Igrot Kodesh · Letter 3532 — Faith & Bitachon

B"H

4 Sivan* 5715

Brooklyn, New York

Dear Mr. Yechezkel, who is called Professor Kutcher* (see letter no. 3432),

Greetings and blessings,

I have duly received your writings and I thank you for them. They consist of a synopsis of your lectures on the language spoken in the era of the Talmud*, then in the new period, and on the new rites, which are composed in Aramaic. No doubt you will continue to be generous in the future by sending what you write to our library. I thank you in advance.

Jewish custom has it that a letter is linked to what is timely. The days of the giving of our Torah* are approaching, and I would therefore like to highlight a concept in this regard that is defined and clearly explained by Chassidus*. Moreover, even brief reflection enables one to establish that it is contained in the first of the Ten Commandments that were pronounced on Mount Sinai*. It concerns Hashgachah Pratis* — Divine Providence — whose importance the Baal Shem Tov* emphasized many times, in various ways. Subsequently, his disciples and the disciples of his disciples did the same. This is the case, in particular, of Chabad* Chassidus*.

In the most literal sense, Hashgachah Pratis* is the protection that Hashem accords to every aspect of the creatures and their existence.

Certain researchers and thinkers of Israel, particularly in the Middle Ages, made the error of thinking that Providence varies according to the importance of the creature and its development. Its form as defined above would therefore apply only to the most elaborate intellects.

Now, the first Commandment is: "I am Hashem your Elokim*, Who brought you out of the land of Egypt." It is expressed in the singular, and our Sages* emphasize that it is thus addressed to each and every one of those who stood facing Mount Sinai*. To all, Hashem said: "I brought you out," in the singular, individually, although there were present men, women, children, a "great multitude" — of Egyptians — possessing different intellectual means, and even, for some of them, quite ordinary ones.

I convey my respects and my blessing that you succeed in training students animated by the fear of Hashem — that is, observing mitzvos* in a concrete manner, which is indeed the purpose of man, as it is said: "You shall fear Hashem your Elokim* and you shall observe His mitzvos*, for that is the whole purpose of man."

With my blessing on the occasion of the festival, and in the traditional Chassidic* formulation, to receive the Torah* with joy and in a profound manner.

Time permitted me to leaf through the text of the lectures you sent me. I will therefore make two or three remarks, as follows:

1. The era of the Talmud*: This is connected to the distinction that must be made between Anochi and Ani — both terms meaning "I." You surely know the wondrous explanation of our Sages* on this subject, in Pesikta Rabbasi*, chapter 21, and in Pesikta de-Rav Kahana*, chapter 12, according to which Anochi is originally an Egyptian word: "One may cite, in this regard, the image of a king of flesh and blood whose son was taken captive — and who subsequently forgot his father's language. It was the same for the children of Israel, who were about to receive the Torah*, and Hashem therefore addressed them in Egyptian, as it is said: 'I (Anochi) am Hashem your Elokim*.'" You will also consult the article by Professor A. S. Yehudah, in the "Annual Collection for the Jews of America" of 5709 (1949).

2. The new period: I am somewhat surprised by the summary treatment of this school, which was predominant throughout the duration of this era, in the terms of Tanach*.

A general remark will also be made, applying to both lectures. No references are indicated therein. Certainly, it is merely a synopsis of their text. Nevertheless, every lecturer desires to arouse the reader's or listener's interest in the subject he treats and to enable him to delve deeper. Now, not only do references make this possible, but furthermore, they provide the desirable orientation.

3. The rites: On page 235, first column, you cite the word Kashur, which appears in the Targum* of Yonasan ben Uziel* to translate the verse "in the shadow of my beam." It also appears in the Gilayon HaShas*, on tractate Bava Kamma*, in Targum* Shir HaShirim* 1:17, which cites the two terms of Targum Onkelos* and Targum Yonasan* on Bereishis* — namely, Sharisi and Kashurah. You will also consult the Pesikta de-Rav Kahana*, on page 98a and in note 182.

ג'תקלב

ב"ה, ד' סיון, ה'תשט"ו
ברוקלין, נ.י.
כבוד מר יחזקאל שי' המכונה פרופ. קוטשר

שלום וברכה!

