Igrot Kodesh · Letter 3834 — Faith & Bitachon

B"H

19 Tishrei 5716

Brooklyn

To the great Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem, devotes himself to communal needs, of multiple areas of knowledge,

Rav S. Y. (Rav Shlomo Yosef Zevin, of Yerushalayim*, author of the Talmudic Encyclopedia),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter from the eve of Shabbos Shuvah*.

I stated (in the letter of 10 Elul 5715, reproduced below) that in our era it has become possible to clarify the opinion of those who forbid esrogim* that have undergone grafting. You maintain that this clarification is already old.

I was alluding to the earlier authorities among the later Sages who permit grafted esrogim*, and it is upon their opinion that the most important halachic* authorities who give this permission base themselves — and not upon the views of contemporary authors. Now, had those earlier authorities seen the argumentation of those who forbid them, it is not certain that they would have granted the permission found in their works. In any event, it is impossible to entirely remove the doubt in this matter.

And the essential point is this: this permission is given only for a place where it is impossible to obtain an esrog* that has not been grafted, which is not the case in our time.

You propose adding (to the public announcement regarding the purchase of esrogim* from Eretz Yisrael*) that this applies only when the esrogim* are kosher*. Indeed, the announcement published here by the Union of Rabbis is worded to that effect.

This can be connected to what I wrote regarding the Shevitas HaYam (a collection of research on navigation and being aboard a ship at sea during Shabbos*, published in Yerushalayim* in 5710). Moreover, that book addresses Torah* scholars who understand it, which is not the case with the announcement. Before disseminating it, one must therefore consider how it will be interpreted by those who read it. It is irrelevant, from this perspective, what was the intention of those who drafted it.

You should know that one who reads an announcement and its conclusion retains only the central idea — in this case, that he may use the esrog* in question. The conditions to be fulfilled, on the other hand, are formulated in an unclear manner, which renders them devoid of any practical significance. Thus, it was written here that these esrogim* are kosher*. And that will barely serve to justify oneself before the Heavenly Court, on the pretext that one did what one could.

If the announcement reached only those who study it and do not merely read it; if the unclear expression "kosher* esrogim*" were interpreted as "presumed not to have undergone grafting"; if one takes into account the fact that this presumption can be accorded to only a few orchards in Eretz Yisrael*, as the growers here say and as the Chassidim* attest in their letters — then one would significantly reduce the number of customers, which runs counter to the intention of the authors of the announcement. According to those I cited, the esrogim* that can be certified are only a small minority.

I also mentioned in my letter the issue of cooking on Shabbos*. It is quite obvious that I was not referring to a mitzvah* obtained by means of a transgression committed previously, and that I was not comparing this situation to the one discussed in the Talmud* regarding a man who has cooked for his fellow in the past, without being asked and without being helped. In this case, it concerns the present and the future. Moreover, he is indeed helped to carry out this cooking, and even more than that. You must understand what I mean.

I used this formulation (comparing the situation to cooking on Shabbos*) because it is common usage. In this case, furthermore, it is apparently a Torah* prohibition. There is no need to say more about the damage that results, especially during the festival (whose joy should not be diminished).

You have surely received my letter wishing you a good year.

With my blessing on the occasion of the festival (of Sukkos*),

Due to the sanctity of the festival, the Rebbe shlita* does not sign this letter, and I do so in his stead,

the secretary,

A. Kwint,

---

This letter, written in 5715, is connected to the preceding one:

B"H

10 Elul 5715

Brooklyn

To the great Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem, of multiple areas of knowledge,

Rav S. Y.,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 3 Elul, and you have surely already received my two previous letters. You speak to me of someone who must come here, and of an announcement issued regarding the esrogim* of Eretz Yisrael*. Out of respect for you, and so that it not be said that I did not accord your letter the proper attention, I will respond to this as well.

How is it conceivable that in the place of the master — namely, the Tzemach Tzedek* — one could opt for the opposite of what he rules in his responsa, Orach Chaim*, chapter 64, and moreover, that the one doing so be one of his descendants (i.e., the Rebbe himself, who cannot therefore recognize these esrogim* as kosher*)? Added to this is the concrete practice. It is known how absolutely out of the question it was, in the house of the Rebbe, to use grafted esrogim*.

