Igrot Kodesh · Letter 3215 — Faith & Bitachon

B"H

22 Teves* 5715,

Brooklyn,

To the eminent Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem* and devotes himself to communal needs, possessing manifold knowledge, the Rav* Sh. Y.,

Greetings and blessings,

I am surprised that you have not yet received the fascicle of the Torah Or* index. In any case, I have asked that another one be sent to you immediately, although this was already done previously.

You ask me about the manner of writing the letter Hei* in the Name of Hashem*, as it is defined by the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 36, paragraph 2. The Rebbe notes at the bottom of the page: "You also ask me about the expression 'as will be shown' and you ask me to which text these words refer. For the time being, I have not found it. But this phrase appears in parentheses in the Shulchan Aruch*, and in my humble opinion, it therefore alludes to the second edition of this work, in which 'he added many new explanations.' He therefore intended to rule on the Halachah* definitively after returning to this chapter. And 'perhaps there was a later revision here,' as the She'eris Yehudah* states regarding chapter 363. See also the introduction of the Kuntres HaShulchan* on this subject. Why was there doubt in this matter? Perhaps based on what is stated in the responsa Chasam Sofer*, section Yoreh De'ah*, chapter 271. One should consult, on this matter, the Mishnas Avraham*, but I do not have this book."

For several months, I have been endeavoring to establish the tradition regarding the writing of Tefillin* and Sefer Torah* among Chassidic* scribes (see letters no. 2822 and 3854). For the time being, I have not discovered pearls in this matter, because it is impossible to obtain precise information. Perhaps the Chassidim* of the Holy Land* possess such information?

It seems, however, that the latter have traditions that do not accord with those I heard from my father-in-law, the Rebbe*. Indeed, Rav* Chaim Naeh had subsequently said that the Chassidim* of the Holy Land* proceeded differently until now. Perhaps the same applies to the writing of these letters. In any case, it is good to collect information on this subject, which will allow one to have at least "a portion of the beam" (Tractate Sanhedrin 7b), meaning to share in the responsibility. Could you indicate to me whom I should contact in the Holy Land* to ask these questions?

You tell me that the sixth volume of the Talmudic Encyclopedia has been published (see letter no. 3368), and I am pleased. As you write, it will surely reach me in the coming days. The newspapers here say that the seventh volume is in press, and I hope that this report is well-founded.

May Hashem* grant success in your endeavors, so as to magnify the Torah*, quantitatively, and to adorn it, qualitatively. Such a result can also be achieved through the most simple study, including that of children (see letter no. 3175), as the Rambam* states in his Laws of Torah Study, end of chapter 2. For the time being, I have not found this statement anywhere else (see Likkutei Sichos*, vol. 6, p. 299). Of course, one can also accomplish this through the most elevated study, as Tractate Chullin* 66b emphasizes.

You will do all this in good health, and additionally, you will also fulfill the mission that is yours in the domain of Chabad*.

With my blessing for success in all that has been said,

M. Schneerson,

You ask me about the end of chapter 29 of the Tanya*: "How had their faith* returned to them? — This refers to the Children of Yisrael* who, in the wilderness, criticized the Holy Land* after the return of the scouts. — Moshe Rabbeinu* had not performed any miracle before them. In fact, when he heard his harsh words, 'the people mourned,' and it is stated (Bamidbar* 14:37) that 'these men died... in the plague.'"

Why was it precisely harsh words, and nothing else, that caused them to recover their faith*? The Alter Rebbe* emphasizes that this is "specified by the Torah*," as it is stated (Bamidbar* 14:39): "And Moshe spoke these words... and they mourned greatly." He showed them nothing else. Verses 36 through 38 must be read as a parenthesis, concluding the account of what befell the scouts themselves.

The Targum Yonasan ben Uziel* specifies that this took place on the 7th of Elul*. This is also what the conclusion of the Megillas Taanis* states, and the Halachah* retains this text, in the Tur* and Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 580, citing it, however, according to the version that speaks of the 17th of Elul*.

The Bach* demonstrates the difficulty of the Beis Yosef*'s interpretation. According to him, these verses also describe what transpired in Elul*, that is, long after they had recovered their faith*. Indeed, the subject here is their death and not the extension of their tongue (down to their navels, in order to punish them for their slander; physical death, however, did not occur until later). One must conclude that it is indeed a parenthesis. The Meah She'arim*, at page 51, explains that the scouts themselves said, "Behold, we are ready" (to enter Eretz Yisrael*), and does not retain the version that reads, "regarding the scouts."

To conclude on a positive note, I shall add that the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe* should be able to be published by photocopy. There still remain pages for possible additions. Perhaps you have brief notes or references that could be published. Of course, the name of their author will be mentioned.

What is the status of the edition of the manuscript of the author of Ohalei Yosef* (see letter no. 3026)?

