Igrot Kodesh · Letter 3176 — Faith & Bitachon

B"H

8 Teves* 5715,
Brooklyn.

To my close relative, Mrs. Devorah Leah (Mrs. D. L. Horenstein),

Blessing and greeting,

I was pleased to receive your letter of 3 Teves* and, even more, to take note of its content — your memories of times past, your description of the moral stature of your mother, the Rebbetzin* (Rebbetzin Sheina Berachah Dulitzki, daughter of Rabbi Yosef Yitzchak of Avrutch, the fifth son of the Tzemach Tzedek*), and the manner in which she prayed. In accordance with the perspective of our Torah*, one can say, in many situations and even very often, that thought is more effective than speech and even than action.

As is also the case in other areas, the secular sciences have lately arrived at the same conclusion.

Nevertheless, a person must act and his deed is essential. One must therefore reveal the thought and bind it to action.

Our Sages say of each man and each woman that he or she is capable, to a certain extent, of influencing those around him or her, whether nearby or even distant, provided that one makes an effort in this direction, with the appropriate energy.

How much more is this the case when it concerns descendants of morally elevated persons who, at the same time, multiplied their good deeds. These, without doubt, have inherited the qualities of their parents and of the parents of their parents.

Such is the characteristic of remembrance: it awakens the forces of this heritage and reveals them clearly.

At this propitious moment, one must use this inspiration to act concretely, for it is in this way that these forces receive their completeness, that a person likewise attains it, and that one reaches moral satisfaction, can perfect oneself and elevate oneself, "from one stage to another," toward the souls of the parents and the parents of the parents.

And one must not regard with disdain what seems to be merely incidental. In the negative sense, one can observe that a very small quantity (of atomic energy) can destroy a great city, with the numerous people found there. Now, the positive aspect surpasses the negative aspect, and an action that, in our eyes and according to our perception, seems modest and insignificant, can sometimes justify the seventy or eighty years of a life and give them content.

In accordance with the saying (see, on this subject, letter no. 2985) of the Baal Shem Tov*, "a soul descends here below, into the world, and lives there for seventy or eighty years, for the purpose of rendering a service, material and especially spiritual, to another Jew."

It is thus that this soul carries out the mission entrusted to it when it descends here below, bearing within it sparks of the souls of its ancestors.

One can thus understand the surprising assertion that is made regarding prayer (the eighteen blessings): "One recites the praise of the Holy One, blessed be He, then one formulates one's own needs."

During this prayer, a person is profoundly attached to Hashem. Yet he solicits a blessing for the agricultural production of his field. Indeed, by harvesting it, he can and must build for Him a dwelling here below.

At this moment, one can attain the purpose and perfection of creation through a single action, negligible and daily.

You no doubt know how much my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, insisted that these testimonies of the past be written down, in general and of family members in particular. This is therefore, no doubt, what you yourself are doing, and it is important to formulate them in a detailed manner.

May Hashem grant that you devote yourself to this in good health, you and your husband (Rav Shlomo Horenstein), in a situation that will be positive in every respect.

With my respects and my blessing, from your close relative.

P.S.: As you request, I return to you the letter of your mother, the Rebbetzin*.

ג'קעו

ב"ה, ח' טבת, תשט"ו
ברוקלין.
ש"ב מרת דבורה לאה תחי'

ברכה ושלום!

נעם לי לקבל מכתבה מג' טבת, ועוד יותר לראות תוכנו - זכרונותי' מימים שעברו אודות קלסתר פנים הרוחני של אמה הרבנית ע"ה ואופי תפלתה. והרי ידועה נקודת מבט תורתנו, אשר במקרים רבים ולעתים תכופות המחשבה מועלת יותר מדבור ואפילו ממעשה.

- כמו בכמה ענינים, הרי גם מדע החילוני בא למסקנא זו בשנים האחרונות -

אלא שכיון שענין האדם הוא - פועל והמעשה עיקר, צריך להמשיך המחשבה ולצרפה למעשה.

ואם בהנוגע לכל אחד ואחת אמרו שיכול הוא להשפיע על סביבתו הקרובה וגם הרחוקה במדה ידועה, ובלבד שישתדל בזה באופן ומרץ המתאים.

על אחת כמה וכמה שזהו צודק בהנוגע ליוצאי חלציהם של אנשי הרוח וביחד עם זה גבורי המעשה, שבודאי ירשו תכונות אלו מאבותיהם ואבות אבותיהם.

והרי גם זהו מעניני כח הזכרון שמעורר כחות ירושה אלו ומוציאם מן ההעלם אל הגילוי,

ובשעת כושר זו על האדם לנצל התעוררות וגילוי זה בענינים של פועל, שזהו תיקונם של הכחות, תיקון האדם וסיפוק נפשו שלו, והוספת שלימות "עלי' מדרגא לדרגא" של נשמות אבות ואבות אבות.

ואל תהי בז ל"קטנות", כי אם במדת פורענית, כמות קטנטנה ביותר יכולה להחריב עיר גדולה ואנשים בה רב, הנה מרובה מדה טובה ממדת פורענית, שפעולה הנראית לעניני בשר ושכלו קטנה ונעדרת - חשיבות - מצדיקה, לפעמים, חיים של שבעים שמונים שנה וממלאה אותם כולם תוכן.

וכפתגם הבעל שם טוב: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות.

בזה ממלאה תפקיד ירידתה למטה וירידת ניצוצי נשמות אבותי' אשר בקרבה.

וזהו גם כן פתרון פליאת מצות התפלה "מגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו".

בתכלית הדביקות של תפלת העמידה - מבקש ברכה לתבואתו אשר בשדה, כי באסיפת תבואה זו יכול ומצווה וגם יעשה "לו ית' דירה בתחתונים".

מילוי - בשעה זו - תכלית כל הבריאה ושלימותה - על ידי פעולה אחת אפורה ויום-יומית.

בודאי ידועה לה התענינות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ברשימת זכרונות ימי קדם בכלל ואודות בני המשפחה בפרט, ובטח גם היא עושה זה והפרטיות בזה חשובה. ויה"ר שיהי' זה מתוך בריאות הנכונה - שלה ושל בעלה שיחיו - והסתדרות טובה בכל.

בכבוד וברכה - ש"ב

נ.ב.

כבקשתה מוחזר כאן המכתב של אמה הרבנית ע"ה.

ג'קעו
מרת דבורה לאה: הארנשטיין.

אמה הרבנית : מרת שיינא ברכה (דוליצקא) בת האדמו"ר מוהריי"צ מאוורוטש.

וכפתגם : ראה גם לעיל אגרת ב'תתקפה, ובהנסמן בהערות שם.

בעלה : מוה"ר שלמה.