Now, the majority of esrogim* coming from Eretz Yisrael* have indeed undergone grafting. And this is not the case for only a tiny minority of these esrogim* — though perhaps this point should not be publicized.

I am surprised to see that someone would allow himself to issue such an announcement to tens of thousands of Jews, asking them to recite a blessing over esrogim* that come from such countries, without first verifying whether they have undergone grafting. Certainly, some authorities permit grafted esrogim*, but at this point in time, the positions of those who forbid them have been clarified. One may therefore permit them only if no other esrogim* are available.

This applies even this year, when the blessing over the esrog* is recited only from the second day onward (the first day of the festival being Shabbos*; in such a case, one is less stringent regarding the quality of the esrog*, since the obligation to recite this blessing is only of Rabbinic origin). Furthermore, this year there is also a doubt regarding the blessing, which according to various opinions constitutes a pronouncing of the Name of Hashem in vain. Finally, it is impossible to announce that this rule applies only this year because the obligation is Rabbinic, but will not apply next year.

But all of this was not enough for us, even though the publicity given to this matter makes what has been said all the more serious. Another point is added, according to the majority of the later Sages. Indeed, all the religious articles imported here are transported on ships belonging to various authorities in Eretz Yisrael* that also travel during Shabbos*, according to reports from travelers who have sailed on them.

The sailors operate the ship during Shabbos* in exactly the same manner as during the week. This includes kindling fire, writing, and of course is done in the most public fashion. How much more so for cargo ships, which carry no passengers but only crew.

I must say that I am appalled by the silence of the Chief Rabbinate regarding such a terrible matter. Moreover, officially, they are accorded rabbinical supervision (over the meals served aboard these ships). I do not know whether this comes from a rabbi in his personal capacity or from the Chief Rabbinate, but in any case, the public in the United States considers it to be from the official rabbinate, represented by the ritual supervisor.

The Rabbinate therefore does not merely remain silent — it even lends its endorsement, and no one asks whether its supervision covers only the kitchen or the entire ship. The clearest proof of this is that people who fear Hashem and are Orthodox travel on these ships, relying on this supervision.

I have consulted the Shevitas HaYam, which deals with this subject. I do not know whether he is that naive or whether he is deliberately misleading the public, Heaven forbid, for everything stated in that book has nothing to do with the actual situation. For the ordinary reader, there is no doubt that the book is indeed referring to the ships from Eretz Yisrael* that come here. Moreover, the book is written in such a way as to leave no doubt about this. Yet it is quite clear that all the permissions issued in this matter do not apply to the case at hand. Indeed, the ship can stop during Shabbos* and even during the time added to it (before its onset and after its conclusion, to transform the mundane time into sanctity), without facing any danger.

There are only a few exceptional cases in which this principle is not followed. Now, according to reports in the newspapers, the weather conditions in the region where the voyage takes place make such exceptions virtually impossible. Moreover, a ship must in any case make several stops during the voyage. It is merely a financial question, and everything depends above all on the genuine desire not to desecrate Shabbos*.

Regarding the passengers and goods transported by the ship — since it is possible to travel on a ship aboard which the work is performed by a non-Jew — where is the permission to sail on one operated by Jews? Moreover, certain tasks serve no purpose other than maintaining order, without any financial implication.

It seems to me that the author of this book belongs to the Chief Rabbinate. And everything indicates that he studied this problem carefully. Then, by disseminating this book, he granted permission regarding what is obviously forbidden. It suffices to ask any of the travelers, speaking in good faith. One's hair would stand on end hearing his account.

It is hard to believe that someone who made a meticulous investigation of every detail of what happens aboard the ship did not think to ask such questions. True, he attaches several conditions and prerequisites to his permission in the book. But, as I said, these precautions are useless, since the common practice for months and even years contradicts these conditions. And this book's purpose is to render a concrete halachic* ruling, not merely to offer a commentary or theoretical exposition.

Regarding the matter at hand — even if, according to some, there is "no doubt" concerning grafted esrogim*, these esrogim*, once imported on these ships, become comparable to food that has been cooked during Shabbos* for one's fellow. And the same would apply to other merchandise.

