Igrot Kodesh · Letter 3297 — Tzedakah

B"H,

23 Shevat 5715,
Brooklyn,

I greet you and bless you,

I have duly received your letter, in which you inform me very briefly that you arrived safely, that order and peace reign in your home and family. I am surprised that you do not tell me that your assumption of the position at the Yeshivah*, as you had reported to me before your departure, went well. No doubt you will specify all of this at the next opportunity.

You tell me that since you conceived the idea of settling in Yerushalayim* and devoting more time to the service of Hashem, you have regularly encountered obstacles and troubles. Someone like you surely knows that it has always been so, for the words of the Torah are acquired through effort, and our Sages affirm: "One who tells you, 'I did not make an effort, yet I succeeded' — do not believe him."

Now, the effort does not consist solely of understanding correctly. It must also remove external obstacles. This is the reason the Mishnah* (Tractate Avos, Chapter 4, Mishnah 9) discusses Torah study and Mitzvos* observance in a state of poverty, or the neglect of Torah in a state of wealth, but not the observance of one who is wealthy. On the other hand, one can understand why it does not discuss the deficiency of study among the poor. In such a case, punishment is not systematically inflicted, and our Sages say precisely of Hillel that he "puts the poor on trial" (for he was himself poor and nevertheless devoted himself to Torah study; were it not for Hillel's example, one could not hold it against a poor person for neglecting study due to his difficulties).

Consequently, "the way of Torah is this: bread and water... (you shall eat)" (Tractate Avos, Chapter 6, Mishnah 4), and "beware of the children of the poor." Furthermore, Torah is also acquired by reducing one's own pleasure. And when one has the merit — after having first overcome the trial, the veils, and the difficulties, after paying them no heed — one will see them diminish until they disappear completely, particularly through the study of the Torah, especially its "soul," which the holy Zohar*, Volume 3, page 124b, calls "the Tree of Life," admitting no mixture (between life and death).

I hope that you recall, from time to time, what we discussed about the importance of studying this soul of the Torah — its inner dimension — and that you do so concretely, since "moving the lips is considered an action," even if it is described as "small" (the Rebbe notes: Mahariy ibn Migash, in the commentaries of the Rashba on Tractate Shevuos 21a, and more extensively, Likkutei Torah on three Parshas, page 54d). Subsequently, this concrete action will necessarily be increased.

With my blessing and in expectation of your good tidings,

ג'רצז

ב"ה, כ"ג שבט, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

נתקבל מכתבו בו כותב - אף בקיצור נמרץ ע"ד ביאתו שלום ואשר הסדר והשלום בביתו ומשפחתו, ולפלא שאינו מזכיר אם נסתדר בהעבודה בהישיבה ע"פ דבורו עמי קודם נסעו, ובטח ימלא בהזדמנות הבאה.

ומ"ש שמאז עלה במחשבתו שיסתדר בירושת"ו ויוכל להקדיש יותר מזמנו לעבודת השם, אבל מדי פעם ישנם טרדות ומניעות. - הנה בודאי לדכוותי' ידוע שמאז ומתמיד הי' באופן כזה כיון שדברי תורה נקנים דוקא ע"י יגיעה וכמרז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין, ויגיעה פירושו לא רק בהבנת והשגת הדבר אלא גם יגיעה להסיר הבלבולים מבחוץ, שעפי"ז מובן הדיוק במשנה שמזכיר אופן הלימוד וקיום התורה מתוך עוני וביטול התורה מתוך עושר, אבל אינו מזכיר האופן דקיום מתוך עושר (דמה שאינו מזכיר דביטול התורה מעוני לא קשיא כי על זה לא תמיד מענישים וכמרז"ל שדוקא הלל מחייב את העניים), ולכן דרכה של תורה פת במלח וכו' והזהרו בבני עניים דוקא ונקנית במיעוט תענוג וכו', וכשזוכים מצליח השי"ת אשר לאחר שעומדים בנסיון במשך תקופה הראשונה דהעלמות ומניעות שלא לשים לב להן, הנה הולכות ופוחתות המניעות כו' עד שבטלים לגמרי, ובפרט ע"י לימוד התורה נשמתא דאורייתא הנקראת בזהר הק' עץ החיים ומבלי כל תערובות (עיי"ש ח"ג קכד, ב).

תקותי שנזכר מזמן לזמן על מה שנדברנו אודות נחיצות לימוד זה של נשמתא דאורייתא פנימיות התורה ומקיים ג"כ בפועל ועקימת שפתיו הוא מעשה (זוטא עכ"פ*) - מביאה אח"כ ג"כ לתוספת במעשה ממש.

בברכה המחכה לבשו"ט.