ג'רטו

ב"ה, כ"ב טבת, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צנמ"ס

כו'

מוהרש"י שי'

שלום וברכה!

... לפלא שלא קבל עד עתה חוברת המפתח וכו' לתורה אור. ובכ"א בקשתי שישלחו תיכף אף אם כבר שלחו מאז.

מ"ש בשו"ע רבנו הזקן סי' ל"ו סעיף ב' * בהנוגע לכתיבת הה"ין של השם. הנה זה חדשים שהנני משתדל לברר המסורת בכתיבה אצל סופרי אנ"ש, בתפילין וגם בס"ת, ולע"ע לא העליתי מרגלית בידי, כי אין ידיעות ברורות בזה. ואפשר נודע לי בין אנ"ש באה"ק ת"ו? אף, שכנראה, גם ביניהם מסורות שאינן מתאימות עם מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר - בענינים אחרים, וכמודפס בלקוטי מנהגים, ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ואח"כ נתקבלו מכ' מהרה"ח הר"ח נאה ז"ל שאנ"ש באה"ק לא נהגו כך עד עתה. ואפשר אשר גם בכתיבת האותיות הוא עד"ז. ובכל אופן כדאי לקבץ הידיעות ויהי' עכ"פ שיבא מכשורא. ואפשר יודיעני כת"ר למי לפנות בזה באה"ק ת"ו.

נהניתי ממ"ש אשר כבר הופיע כרך הששי דאנציקלופדיא התלמודית. ובטח, כמכתבו, יגיעני ימים אלו. ותקותי שיש לה יסוד להידיעה במכ"ע כאן שכרך השביעי כבר נמצא בדפוס. וחפץ ד' בידו יצליח להגדיל (כמות) תורה ולהאדירה (איכות), שהרי זהו שייך בלימוד ענינים פשוטים ואפי' דתשב"ר (רמב"ם הל' ת"ת ספ"ב, ולא מצאתי המקור מכתוב זה במקום אחר, לע"ע) - עד ללימוד התורה היותר נעלה (חולין סו, ב), ויהי' זה מתוך בריאות הנכונה, ושבכ"ז יעשה ג"כ המוטל עליו בכרם חב"ד.

בברכת הצלחה בכהנ"ל,

מ. שניאורסאהן
מה שהעיר בתניא ספכ"ט: ומאין חזרה ובאה להם האמונה כו' הרי לא הראה להם משרע"ה שום אות כו' אלא ודאי כו' כששמעו דברים קשים כו' ויתאבלו העם כו' - והרי נאמר שם (במדבר יד, לז) וימותו האנשים גו' במגפה -

הנה שסיבת חזרת האמונה הי' הדבור הקשה ולא ענין אחר - הוא, כל' אדה"ז, מפורש בתורה, וכמש"נ (שם יד, לט) וידבר משה את הדברים האלה גו' ויתאבלו גו'.

ולא שהראה עוד מה. ושלשת הפסוקים לו-לח הם מאמר המוסגר (כדי לסיים ספור הנעשה במרגלים עצמם). וכמוש"כ בתרגום יב"ע שהי' זה בשבעה באלול . וכ"ה בסוף מגלת תענית. ונפסק הלכה למעשה בטושו"ע או"ח סתק"פ (אלא שגירסתם בי"ז באלול).

ועיי"ש בב"ח שנדחק הב"י וכו'. וגם להב"י פסוקים הנ"ל מספרים מה שהי' באלול, היינו זמן רב לאחר חזרת האמונה, שהרי בהם מדובר ע"ד מיתתם כו' ולא שירבוב הלשון. ועכצ"ל שהוא מאמר המוסגר. - במאה שערים ע' נא' משמע דגם המרגלים עצמם אמרו הננו ועלינו גו' (כי אין שם תיבת גבי מרגלים. עיי"ש)...

ולסיים בטוב. יש סיכוים שיו"ל - ע"י צילום - שו"ע אדה"ז. ויש מקום להוספות בעמודים בפ"ע. ואפשר יש אצל כת"י הערות קצרות, מ"מ וכיו"ב השייך להנ"ל? ומובן אשר מה שיודפס מזה - יאמר דבר בשם אומרו.

מה נעשה ע"ד ההו"ל של כת"ר בעהמ"ס אהלי יוסף?

ג'רטו

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ח ע' 298 וחלקה בח"ט ע' 259 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מוהרש " י : זוין. אגרות נוספות אליו לעיל ג'כו, ובהנסמן בהערות שם.

מ"ש בשו"ע רבנו הזקן סי' לו סעיף ב : (בכל ההי"ן, חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתב').

משתדל לברר המסורת: ראה לעיל ח"ט אגרת ב'תתכב, ובהנסמן בהערות שם. שם ב'תתנד.

שיבא מכשורא: ראה סנהדרין ז, ב.