Igrot Kodesh · Letter 32 — Tznius, Accountability, and Spiritual Growth

By the grace of Hashem,

21 Cheshvan 5703,

I respond to your letter.

1. We remind, each month, the members of Machane Yisrael of their duty to perform four good deeds, because zeal (zerizus*) is very important. Our Sages say that one counsels zeal to those who already possess it by nature (...).

2. You ask me how modesty (tznius*) finds its place in all of this. Nevertheless, it is unnecessary to publicize all your good deeds. It suffices to make four of them known. Moreover, this information is transmitted only to the leadership of Machane Yisrael. What remains hidden is therefore no doubt more significant than what is revealed. Four good deeds in a month are truly very few, and we settled on this number in order to set a level of participation that would be within everyone's reach.

It is almost certain that those who cannot accomplish more than four good deeds in a month would not do so if they were not reminded of the necessity and if they did not have to report to the leadership. In fact, our Sages advise acting positively even for self-interested reasons, to gain honor, affirming that ultimately, one will act well in a disinterested manner (...).

3. You tell me that one thereby diminishes disinterested behavior. There is, however, truly nothing to be proud of regarding four good deeds per month!

Consider that, as Chassidus explains, each day is created so that the Presence of Hashem be introduced into it. And time that is lost cannot be recovered! These days were created and entrusted to man so that he carry out the mission assigned to him here below, and so that the Presence of Hashem become evident (...). You have no doubt heard what my father-in-law, the Rebbe Shlita, said during the meal of Shemini Atzeres this year: "A Jew is unique." He concluded: "This uniqueness must not be reflected only in one's own person. One must also use it to influence other people."

Moreover, do not our Sages say that each day brings a curse stronger than that of the previous day? It is therefore clear that, in the positive sense, the elevation of each day must surpass that of the previous day, so that advancement be constant in this world.

It is for this reason that, according to Tractate Sotah*, the world endures thanks to the sanctification of the Name of Hashem (Kiddush Hashem*) and the study of Torah, which correspond to the synagogue and the house of study (beis midrash*). Nevertheless, this concerns what enables the world, in its totality, to endure, and this text therefore speaks of what is common to all Jews. What was stated previously, on the other hand, applies to the individual dimension.

May Hashem bring us to the complete days, when "I will fill the number of your days," which corresponds to complete Teshuvah, which will bring about the complete redemption.

לב

ב"ה כ"א חשון תש"ג
במענה על מכתבו,

א. מה שמזכירים בכל חדש את חברי "מחנה ישראל" ע"ד התחייבותם בעשית ד' פעולות הוא מפני שגדול ענין הזירוז. וע' ספרי נשא ובמד"ר פ"ד אין מזרזין אלא למזורזין. ובתו"כ ר"פ צו - הובא בפירש"י עה"פ - צו את אהרן, איןצו אלא ל' זירוז, וכהנים זריזים הם (שבת כ, א).

ב. ההערה שענין דהצנע לכת מה יהא עליו. - הנה פשיטא שא"צ להודיע ע"ד כל הפעולות וד' פעולות מספיק - וגם זה נודע אך ורק להנהלת "מחנה ישראל" - ובטח הנשאר נעלם מרובה על הגלוי, כי ד' פעולות במשך חודש ימים הוא דבר מועט ביוותר - ורק מפני שרצו לקבוע תרומת חבר שוה לכל נפש, הסתפקו בד' פעולות, -

וקרוב לודאי, אשר אלו שאין אצלם כ"א ד' פעולות במשך חודש שלם , הרי לולא ההזכרה וההודעה לההנהלה, גם זה לא היו עושים. אלא שנכנסים בכלל לעולם יעסוק כו' שמתוך כו' (פסחים נ, ב) ובתוד"ה העושה (ברכות יז, א) פי' שהוא ע"מ שיכבדוהו. - ובהל' ת"ת לאדה"ז ד' ג' פי' במדרי' יותר נמוכות. ועיי"כ סש"ב ספל"ט.

ג. במה שהעיר שזה ממעט בענין דלשמה. - הנה בארבע פעולות במשך חדש אין במה להתפאר,

כשיביא בחשבון המבואר בדא"ח אשר ימים יוצרו ולא אחד בהם, שבכמה ימים, שזמן הוא אבידה שאינה חוזרת, לא המשיך בחי' אחד (עי' לקו"ת ס"פ שלח). בה בשעה אשר הימים נוצרו וניתנו לאדם, כדי שבכל יום ימלא שליחותו למטה, שיהי' ולו - בוא"ו - אחד בהם כמ"ש בכ"מ ומהם בד"ה טוב לי תורת פיך תשג"ה (וכאן מפרש עפ"י הקרי ובלקו"ת הנ"ל ע"פ הכתיב. ועי' גם בפירש"י שמביא ב' פי'. ועייג"כ סוטה לא, א). ובודאי שמע מה שדבר כ"ק מו"ח אד"ש בסעודת שמע"צ דהאי שתא בענין א איד איז אחד וסיים דער אחד דארף זיך הערען ניט נאר בא זיך נאר פועל'ן אויך אויף אנדערע.

ובפרט כשישים אל לבו, שכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו (סוטה מט, א), וא"כ פשיטא שבמדה טובה צ"ל אצלו אדרבה תוספת עילוי בכל יום לגבי חברו, שילך מחיל אל חיל בעוה"ז. - וי"ל שזהו שבסוטה מסיים ועלמא אמאי קאי מקיים אקדוש השם ות"ת (עיי"ש ברש"י), שהוא מתאים לענין ביהכ"נ ובהמ"ד, שזהו ההליכה דחיל אל חיל (סוף ברכות). אלא דבסוטה קאי בכללות העולם - עלמא אמאי קא מקיים - ולכן צ"ל ענין שכל ישראל שייכים בו קדושא כו' משא"כ בברכות דקאי ביחיד. -

והשי"ת יזכנו לימים שלמים שאז יהי' את מספר ימיך אמלא (עי' תו"א ס"פ משפטים) שי"ל שזהו כעין ענין תשובה שלמה שעל ידה באה הגאולה שלמה.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

לב
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 418. בטאון חב"ד גליון לו-ז ע' 58 והוגהה ע"פ העתק המזכירות.

ספרי נשא... למזורזין: ראה גם לקמן אגרת לה, ובהנסמן בהערות שם.

ד"ה טוב לי תורת פיך תשג " ה : סה"מ אידיש ע' 81.

בסעודת שמע"צ דהאי שתא : סה"ש תש"ג ע' 4.