Igrot Kodesh · Letter 3202 — Faith & Bitachon

[19 Teves* 5715]

You pose the following question: On what basis is the luminous day of 19 Kislev* called "the festival of the festivals" (see, on this subject, the letter of the previous Rebbe, written on 5 Teves* 5698/1938, in his Igros Kodesh*, Volume 4, letter no. 967, which says: "the festival of the festivals, 19 Kislev*"; in a letter of 20 Kislev* 5703/1942 [Volume 7, letter no. 1890], the previous Rebbe says: "The festival of the festivals, 19 Kislev*, which is the Rosh Hashanah* of the teaching of Chabad* Chassidus*") — an expression used in the introduction to the pamphlet on 19 Kislev* (in Hebrew, first published in 5712/1951, and in Yiddish*, published in 5698/1937, then reprinted in 5702/1941)? What is the meaning of this expression and what does it encompass?

This introduction was composed by my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, but for various reasons he did not wish to sign it (see, on this subject, letters no. 3104 and 3159).

One can give the following explanation, although I did not receive it from him.

The Meorei Or*, letter Ches*, paragraph 5, basing himself on the Tikkunei Zohar*, Tikkun* 21, page 58b, explains that the "festival of the festivals" is not an independent festivity, but rather the common denominator of all the festivals. You will also consult the Be'er Lachai Ro'i*, with the commentary of the Gaon of Vilna*.

The content of the festivals is joy, as stated in tractate Chagigah* 10b. This joy links the part of the festival that belongs to man and the part that belongs to Hashem. Now, our Sages say, "there is no joy except through meat" — that is, in this case, the meat of the Chagigah* sacrifices. This is the reason why, at present (when it is impossible to offer a sacrifice), "there is no joy except through wine." You will note, on this subject, the formulation of the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, author of the Tanya*, chapter 529, paragraph 7.

The precept "serve Hashem with joy" is one of the foundations of the teaching of Chassidus*, as the Baal Shem Tov* and his disciples after him, the Alter Rebbe* and his disciples after him, have emphasized many times. Another foundation is the necessity of making the body participate in the service of Hashem. One must therefore reject fasts and mortifications, in accordance with the well-known interpretation of the verse: "When you see the donkey of your enemy [in this case, the matter of the body]... (bowing under its burden and you wish to abandon it, but) you shall come to its aid." One must therefore not break it through mortifications.

It is on 19 Kislev* that the Alter Rebbe* was liberated here below, because the authorization was granted Above to disseminate the teaching of Chassidus* and its customs.

Indeed, "no one moves a finger (here below unless it is so Above)..." One must conclude that an agreement was indeed given Above for this teaching to be disseminated.

Such is the common denominator of all the festivals.

* * *

The equivalent of the facts and deeds just described also exists in the contribution of Chassidus* to the study of the Torah*.

The teaching of Chabad* asks each person to study the inner dimension of the Torah* and to understand it through all the powers of his intellect.

Of course, certain allusive teachings of the Torah* cannot yet be revealed, or else are known without one being truly able to understand them, so that one must apprehend them through faith.

The Zohar*, Volume 3, page 93b, introduces in allusion what is explained in the Likkutei Torah*, Tzav*, page 11d — that is, the difference between Shabbos* and the festival. Shabbos* is qualified as holy (in the sense of separate) or, in the expression of the Zohar*, Volume 3, page 94b, it is "an independent level."

This is why Shabbos* brings delight and not joy as previously defined. Delight transcends reason. Thus our Sages say that "it was only with difficulty that permission was granted to utter words of Torah* during Shabbos*," as explained at the end of the Sefer HaYirah* of Rabbeinu Yonah* and the addenda of the Torah Or*, Parshas* Tissa*.

The festival, on the other hand, is a "holy convocation" — that is, one must call forth, bring to light the holiness. It is then permitted to perform labors related to food.

Chassidus* makes a similar distinction between the attribute of intellectual discovery, on the one hand — which is akin to Shabbos*, introducing primary ideas that are self-evident and not subject to discussion — and the attribute of reasoned analysis, on the other — which symbolizes the festival, the holy convocation, the understanding.

What has just been said justifies the conception of the author of the Tanya*, according to which one must study the inner teaching of the Torah* until one understands it — which is indeed the common denominator of all the festivals.

