Igrot Kodesh · Letter 3481 — Faith & Bitachon

B"H

13 Iyar* 5715

Brooklyn

Greetings and blessings,

I have duly received your letter of 4 Iyar*, as well as the two that preceded it, and I now respond:

A) You surely know the following saying of my father-in-law, the Rebbe* (see letter no. 2516). Although it is necessary to know the state of one's affairs by establishing an exact balance, there is, nevertheless, a time for doing so — generally at the end of the year. On the other hand, if one takes stock constantly, one will waste one's time and strength, in addition to the harm that will result for the affairs themselves.

In general, one must conduct one's affairs with generosity and with trust (in Hashem), as it is said: "Open wide your mouth and I will fill it." Now, a balance implies measure and constriction, which run counter to such sentiments.

The same is true for the Torah* and the mitzvos*, the essential "affair" of man, who was created to serve his Creator. Our holy Torah*, the Torah of life, therefore sets specific times for taking stock, generally at the end of a period. Thus, the Shema Yisrael* recited at bedtime serves to take stock of the day that has just elapsed. At the end of the year — that is, during the month of Elul* and especially during the Selichos* — one takes stock of the past year.

You say that you frequently take such stock, that it focuses in particular on your conduct in past years, and you ask yourself again and again whether you should intensify your commitment to your pedagogical activity, your teaching, and the influence you exert on others. As attested by what has just been said, your attitude runs counter to the principle stated by my father-in-law, the Rebbe*, the leader of Israel.

B) To return to the actual subject of our discussion: six hundred and thirteen mitzvos* were given to the Children of Israel, and our Sages* specified that these must be fulfilled beyond the strict letter of the law (in the best possible manner). Chassidus* adds that each must be fulfilled with enthusiasm and warmth. Nevertheless, it is clear that one mitzvah* does not contradict another, and still less the six hundred and twelve others. On the contrary, "one mitzvah* leads to another."

The same applies to your question, which you reiterate in many of your letters. All the points you cite — your sacred mission of guiding your surroundings toward Torah* and mitzvos*, the holy function you assume in that institution, the help you provide at home (for domestic harmony is particularly important, since, in the expression of our Sages*, the Divine Presence is revealed within a couple because of it) — all these points are equally important and constitute a great merit.

The Creator "fashions their hearts together" and He has entrusted all these missions to you simultaneously. Without doubt, you can therefore ensure that one does not contradict another — indeed, that one assists the other. Do you not write yourself, in your letter, that your wife is pleased with the positive influence you exert on a certain young man who has drawn closer to the fear of Hashem? Now, she knows well that by expressing her satisfaction to you, she encourages you to continue in this direction. This clearly means that she accepts your work and views it favorably.

It is clear that from a distance, or even up close, it is difficult to adopt a definitive position and say that from such-and-such an hour to such-and-such an hour you must engage in this activity, then in another until such-and-such an hour. Everything depends, in fact, on the conditions of the place and the moment, on one's state of mind, and on urgent matters. Nevertheless, the Torah* was not given to the angels, and one must not exaggerate the difficulty of organizing these activities harmoniously.

C) You write to me that when you look at a young man or a student devoted to study — while you yourself are engaged in these activities or must devote yourself to others — you do not know if you made the right choice. Now, the verse states clearly: "Hashem our Elokim* has commanded us to observe all these statutes, in order to fear Hashem our Elokim*." It is also said: "Fear Hashem and keep His mitzvos*, for this is the whole purpose of man."

It follows that everything pertaining to the fear of Hashem and the concrete fulfillment of the mitzvah* is indeed the purpose of man. The Mishnah* states: "I was created to serve my Creator" — and not to serve myself, even in the loftiest manner, as is the case with what has just been described, as the Rambam* explains at the end of the Laws of Teshuvah*.

One studies the Torah* out of love for the Master of all, Who asked that it be done. It is said regarding all Jews: "You are children of Hashem your Elokim*." Rabbi Akiva* teaches that the precept "You shall love your fellow as yourself" is "a great principle of the Torah*." And when one observes that one of His children is in a deep forest, surrounded by wild beasts, yet one abandons him to his fate in order to devote oneself to one's own study, to be considered a scholar or a fine intellectual — that is not the purpose for which man was created, as conceived by Hashem. For the Almighty asks of man that he serve his Creator.