In this connection, you surely know that thousands of mezuzos*, or perhaps even more, have been received here, and apparently tefillin* as well, which are merely copies made on paper. And the problem arises in the same terms, under the guise of strengthening the Holy Land. I recall, in this regard, a saying of my father-in-law, the Rebbe [the Frierdiker Rebbe*]. A certain person had spoken to him about all this in 5687 (1927) and asked him what he thought, arguing that when one is putting out a fire, one does not distinguish between water that is pure enough to drink and water that is not. My father-in-law, the Rebbe, confirmed that this was indeed the case. However, he added, one must take care not to extinguish the fire with kerosene. You must understand what I mean.

Moreover, you know that some sixty years ago, or slightly more, an announcement with numerous signatories was also circulated in Russia regarding the esrogim* of Eretz Yisrael*. At that time, the problem of grafting was less clearly defined, and the problem of Shabbos* was not relevant at all. There was also certainty regarding Shemittah* and agricultural tithes. Nevertheless, in Lubavitch, this announcement was not signed, although I do not have its text. And it should be noted that my father-in-law, the Rebbe, and also, from what I have heard, his father, the Rebbe Rashab*, never signed a letter or an announcement that could be interpreted as an endorsement of what belongs to the domain of holiness.

I have written all this lengthy exposition, although three or four lines might have sufficed, because I am particularly affected by this terrible situation. One can observe the fulfillment of the statement of our Sages that "there is not a day whose curse is not greater than that of the previous day" in the terrible situation faced by the Holy Land.

I recall the campaign that was waged regarding the children of Tehran, although what was done to them is insignificant compared to what happened to the children of Morocco, following a shameful agreement also signed by representatives of the right-wing parties, who accepted the principle of a compromise up to 75%. Thank Hashem, due to the elections, they are considering denouncing this agreement.

The same applies to the conscription of women, especially those who lead the most dissolute lives, and it is quite obvious that the prohibition is thereby all the greater. Yet what does one cling to? To the prohibition of selling pork, reptile, or rat meat. And one does the opposite — truly to the other extreme.

In these days of mercy, "the King is in the field," in the words of the Likkutei Torah*, Parshas Re'eh, page 32 — and this place is not where man, created in the image of Hashem, can reside. When He is there, anyone who desires may go to meet Him. He receives everyone with benevolence and shows them a smiling face. May Hashem grant that this heavenly revelation inspire in each of us a spirit of purity, so as to desire the good in the other. Thus, all will "form an assembly to do Your Will with a whole heart."

With my blessing to be inscribed and sealed for a good year, and above all to share good tidings of all this,

P.S.: Your silence seems to indicate that the printing of the books and manuscripts of the great Rav Rivlin is not progressing. I am surprised by this.

ג'תתלד

ב"ה, י"ט תשרי, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צמ"ס

כו' מוהרש"י שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מעש"ק שובה.

א) מה שהזכרתי שבדורנו שנתרבו דיעות האוסרים אתרוגים מורכבים וכו', ומעיר ע"ז שדעת האוסרים ידועה מכבר.

הנה כוונתי היתה לראשוני האחרונים המתירים אתרוגים מורכבים, שעליהם סומכים חשובי המקילים בזה (ולא מפני ההיתר של המחברים בדורנו זה), שאם בשעתם היו רואים נמוקי וטעמי האוסרים וכו' צ"ע אם הי' ההיתר שלהם באופן כמו שנמצא בספריהם, ועכ"פ מידי ספק לא יצא, והנקודה העיקרית היא, שכל ההיתר הוא במקום שאין להשיג אתרוג בלתי מורכב, משא"כ בזמננו זה. ומה שכותב העצה להוסיף, שבד"א אם האתרוגים כשרים הם, ובנוסח כזה הי' ג"כ נערך הקול-קורא של אגודת הרבנים דכאן.

הוא ע"ד מה שכתבתי בהנוגע להספר שביתת הים, ועוד יותר, כי ספר נועד לבן תורה ומבינה, משא"כ קול קורא, וקודם שמפרסמים צריכים להתחשב איך יפרשוהו הקוראים, ואין נוגע כ"כ כוונת החותמים. ובטח גם לכת"ר יעוד א) שבקריאת הקו"ק הסיכום - עניניו אצל הקורא היא - הנקודה התיכונה, ובנדון דידן - שיקח האתרוג אודותו נכתב הקו"ק, והתנאים שבזה, הנה לכל היותר כתובים בלשון סתום ועד כ"כ (וכמו שכתבו כאן... שהאתרוגים יהיו כשרים) אין בזה כלל תועלת ממשית בהנוגע לפועל, ורק שיוכלו לטעון בבי"ד של מעלה אני את נפשי הצלתי,

