Igrot Kodesh · Letter 3200 — Faith & Bitachon

B"H

18 Teves* 5715,
Brooklyn.

Blessing and greeting (this letter is addressed to a woman),

I reply to your letter (which followed letter no. 2943) of 26 Kislev*, which came after a particularly long silence. Even if one takes into account the arguments you advance, your explanation is not acceptable, but in any event, it is useless to complain about the past, and no doubt you will rectify all of this in the future.

You say that one must be careful about how one writes. This is the case only when one adopts a diplomatic style, which has only superficial import. In such a case, figures of style and supposed honors indeed matter. This is not so, however, for what depends on the feelings of the heart, especially when the moral fate of the youth depends on it.

The young must set out on the path of life. Every detail concerning them can therefore condition decades. In such a case, artifices and external appearances prevent one from perceiving the situation as it is. The result is harm and not progress.

You tell me that the situation has improved in various respects and I am pleased. The way the participants in this group of young girls (see, on this subject, letter no. 3084) view Chassidic* conduct and spirit, in particular, is more favorable. It is surely unnecessary to emphasize once again how necessary submission is, as explained not only in Chassidic* writings but also in the ethical works of other nations. In the words of our Sages, one should say: "We will do and (then) we will understand."

Obviously, I do not mean that one should resort to mortifications, breaking the body and the soul permanently. I merely emphasize that one must prepare the way for the spirit to prevail over matter, truth over falsehood, and therefore true good over evil, for ultimately it is this good that must be sought in life here below.

It is said, however, that "man is born like a wild donkey." It is also stated that "the lips of the stranger are sweet" and it is only afterward that "the taste they leave is bitter as wormwood." One must therefore act from the outset and do so with submission. The more deeply such an approach is adopted, the more quickly one understands that it opens the way toward good and truth.

It is clear that one cannot predict with certainty how much time — how many days and hours — one will need to act with submission. This depends, among other things, on the nature and spirit of each man and each woman, on the conditions of the place and the moment.

You speak about yourself and the doubts you experience in this matter. Now, it has already been explained, in similar areas, that "our portion is good and our lot is beautiful." We were born in the generation of the heel of Moshiach*, after so much light of our Torah*, the Torah* of life, was revealed to us — in particular that of Chassidus* and more precisely that of Chabad* Chassidus*, expressing the most profound concepts, including the secrets of the Torah*, in terms and explanations accessible to all, provided one is willing to understand them.

To return to what was said above, you know the saying (see, on this subject, letter no. 3011) of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, in the name of his father, the Rebbe Rashab*, according to which the evil inclination sometimes presents itself wearing a silk frock coat, in order to better deceive a person. How to unmask it? In fact, everything that obstructs the service of Hashem has its source in the "other side." And this is indeed the case here. Doubts and objections that paralyze or, at the very least, weaken the service of Hashem cannot have a positive motivation and emanate from the good inclination.

In the words of the Rebbe, "one can imagine a pious animal soul — moreover, a Chassidic* animal soul." Sometimes it will suggest a strong desire to study Chassidus* or to meditate deeply on one of its concepts, when in reality this is merely an intervention of the evil inclination, a manifestation of the animal soul intended to prevent the service of Hashem. Every obstacle to this service can only be a stratagem of the animal soul.

You tell me that you wish to exert an influence on others, but in your view, you do not possess the necessary knowledge and culture for this. Even if this were indeed the case, in our generation in particular and at every era in general, one has the duty, when one cannot provide the entirety, to give what is in one's power and to pray to Hashem that He grant a broader potential, to the fullest extent possible. On the other hand, such a situation (a lack of knowledge) in no way justifies ceasing to give to others.

Moreover, if one considers what is happening in the Holy Land — may it be restored and rebuilt — one can observe the waves of disbelief and the war waged against the Tradition, which are increasingly strong. Whoever has the power to intervene in this matter can absolutely not allow himself to retreat. And the one who, for the moment, does not yet have the capacity to be a commanding officer or, at least, an important officer, is nonetheless obligated to do what he can, to the fullest extent of his means.

In a war in the material sense, it is precisely in this way that one can rise in rank, as can be concretely verified, and what is clearly established needs no demonstration. If you decide to make full use, in a positive way, of the aptitudes and knowledge you currently possess, I am convinced that you will quickly see the fruit thereof. Not only will you succeed in saving and perpetuating a single soul — which is, in itself, an entire world — but moreover, you will save even many souls.