With my blessing to serve Hashem with joy,

M. Schneerson

ג'תפא

ב"ה, י"ג אייר, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו שסיימו בד' אייר ושנים הקודמים לו, ובמענה עליהם:

א) בטח שמע מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כמו שבעסק מוכרח לדעת מעמד ומצב העסק שזהו בא ע"י חשבון צדק, ובכל זה ישנם זמנים מסוימים לעריכת חשבונות, שע"פ רוב הם בסוף השנה, ובאם יעשה חשבון בכל שעה ושעה, הנה נוסך על בזבוז הזמן והכחות יבלבל ג"כ להעסק. כי עסק ברובא דרובא צריך להעשות בהרחבה ובטחון, וכמ"ש הרחב פיך ואמלאהו, וחשבון ענינו מדידה וצמצום תנועה הפכית. הנה עד"ז הוא ג"כ בעסק התורה והמצות, שזהו עסק האדם העקרי שבריאתו הוא לשמש את קונו, שלכן קבעה תורתנו הק תורת חיים זמנים מיוחדים לעריכת החשבון שהם ברובא דרובא בסיום כל תקופה, היינו בק"ש שעל המטה חשבון על היום שעבר כו', ובשילהי השנה הוא חדש אלול, ובפרט ימי הסליחות על השנה שעברה. מהנ"ל מובן אשר שיטתו שלעתים תכופות עורך חשבונות שביניהם על הנהגתו במשך שנים שעברו, ושוקל עוד הפעם ועוה"פ אם צריך הוא להרבות בעבודת החינוך או בלימוד או בהשפעה על זולתו, ה"ז היפך הוראת כ"ק [מו"ח] אדמו"ר נשיא ישראל.

ב) בהנוגע לגוף הדבר, הנה תרי"ג מצות ניתנו לבני ישראל, ובאו רז"ל ואמרו שבכאו"א צריך לעשות ולהדר לפנים משורת הדין, ובאה ורת החסידות ופירשה שכאו"א מהן צריכה להעשות בהתלהבות ובחיות, ובכל זה הרי פשוט שאין סתירה ממצוה אחת לחברתה או לתרי"ב מצות האחרות, ואדרבה, מצוה גוררת מצוה. וה"ה בנוגע לשאלתו ההולכת ונשנית בכמה ממכתביו, שכל הענינים שמזכיר אודותם, עבודתו בקדש בהשפעה בסביבתו לתורה ומצותי', מלאכתו בקדש ב... עזרתו בבית אשר גדול השלום שבין איש לאשתו, וכמרז"ל בזה שעי"ז שכינה שרוי' ביניהם, הנה כולם נחוצים הם וכולם הם זכות גדול, וכיון שהבורא היוצר יחד לבם הטיל עליו את כל אלו בבת אחת, בודיא יש אפשרית לסדר הענינים שלא לבד שלא תהי' סתירה מאחד לחבירו, אלא אדרבה עוד יסייע, והרי כותב במכתבו גם הוא, אשר זוגתו תחי' נהנית ממה שהצליח בהשפעתו על נער פלוני שעי"ז נעשה ירא שמים, אף שבודאי מבינה שהנאתה תוסיף בו מרץ וחשק להמשיך בכגון דא, שמזה הוכחה שפעולות אלו מתאימות לרצונה ומסכמת עליהם בחפץ לב, מובן שבריחוק מקום ואפי' בקירוב מקום, אי אפשר לקבוע שמשעה פלונית עד שעה פלונית יתעסק בענין זה, ואח"כ עד שעה פלונית יתעסק בענין השני וכו', כי הכל תלוי בתנאי המקום והימים, במצב רוח דרישת הענינים כו' וכו', אבל הלא - לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואין להגזים בהקישוי לסדר העננים יתאימו וישלימו איש את חבירו.

ג) מה שכותב שכשמביט על אברך או בחור היושב ולומד, והוא מתעסק' ב... או בהשפעה על זולתו לרבו לאבינו שבשמים, הנה ספק בידו אם בחר בדרך הנכונה. - הנה פסוק מפורש, ויצונו ה' (אלקינו) לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה"א, ונאמר את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, שמזה מובן, אשר כל ענין של יראת שמים ויראת אלקים ושמירת מצוה בפועל זוהי תכלית כל האדם, ומובן ג"כ ע"פ פסק משנה אני נבראתי לשמש את קוני, ולא לשמש את עצמי, אפילו באופן נעלה , וע"ד הנ"ל, וכמבואר ברמב"ם סוף הלכות תשובה, וכיון שלימוד התורה צ"ל מפני אהבת אדון כל, שציוה בה וכשרואה את אחד מבני ישראל, שעל כל אחד מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ובן זה טועה ביער עבות בין חיות טורפות ונזכר על פסק רבי עקיבא שואהבת לרעך כמוך כלל גדול הוא בתורה, הרי מובן שבאם יעזוב את בנו של אדון כל הארץ לנפשו ויתעסק בלימוד כדי שחכם יתקרי ומבין יתקרי שלא זה תכלית בריאות האדם שעלה ברצונו ית' שישמש את קונו...

בברכה לעבודה מתוך השמחה.

ג'תפא
מפתגם : ראה גם לעיל ח"ח אגרת ב'תקטז ובכ"מ.