ואם הי' בא הקו"ק רק לידי אנשים כאלו שילמדו הקו"ק ולא רק שיקראו אותו, ויתבוננו גם בסגנון הסתום "אתרוגים כשרים" דהיינו שהם בחזקת בלתי מורכבים, ובהביא בחשבון אשר רק פרדסים מתי מספר באה"ק ת"ו מוחזקים בזה, (כפי שאמרו גם הפרדסנים מאה"ק ת"ו שהם כאן, וכנראה גם ממכתבי אנ"ש בזה), הנה עי"ז עוד ימעט מספר קוני אתרוגים אלו, וביותר . (היפך כוונת המבקשים לפרסם קו"ק) כי כנראה מסיפורי הנ"ל האתרוגים שיש להם הכשר הם בגדר מיעוטא דמיעוטא.

במה שכתבתי במכתבי אודות הענין דהמבשל בשבת, הנה פשיטא שלא באתי בזה מטעם מצוה הבאה (ל' עבר) בעבירה ולא משום דשווה למבשל לחבירו שבש"ס - בעבר ובלי ציווי וסיוע מצדו כו' - כי ואלא שבנדון דידן זהו ענין של הוה ועתיד וסיוע מצד חבירו להמבשל, ועוד יותר, וד"ל. ונקטתי בלשון זה מפני שהוא לשון המורגל וגם בנדון דידן, כנראה, הוא איסור דאורייתא וכו'. ואין להאריך בקלקלה, ובפרט במועד.

מכתבי בברכת השנה בטח קבל.

בברכת החג,

מפני קדושת המועד לא בא

כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו

על החתום,

והנני חותם בשמו,

א. קווינט

המזכיר

[אגרת נוספת משנת תשט"ו - שאליה נמשכת האגרת שלפנינו]

ב"ה, י' אלול, תשט"ו
ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ צמ"ס מוהרש"י

שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מג' אלול, ובודאי קבל שני מכתבי הקודמים. ובמ"ש ע"ד פב"פ הנוסע לכאן, ואודות מכתב קו"ק בהנוגע לאתרוגי ארץ ישראל, הנה... מפני כבודו של כת"ר, וכדי שלא יאמר שעברתי על מכתבו בלי שימת לב הראוי', הנני עונה גם על זה, והוא: אשר איך אפשר באתרא דרב, היינו כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובפרט מבני בניו - הנה יעשה בהיפך ממה שפסק בשו"ת שלו או"ח סי' ס"ד, ובפרט שמעשה רב, וכידוע עד כמה מופרך הי' בבית הרב ענין אתרוגים המורכבים, והרי רובא דרובא - ויש לומר (אף שאולי אין כדאי לפרסם) שהשאר הוא מיעוטא דמיעוטא ולא מיעוט - אתרוגים המובאים מארץ ישראל הם מורכבים. ותמיהני אם מי שהוא יכול לקבל עצמו די ברייטקייט ולצאת בקו"ק לעשיריות אלפים מישראל לברך על אתרוגים מארץ פלונית מבלי להכריז מקודם שצריך לברר אם אינו מורכב. ואפילו אלו המתירים אתרוגים מורכבים, הרי בטח שבדורנו זה לאחרי שנתבררו דיעות החולקים עליהם, לא יתירו אלא כשאין אחרים , ואפילו בשנה זו שאתרוג ניטל רק מיום שני ואילך, נוסף שגם בשנה זו ישנו הענין דספק ברכה, אשר לכמה דיעות יש בזה גם ענין דלא תשא. ועוד, דאי אפשר להכריז בשנה זו שזהו רק מפני שהוא דרבנן משא"כ בשנה הבאה.

