Igrot Kodesh · Letter 3238 — Tzedakah

B"H

29 Teves* 5715,

Brooklyn,

To the eminent Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem* and devotes himself to communal needs, Rav* Dov (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, which I duly received, together with the book Divrei Heifetz*. I did not formulate remarks on this work, since it is already printed. It was therefore not necessary to do so upon receipt. Subsequently, the writing of these notes, having been postponed, was delayed further due to my many activities.

Nevertheless, you make mention of this book in your letter and, out of respect, I shall therefore offer remarks on two or three points of what is stated, our Sages* explaining that discussion of Torah* is positive.

May Hashem* therefore fulfill your request: "Give us our portion in Your Torah*." A point that is even more important — Hashem* has chosen you to occupy Rabbinical functions and to rule on Halachah* as it must be concretely applied. Our Sages* emphasize, indeed, in Tractate Bava Basra 100b, the importance of study that establishes the practically applicable Halachah*.

With my respects and my blessing,

On the first chapter: You maintain that, according to the Talmud Bavli* and certainly according to the Yerushalmi*, the blessing over Mitzvos* (recited before performing them) is a Torah* obligation. Yet it is surprising that you can even consider the opposite of what is clearly stated, particularly by the early authorities (who hold that this blessing is Rabbinic in origin).

Thus, the Rambam*, Laws of Blessings, chapter 1, states: "As the Sages* say, one recites a blessing for each Mitzvah*." He adds further, in his responsa: "It is well known that every blessing recited over a Mitzvah* is instituted by the Sages*." The Chinuch*, at Mitzvah* 430, also states that "the blessing over the Torah* is introduced by the Sages*, even though it is a Mitzvah*." Similarly, several of the early decisors explain why the Sages* did not institute a blessing for certain Mitzvos*. And one could cite further proofs.

The Tzafnas Pa'ane'ach*, on the Rambam*, commenting on the beginning of the Laws of Blessings, cites "several references" according to which the blessing over Mitzvos* is indeed introduced by the Torah*. But all commentaries are possible (literally: "the gates of explanation are not closed"). You should consult the Sdei Chemed*, Principles, chapter 2, paragraph 6, which provides the explanation in virtually every case cited.

Certainly, the Zohar*, on Parshas* Eikev*, writes that the blessings over food are also introduced by the Torah*. Its view on this matter diverges from that of the Talmud. You should consult the commentary of Rabbi Moshe Zakuto*, at this reference in the Zohar*. See also the Yerushalmi* Avodah Zarah*, chapter 1, paragraph 6.

On chapter 10: You present the reasoning of Rav* Shimon Shkop*. See the various opinions of the early authorities on this matter, cited in the commentaries of the Tzemach Tzedek* on Tractate Kesubos, chapter 2, paragraph 9, as well as the Tzafnas Pa'ane'ach* on the Rambam*, Laws of the Foundations of the Torah*, chapter 5, paragraph 6, and its second edition, in which he elaborates on this idea.

At the same reference: You state that when one inadvertently transgresses a Rabbinic prohibition, there is no need to seek atonement, according to the Nesivos* Choshen Mishpat*, chapter 234, and the responsa Minchas Elazar*, vol. 3, index, citing a teaching to this effect reported by the Yerushalmi* Eruvin*, chapter 2, paragraph 8.

See the responsa Ein Yitzchak*, section Even HaEzer*, end of chapter 7, the Asvan D'Oraisa*, Principle 10, and the Beis HaOtzar*, chapter 36, paragraph 122, which raise several objections on this subject. And of course, there is also what the Alter Rebbe* states clearly in chapter 8 of the Tanya*.

At the end of the book, chapter 70: See the Asvan D'Oraisa*, Principle 3.

At this reference, you question the assertion found in various texts that the elevation in the World to Come will be possible only through the descent into this world and the fulfillment, carried out here below, of Torah* and Mitzvos*. Indeed, you cite Tractate Sanhedrin 110b, which states that from birth one acquires one's portion in the World to Come. You conclude that it suffices, for this purpose, to descend into this world.

Yet you could have raised an even stronger objection, since Rashi* explains that one has a portion in the World to Come from conception, even if there is subsequently a miscarriage preventing birth. See also Tractate Sanhedrin 91b, which specifies: "from conception."

