכו', אלא שהלב כואב לראות איך שאין מנצלים ההצלחה למעלה מן הטבע שמשפיעים מלמעלה, ואדרבה, וה"ה בנדון דידן אשר גם את"ל שצדק בטענותיו במאה אחוז הרי כבר כתבתי דטובי' חטא וזיגוד מינגד, שיש לו טענות לפב"פ ומזה סובלים בתי הספר...

ואין רצוני להתעכב עוה"פ על פרט ופרט ופרטי פרטים, ולדכוותי' תספיק נקודה כללית הנ"ל אשר יביט על הענין כענין שלו והנוגע לו ולב"ב בחסד וברחמים, ובמילא ימציא סברות ותיקונים ביותר וביותר, וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בלימוד סוגיא דאמה העברי' בש"ס והסברות העמוקות בזה של התנאים אמוראים ראשונים ואחרונים, שאמה העברי' פועלת בהתאם לסברות אלו אף שאינה בשכלה בערך כלל וכלל להנ"ל, ואמר שהדבר פשוט, שכשהענין נוגע באמת, הרי גם אמה עברי' תשכיל סברת אחרון וראשון ולמעלה מעלה...

המחכה לבשו"ט בכל הנ"ל וכן בתוכן מכתבי הקודם.

ג'קנב
כבר כתבתי : ראה לעיל אגרת ג'יח.