והנה לא די הי' בשבילנו כל הנ"ל - נוסף עוד ענין, אשר מפני הפרסום שבדבר - הוא עוד חמור מהנ"ל, והוא אשר רובא דרובא מהאתרוגים, ובכלל תשמישי קדושה מארץ ישראל המובאים לכאן, הם מובלים בספינות השייכים למשרדים השונים בארץ ישראל ונוסעים גם ביום השבת, וכפי ידיעות מאלו שנסעו בהם, וגם המלחים - הנה מתנהגים הם ביום השבת בעניני הנהגת הספינה כמו בימות החול, שבזה הוא ענין דהבערה, כתיבה כו' וכו', ונעשה בפרהסיא גדולה ביותר, כמובן, ועוד ביותר - באניות משא שאין נמצאים שם אנשים מבחוץ מלבד המלחים, ומוכרחני לאמר שנבהל אנכי משתיקת הרבנות הראשית בדבר מבהיל זה, ועוד יותר, אשר מה שבאופן רשמי ישנה שם השגחה רבנית, אף שאיני יודע ברור אם זהו מרב פרטי או מרבנות הראשית, אבל בכל אופן קהל הצבור בארצוה"ב מקבל זה כהשגחה מרבנות הראשית, שהמשגיח הוא בא-כחם, במילא הרי אין זה שתיקה בלבד אלא גם נתינת הכשר, ואין העולם מבחין אם זהו נתינת הכשר על המטבח או על הספינה כולה, וראי' מוכחת מזה אשר אנשים יראים וחרדים נוסעים בספינות אלו על יסוד הנ"ל.

והנה ראיתי את הספר שביתת הים הדן בשאלה זו, ואיני יודע אם תמים הוא כ"כ, או שבזדון ח"ו מטעה את הצבור, כי כל האמור בספר זה אינו שייך אל השאלה כמו שהיא במציאות , וקורא הפשוט בספרו, אין אצלו כל ספק, ואדרבה הספר כתוב בלשון כזה שלא יהי' כל ספק, אשר בהספינות הנוסעות מארץ ישראל לכאן הדברים אמורים, והרי פשוט שכל ההיתרים שישנם בהנוגע לספינה אין להם מקום בנדון דידן, כיון שהספינה יכולה לשבות כל יום השבת ועוד בתוספת מחול על הקדש, ואין כל סכנה בזה (מלבד מקרים יוצאים מן הכלל, אשר לע"ע, כפי הנראה מהעתונים במצב האויר בשטח נסיעת הספינה, לא קרה זה אף פעם אחת ! ) ובפרט שבלא"ה מתעכבת הספינה איזה פעמים במשך נסיעתה, ואין בזה אלא שאלת ממון, והעיקר - שאלת הרצון שלא לחלל שבת.

ובהנוגע להנוסעים והסחורה המובלת על הספינה, הרי כשיש ברירה לנסוע בספינה שתעשה המלאכה ע"י גוי, מאין ההיתר לעשותה דוקא ע"י ישראל, ובפרט שעושים גם המלאכות שאינן צריכות אלא לשמירת הסדר, שאפילו שאלת ממון אין בזה, וכמדומה שמחבר ספר זה הוא ג"כ חבר הרבנות הראשית, וכנראה מהספר עמל ויגע בבעיא זו, אלא שאח"כ הרי כלפי הרבים - האט ער צוגעטשעפעט א היתר לדבר האסור בפשיטות.

ודי לשאול את הנוסע בספינות אלו מסלפ"ת, אשר ממש תסמרנה שערות הראש לסיפורו, וקשה להאמין אשר איש שנכנס בכל פרטי פרטים דהנהגת הספינה לא נפל בדעתו לשאול גם עד"ז, ואף שיש בספרו כמה תנאים - ותנאים מוקדמים - לפסקיו להיתר, הרי כנ"ל די באווארעניש אין לה כל מקום, כיון שידוע הנוהג כמה חדשים ושנים שהוא היפך כל התנאים. וה"ז ספר כתוב לפסק הלכה למעשה, ולא לפלפולא בשאלה - טעארעטיש. ובהנוגע לנדון דידן, אפילו את"ל שיש אומרים שאתרוגים מורכבים אין בהם "כל פקפוק", הנה כשהם מובאים, וה"ה לסחורות אחרות, בספינות הנ"ל, מתוסף בזה הענין דהמבשל לחבירו בשבת וכו'.

דא"ג - בטח ידוע גם לכת"ר שנתקבלו לכאן אלפים ואולי עוד יותר מזה מזוזות וכנראה גם תפילין, שהם מעשה פאטאגראפיע, על נייר כו' וכו'. וכל זה הולך בחדא מחתא, ותחת הסיסמא של ישוב הארץ כו' וכו', ובענינים כמו אלו הנני נזכר בפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמרו לו - כנראה בפ"ב בשנת תרפ"ז - בהנוגע לענינים כמו אלו והקשו על שיטתו, שהרי בכיבוי שריפה אין מבחינים אם המים ראוים לשתי' וצלולים הם או לא, וענה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמת כן הוא, אבל צריך וביותר וביותר שלא לכבות השריפה בקעראסין. וד"ל.