As I emphasized in my previous letter, Hashem causes each thing to occur in its time, in the place and environment that are appropriate. You have the merit of belonging to the community of Chabad* Chassidim*. It is therefore within it that you can obtain moral satisfaction, by fulfilling the mission entrusted to you by Divine Providence when it brought you to a certain place at a certain time.

All people know that the Creator of the world is the Perfection of good. It is therefore quite obvious that when He entrusts a mission to a certain person, He first gives her the means and the possibilities to carry it out. May Hashem grant that you fully use the strengths that are granted to you.

You describe the Chassidic* farbrengen* of the young girls. Experience, here and in other places, has proven that by personally drawing these young girls into action — for example, by giving them the floor to speak — greater enthusiasm and keener interest are aroused among the participants.

The performances you organize from time to time are an excellent initiative. Nevertheless, one must take care regarding the prohibitions of the Torah* that are commonly neglected — for example, that "a woman shall not wear a man's garment," singing in public, or mixed gatherings.

On the occasion of 10 Shevat* (the date of the Hilulah* of the previous Rebbe), which is approaching, it would be good to suggest to the young girls — at least the eldest among them — that each write an essay on one of the aspects of the work of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, for example on his Sichos*.

I send you my blessing that you intensify your participation in the education of the young girls, in accordance with the will of our holy masters. May your effort be rewarded and may you derive much satisfaction from your children. I await your good news in all these areas.

With my blessing that this be so, as quickly as possible, in all of the above,

ג'ר

ב"ה, י"ח טבת, תשט"ו
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה על מכתבה מכ"ו כסלו - לאחרי שתיקתה הכי ארוכה - אשר גם בהביא בחשבון הנימוקים על זה שכותבת עדיין אינה מתקבלת, אבל אין צועקין על העבר, ובודאי יתוקן מכאן ולהבא,

- ומה שכותבת שצריך להזהר באופן הכתיבה כו' וכו', הרי במה דברים אמורים כשכותבים ענינים דיפלומטיים שאינם נוגעים אלא מן השפה ולחוץ, ובמילא העיקר בזה יופי המליצה וכבוד המדומה, משא"כ בדברים הקשורים עם הרגש הלב ובפרט בענינים השייכים לגורל נפשות הנוער,

שעליהם עדיין להתחיל דרכם בחיים, ובמילא כל פרט אפשר שישפיע על עשיריות בשנים, הרי כחל ושרק וענינים של יופי חיצוני מכסים על אמיתת המצב, והתוצאה מזה קלקול ולא תיקון. -

נהניתי ממה שכותבת אשר נשתפר המצב בכמה פרטים, ובעיקר ביחס הפנימי של המשתתפות בקבוצת הנערות להנהגת החסידות ורוחה, ובטח למותר להדגיש עוד הפעם, שאף שמבואר בכמה מקומות ולא רק בתורת החסידות אלא אפילו בספרי מוסר של אינם יהודים, על דבר ההכרח של קבלת עול, ובלשון רבותינו ז"ל הקדמת נעשה לנשמע, פשיטא שאין הכוונה בזה לסיגופים ושבירת הנפש והגוף בתמידיות, אלא אך ורק להכשרת הדרך להגברת הצורה על החומר, האמת על השקר, ובדרך ממילא הטוב האמיתי (שסוף סוף זהו ג"כ הטוב בחיי העולם הזה) על הרע, אלא שכיון שאדם עיר פרא יולד ונופת תטופנה שפתי זר (ורק) אחריתה מרה כלענה - צריכה להיות ההתחלה בעשי' ואפילו בדרך קבלת עול, וככל שתהי' התחלה זו עמוקה יותר תוקדם ההבנה שזהו הדרך להטוב והאמת, ומובן ג"כ שאי אפשר לקבוע מסמרות כמה זמן תאריך הנהגה בדרך קבלת עול בימים ושעות כיון שזהו תלוי ברוחו וטבעו של כל אחד ואחת בתנאי המקום והזמן כו' וכו'.

בהנוגע למה שכותבת אודות עצמה והספיקות שיש לה בזה, הרי כבר נתבאר בענינים דומים לזה, אשר טוב חלקנו ויפה גורלנו, שנולדנו בדרא דעקבתא דמשיחא, לאחרי שגילו לנו כ"כ אור בתורתנו תורת חיים, ובפרט בתורת החסידות, ובפרטי פרטית בתורת חסידות חב"ד, שהלבישה הענינים העמוקים ביותר, אפילו מסודות התורה, באותיות ובדבורים המובנים לכאו"א, אם רק יש לו הרצון לזה.