ג'רב

[י"ט טבת, תשט " ו ]

... בהנוגע להערתו שאלתו - היסוד ומהו פירוש ותוכן התואר של יום הבהיר י"ט כסלו "חג החגים", וכמ"ש בהקדמת החוברת די"ט כסלו,

הנה הקדמה זו כתובה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אלא שמפני טעם לא רצה לחתום עלי'.

ויש לבאר הענין - אף שלא שמעתי את זה ממנו -

עפמ"ש בספר מאורי אורי אות ח' ס"ק ה' ומיוסד על מה דאיתא בתקוני זהר תקון כ"א (נח ע"ב), אשר חג החגים אין פי' חג בפ"ע דוקא, אלא נקודה האמצעית המתגלה בחגים (עיי"ש בס' באר לחי רואי ובביאור הגר"א).

והנה ענין החגים הוא שמחה (יעוין חגיגה דף י' ע"ב: אלא אתיא כו') המקשרת הלכם ולה', וכפסק רז"ל אין שמחה אלא בבשר ודוקא שלמי חגיגה - שלכן בזמן הזה אין שמחה אלא ביין (יעוין דיוק לשון רבנו הזקן - בעל התניא - בשו"ע שלו סי' תקכ"ט סעיף ז').

וזהו אחד היסודות של תורת החסידות, וכמודגש בכ"מ מהבעש"ט ותלמידיו אחריו ורבנו הזקן ותלמידיו אחריו, הענין דעבדו את ה' בשמחה. ועוד יסוד: עבודת ה' עם הגוף ולא ע"י תעניות וסיגופים, וכפירוש הידוע על הפסוק כי תראה חמור שונאך (הוראה על חומר הגוף) גו' עזוב תעזוב עמו דוקא (ולא ע"י דחיתו וסיגופים).

וענין י"ט כסלו, אשר יצא רבנו לחירות למטה - מפני שניתנה הרשות מלמעלה להפיץ תורת החסידות והדרכותי',

כי הרי אין אדם נוקף אצבעו וכו' - זאת אומרת שמלמעלה הסכימו להפצת שיטה זו דוקא,

וזוהי נקודה האמצעית דכל החגים.

ככל הדברים האלו - ענינים - שבמעשה - ישנו ג"כ בחידוש תורת החסידות בנוגע ללימוד התורה,

אשר תורת חב"ד תובעת מכל או"א לעסוק בפנימיות התורה ובאופן להבינה בחכמתו בינתו ודעתו,

אף שישנם רמזי תורה כאלו שעדיין אין ניתנים להגלות או שנתגלו מבלי שיבינום ורק בדרך אמונה.

ומרומז בזהר ח"ג צג, ב ואילך ומבואר בלקוטי תורה (צו יא, ד) שכחילוק זה הוא בין שבת שנקרא קדש ובלשון הזהר קדש מלה בגרמי' (זח"ג צד, ב).

ולכן שבת מיקרי ענג, ולא שמחה הנ"ל, למעלה מהבנה והשגה, עד שארז"ל בקושי התירו לדבר ד"ת בשבת (הובא בסו"ס היראה לרבנו יונה ובהוספות לתורה אור ס"פ תשא).

משא"כ יו"ט שנקרא מקראי (ומזמיני ומגלי) קדש, והותרה מלאכת אוכל נפש.

ובלשון החסידות, כמו החילוק של חכמה - שזהו ענין השבת - שענינה בשכל מושכלות ראשונות המתקבלות בדרך פשיטות ומבלי שקו"ט והשגה. ובינה, שזהו ענין היו"ט מקראי קדש, הבנה והשגה.

אשר גם עפ"ז מובן אשר שיטת בעל התניא ללמוד פנימיות התורה עד שיבינה וישיגה - היינו נקודה האמצעית של החגים.

ג'רב
נדפסה בלקו"ש ח"ה ע' 436.

חג החגים: ראה גם אגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מה' טבת תרח"צ (אג"ק שלו ח"ד אגרת תתקסז) "חג החגים י"ט כסלו". ובאגרת כ' כסלו תש"ג (ח"ז אגרת א'תתצ) "חג החגים י"ט כסלו שהוא ראש השנה לתורת החסידות חב"ד".

בהקדמת החוברת די"ט כסלו: בלה"ק, שנדפסה לראשונה בשנת תשי"ב. ובאידיש נדפסה בשנים תרח"צ; תש"ב.

לחתום עלי': ראה גם לעיל אגרות ג'קד. ג'קנט.