דא"ג, בודאי ידוע שלפני כששים שנה או יותר הי' נפוץ קו"ק בהנוגע לאתרוגי ארץ ישראל ברוסיא, בכמה חתומים ואז לא היתה שאלה של מורכבים כ"כ, ופשוט שלא היתה השאלה של שבת, וגם היו בטוחים בענין שמיטות ומעשרות, ובכ"ז - אף שאין הקו"ק תחת ידי - לא באו עה"ח מליובאוויטש. ועוד להעיר אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר וכפי ששמעתי גם מכ"ק אביו (מהורש"ב) נ"ע, מעולם לא יצאו באיזה מכתב וקו"ק שהי' בו מעין נתינת הכשר על עניני קדושה וכיו"ב.

כתבתי כל הנ"ל, אף, שלכאורה, מספיקות היו ג' ד' שורות, מרוב שיחי וצערי על המצב המבהיל, ורואים במוחש קיום מרז"ל אין לך יום שאין כו' מרובה על חבירו - במצב האיום באה"ק ת"ו. ונזכר הנני הרעש שהי' בהנעשה עם ילדי טעהעראן, אף שהם כלא וכאין לגבי הנעשה בילדי מאראקא, וע"י חוזה מחפיר חתום גם ע"י ב"כ המפלגות מימין שמסכימים הם לוותר עד כדי 75

. ות"ל אשר הודות להבחירות התחילו לחזור בהם מהסכם זה, וה"ה להענין דגיוס נשים ובעיקר... באלו דמפקרי' טפי, אשר בשר החזיר והשקץ והעכבר, וממש עושים ההיפך מן הקצה אל הקצה.

ובימי הרחמים אלו, אשר כלשון הלקו"ת (ראה לב, ב) המלך נמצא בשדה (לא מקום מושב אדם, אדמה לעליון) ואז רשאים כל מי שרוצה לצאת לקבל פניו והוא מקבל את כולם בספ"י ומראה פנים שוחקות לכולם, הנה יה"ר שבאתעדל"ע יערה על כאו"א מאתנו רוח טהרה לראות את הטוב בזולתו, וכו', עד שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.

בברכת כתיבה וחתימה טובה ולבשו"ט בכל הנ"ל בפרט.

נ.ב.

לפלא שכנראה משתיקתו, אין מתקדם הענין דהדפסת ספרי וכתבי יד הרה"ג וכו' ריבלין ע"ה.

ג'תתלד
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 390, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מוהרש"י: מוה"ר שלמה יוסף זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"א ג'תה, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ד'קנה. ד'רכג.

מה שהזכרתי: באגרת י' אלול תשט"ו, שלא היתה תח"י בעת עריכת אג"ק חי"א, ומועתקת לקמן.

העצה להוסיף: בקול-קורא על דבר קניית אתרוגי ארץ ישראל.

להספר שביתת הים: מחקרים בדיני הפלגת והנהגת אניה בלב ים בשבת (ירושלים תש"י).

*) והעיקר דיש ללמוד האיסור בנדו"ד - מסוגית המבשל בשבת ומנימוקי המתירים שבה.

הענין דהמבשל בשבת: באתרוגי א"י שמביאים אותם לחו"ל ע"י אניה יהודית הנוסעת בשבת.

איסור דאורייתא: ראה לעיל ח"י אגרת ג'יד.

מבני בניו : של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" - הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א.

המובאים מארץ ישראל הם מורכבים : ראה לעיל ח"י אגרות ג'נו; ג'קמט, לקמן ד'רסב - הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, בקשר ללקיחת גרעינים שתילים ויחורים של אילני אתרוגי קלבריה המוחזקים לבלתי מורכבים ונטיעתם באה"ק בכפר חב"ד.

השגחה רבנית : על האוכל הניתן שם.

הנני נזכר בפתגם : ראה אג"ק שלו ח"א אגרת שלו.

ספרי... ריבלין : ראה לעיל חי"א ג'תרנז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ד'רכט.