ובהנוגע להנ"ל, הנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב), אשר היצר הרע לפעמים מתלבש באיצטלא של משי בכדי לרמות את האדם, והבחינה בזה הוא שכל דבר המונע מעבודה בפועל מקורו הוא מהלעומת זה, וגם בנדון דידה, הספיקות והטענות שמונעים לגמרי או עכ"פ מחלישים עבודתה בפועל, בודאי אינם באים מהרצון ומיצר הטוב (ובלשון הרב עס קען זיין א פרומער נפש הבהמית ווער רעדט נאך א חסידישער נפש הבהמית, עד אשר לפעמים מתעורר חשק גדול ללמוד חסידות או להתבונן היטב באיזה השכלה שבחסידות, ובאמת הנה זהו רק עצת היצר ומתחבולות נפש הבהמית למנוע מעבודה, שכל מניעה שתהי' לזה הוא רק מתחבולות של נפש הבהמית).

בהנוגע להשאלה שיש לה רצון להשפיע וכו' ולפי דעתה אין לה ידיעות והשכלה מספיקה כדי הצורך. הרי אפילו את"ל שכן הוא, הנה בדורנו זה ובפרט ובכלל בכל הדורות אף אם אין היכולת לתת את כל המאה אחוז צריך לתת את האפשרי, ולהתפלל להשם יתברך שינצל כל היכולת להוסיף כהנה וכהנה, אבל אין זה טעם להפסיק ההשפעה, ובפרט לפי המצב באה"ק ת"ו אשר גלי הכפירה המלחמה נגד המסורת הולכת וחזקה ואין רשות כלל וכלל לסוג מן המערכה לכל מי שיש בידו לעשות מה בזה, ואם לעת עתה אין ביכולתו להיות מפקד ראשי או מפקד חשוב, עליו למלאות את תפקידו המוטל עליו ככל יכולתו, וכמו במלחמה גשמית - זה עצמו מכשירו לעלות מדרגה לדרגה, וכמו שרואים במוחש והמפורסמות אין צריכים ראי', ואם רק תרצה לנצל את כשרונותי' וידיעותי' שיש לה עתה ככל יכולתה ובכיוון הטוב מובטחני שתראה הפירות בזמן קרוב ולא רק בהצלת וקיום נפש אחת שגם זה הוא עולם מלא אלא כמה וכמה נפשות וכו', וכמו שכתבתי במכתבי הקודם את הכל עשה (השי"ת) יפה בעתו ובמקומו ובסביבה שלו, וכיון שזכתה שהיא מעדת אנ"ש וחב"ד, זהו המקום בו יכולה לקבל סיפוק נפשה על ידי מילוי תפקידה המוטל עלי' ע"י ההשגחה הפרטית העליונה שהביאתה למקום פלוני ובזמן פלוני ובכל בני אדם יודעים אשר בורא העולם הוא תכלית הטוב, שלכן פשוט אשר כשמטיל תפקיד מיוחד על האדם נותן לו קודם לזה היכולת האפשריות למלא התפקיד, והלואי שתנצל את היכולת ואפשריות שלה בכל המאה אחוז...

במה שכותבת אודות התועדות דהבנות, הרי כפי שהראה הנסיון כאן ובכמה מקומות, כשממשיכים את הבנות עצמן בהעבודה ע"י שירציאו הן עצמן וכיוצא בזה, מעורר זה מרץ גדול יותר אצל החבירות והתענינות מרובה.

בהנוגע לההצגות שעורכות מזמן לזמן, בכלל נכון הדבר במאד מאד, אלא שיש להשמר מהענינים שדשים אותם בעקב אף שהם איסורי תורה, וכמו לא יהי' כלי גבר על אשה וגומר, ענינים של זמרה ברבים עניני תערובות וכיו"ב.

בקשר עם יום העשירי בשבט הבא, ענין הי' שתציע להנערות ועכ"פ להקשישות שבהן שכל אחת תכתוב מסה הנוגע באיזה מקצוע של עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שיחותיו כו' וכו'.

בברכה שתגדיל השתתפותה בחינוך הצעירות מתאים לרצון רבותינו נשיאנו הק', ותראה שכר טוב בעמלה ורוב נחת בילידי' שיחיו, ואחכה לבשורות טובות בכל הנ"ל.

בברכה להקדם בכהנ"ל.

ג'ר
מכתבה: בהמשך לאגרת ב'תתקמג, דלעיל ח"ט.

קבוצת הנערות : ראה לעיל אגרת ג'פד.

פתגם : ראה גם לעיל אגרת ג'יא, ובהנסמן בהערות שם.