Moreover, if you define this portion in the World to Come as an elevation and a reward, you remain confronted with a difficulty: how to justify this recompense? One must conclude, for example, as does the Iyun Yaakov* commenting on the Ein Yaakov*, that a father can confer merit upon his son. This allows one to answer the question you pose.

(1) Rav* D. Rosenthal.

ג'רלח

ב"ה, כ"ט טבת, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר

דוב שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו. הנני לאשר בזה נוסף על קבלת מכתבו גם קבלת הספר דברי חפץ, ומה שלא העירותי על הספר, הוא מכיון שכבר נדפס, לכאורה אינו נוגע כ"כ בשעת הקבלה וכיון דאידחי אידחי מפני הטרדות ההולכות ומתרבות, ו[ב]כ"ז כיון שבמכתבו מזכיר ג"כ ע"ד הספר הרי מפני הכבוד וכמרז"ל דפטיטא דאורייתא טבין, באתי באיזה ציונים בשנים ושלשה מקומות. והשי"ת יקיים בקשתו ותן חלקנו בתורתך ומה שנוגע ביותר לזה דמן שמיא קא ממני לי' להיות מכהן במשרת רבנות לכוון הלכה למעשה וכידוע מרז"ל (ב"ב ק, ע"ב) שאין למרץ וכו' עד שיאמר הלכה למעשה.

בכבוד וברכה.

סימן א'. דאפ"ל דש"ס בבלי (ופשיטא - הירושלמי) ס"ל דברכת המצות (חיוביות) הוא מה"ת. - ומילתא דתמי' ביותר הוא לומר אפילו בדא"פ, היפך המפורש , בראשונים וכו'. - (ראה רמב"ם ברכות פ"א: ומד"ס כו' וכשם כו' כך מברכים על כל מצוה. ובשו"ת שלו: הדברים ידועים שכל ברכה שהיא על מצוה מדרבנן היא כו'. חינוך מצוה תל. כל דס"ל שברכת התורה דרבנן, אף שמצוה היא. הראשונים המבארים הטעם שלא תקנו ברכה לכמה מצות. ועוד).

וכבר העיר בצפנת פענח על הרמב"ם ריש הל' ברכות מכמה מקומות "דמשמע קצת" דברכת המצות מה"ת. ושערי תירוצים לא ננעלו, וראה שדי חמד כללים (ב, ו) שתירץ רובם ככולם.

איברא דבזהר פ' עקב כ' דאפילו ברה"נ הוא מה"ת ומחולק בזה עם הש"ס. ראה ברמ"ז על הזהר שם. ולהעיר ג"כ מירושלמי ע"ז פ"א ה"ו.

סימן יו"ד . סברת הגר"ש שקאפ. ראה להקת הראשונים בזה הובאה בחידושי הצמח צדק לכתובות פ"ב מ"ט. צפנת פענח לרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"ו ובמהד"ת לו באריכות יותר.

שם , איסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה (נתיבות חו"מ סרל"ד ובשו"ת מנח"א ח"ג במפתחות תניא דמסייע לי' מירושלמי עירובין פ"ב ה"ח) - ראה שו"ת עין יצחק חאהע"ז ספ"ז, אתוון דאורייתא כלל יו"ד ובבית האוצר לו כלל קכב כמה ראיות לסתור. ומובן בפשיטות דברי רבנו הזקן בתניא רפ"ח.

בסוף הספר ס"ע . ראה אתוון דאורייתא כלל ג'.

מה שהקשה כת"ר על המבואר בכ"מ דהעלי' לעת"ל הוא דוקא ע"י הירידה לעוה"ז וקיום התומ"צ בו - מהמ"ד בסנה' (קי, סע"ב) דבא לעוה"ב משעה שנולד, הרי דהירידה לעוה"ז לחוד מספקת.

הנה עדיפא הו"ל להקשות מהמ"ד שם משעה שנזרע והוא אע"פ שנמחה אח"כ ולא נולד (רש"י. וראה שם צא, ב: משעת פקידה).

והנה אם רל"פ בא לעוה"ב ענין של עלי' ושכר בלאה"כ קשה: בעד מה מגיע לו שכר? ועכצ"ל כמש"כ בעיון יעקב על הע"י שם דאבא מזכה ברא וכיו"ב, וא"כ מתורצת גם קושיתו הנ"ל.

ג'רלח
מוה"ר דוב: רוזנטל.

רל " פ : רצה לפרש.