מאשר אני בתודה קבלת הכתבים, תמצית הרצאותיו על השפה בתקופת התלמדו והתקופה החדשה ועלה טכסטים החדשים הכתובים רמית, ובטח ינהג [ב]המנהג טוב גם זה להבא להמציא להספרי' שלנו מפרי עטו, ותודה מראש.

וכמנהג בני ישראל לקשר מכתבים בענינא דיומא, ובקשר לימי מתן תורתנו אשר לפנינו, רצוני להבליט נקודה אחת שנתפרסמה ונתבארה באר היטב בתורת החסידות, אבל בהתבוננות גם קלה נמצאת היא בדיבור ראשון של עשרת הדברות במעמד הר סיני, והוא ענין ההשגחה פרטית שהדגישה הבעש"ט כמה פעמים ובכמה אופנים, ואחריו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ובתורת חסידות חב"ד ביחוד, היינו:

אשר ההשגחה פרטחת היא כפשוטה, השגחה על כל פרט ופרט מהנבראים ועל כל פרט ופרט בימי חייהם,

ודלא כדעת כמה מחוקרי ישראל וגדוליו, ובפרט בימי הבינים, אשר מדת ההשגחה תלוי' ברמת המושגח והתפתחותו, שלכן השגחה פרטית במובן הנ"ל היא רק באותם שהם בעלי שכל השגחה פרטית במובן הנ"ל היא רק באותם שהם בעלי שכל נעלה וכו' וכו'.

ובדבור הראשון הוא: אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלקיך בל' יחיד, וכמובן בדרשות חז"ל שהדיוק בזה הוא שכל אחד ואחת שעמדו בהר סיני מכוון בזה בפרט, ולכל אחד ואחת נאמר הצאתיך בל' יחיד, מדבר בעדו וליחיד, אף שביניהם אנשים ונשים וטף וערב רב, בעלי רמות שכליות שונות ומהם גם פשוטים ביותר.

בכבוד ובברכה שיזכהו השי"ת להקים תלמידים יראי שמים שהבחינה בזה היא שמירתה שמצוות בפועל, אשר זהו תכלית בריאתה אדם וכמו שנא' את הא' ירא ואת מצוותיו שור כי זה כל האדם.

ובברכת החג כנוסח המסורתי בתורת החסידות - לקבלת התורה בשמחה

ובפנימיות.

להיות שעל כל פנים הרשה הזהמן ודפדפתי בההרצאות ששלח לי, הנה אבוא עכ"פ בשנים-שלש הערות, המצורפות לזה.

א. תקופת התלמוד . וקשור ג"כ כאמור לעיל בנוגע להבטוי דאנכי ואני, ובודאי ידוע גם לכ' מרז"ל הנפלא (פס"ר פכ"א. פסיקתא דר"כ פ' י"ב) אנכי בל' מצרי נאמר, משל למלך בו"ד שנשבה בנו וכו' אמר הקב"ה הרי משיח עמהם בל' מצרי אנכי ה' אלקיך, וראה ג"כ מאמר פרופ. א. ש. יהודא בס' השנה ליהודי אמריקה תש"ט.

ב. תקופה החדשה. לפלא קצת שרק בהעברה נזכר ההדגשה האסכולה - שהקסימה בשעתה - במשך זמן דתקופה זו להשתמש בל' התנ"כית.

והערה כללית לב' ההרצאות הנ"ל, כי לא נמצא בהם כלל הוראת המקורים, ואף שאינן אלא תמצית הרצאות הרי בטח כוונת כל מרציא הוא לעורר החשק אצל הקורא או השומע להתבונן בנושא ההרצאה ולהתעמק בה, וע"י הוראת המקורים לא רק שמאפשרים זאת, אלא עוד זאת, שע"י הוראת מקורים מיוחדים נותנים לה כיוון הרצוי.

ג. טכסטים. ע' 235, טור א', מלת כשור. ולהעיר מהתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית יט, ח) בצל קורתי תחות טלל כשורא, ומובא בגליון הש"ס ב"ק שם.ובתרגום שה"ש א, יז שהביא בק הלשונות דתרגום אונקלוס ות"י על בראשית שם, שריתי וכשורא. פסקיתא דר"כ צח, א. ובהערה קפב.

ג'תקלב
יחזקאל... קוטשר : אגרת נוספת אליו - לעיל ח"ח ג'תלב.