Igrot Kodesh · Letter 395 — 18 Elul and Shlichus of Shochatim

By the grace of Hashem*,

18 Elul 5708,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav C. M.[1],

I greet you and bless you,

I received your letter informing me that your group of shochatim* has arrived safely in Dublin[2]. As you requested, I am sending you the 18 Elul* fascicle, which was bound yesterday afternoon. Make it widely available, and may it be an instrument to bring closer to Torah* and Mitzvot*, in general, and to the teachings of the Baal Shem Tov* and the Alter Rebbe*[3], in particular, those who are as yet distant from them.

Should you ever find yourself outside, you will surely make good use of this text, so that it may help put into practice the terms of the promise[4] that 'your springs will spread outward' — as regards what that term 'outward' applies to in that place.

You are no doubt familiar with the saying of my father-in-law, the Rebbe* Shlita, that 'a shochet* is not merely a man holding a knife.'

This season leads us toward the period separating one Rosh Hashana* from the next, since Yom Kippur* is also called by that name[5], as the Tosafot* note in the tractate Nedarim 23b, as do the Sefer Chassidim* and the Likkutei Torah*. There are profound teachings on this matter, and here is one of them:

Every living being — and all of Israel possesses life — must keep in mind that the Holy One, blessed be He, did not ask us to celebrate Rosh Hashana* on the first day of creation, when the heavens, the earth, and all they contain appeared, nor even on the seventh day, which Hashem wished to sanctify. He established this festival on the sixth day, when Adam* was created[6], who immediately proclaimed before all the other creatures: 'Hashem reigns and is clothed in glory. Come, let us bow down, kneel, and prostrate ourselves before Hashem Who made us.'

This is what our Sages relate in Pirkei deRabbi Eliezer* and in the Zohar*. Through this proclamation, Adam*, the first man, was able to subject all of creation to Hashem, so that each creature became aware that 'Hashem reigns and is clothed in glory.'

Now, shechitah* has the same purpose, though it achieves it by different means. According to our Sages in the tractate Chulin 30b, it brings about a movement from one place to another. By it, the animal loses its soul, the vitality and enthusiasm it possessed until then.

Thenceforth, that animal can merge with the flesh and blood of man, who was created in the image of the Most High. Time does not permit me to elaborate further on this.

I conclude by wishing you and all your group to be inscribed and sealed for a good year, materially and spiritually,

Rav Menachem Schneerson,

Director of the Executive Committee

שצה

ב"ה, ח"י אלול, תש"ח
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורש"מ שי'

שלום וברכה!

נהנתי לקבל מכתבו המבשר מביאתם צלחה - עדת השו"בים שי' - לדובלין. וע"פ בקשתו מוסג"פ הקונטרס לחי אלול שהביאוהו אתמול אחה"צ מבית הכורך. והוא לזכות בו את הרבים ולקרב גם את הרחוקים לע"ע לתומ"צ בכלל ולתורת הבעש"ט ואדה"ז בפרט.

ואם נפל בחלקם לבוא למשך איזה זמן חוצה , בודאי ישתמשו בזה שימלא על ידם היעוד של יפוצו מעינותיך השייך לחוץ הזה.

ובודאי שמעו פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א א שוחט איז ניט א סקאטאבאיעץ, איש ומאכולת בידו כו'.

ולימים האלו מראש השנה ל"ראש השנה" היינו יוהכ"פ, שגם הוא נק' ראש השנה כמ"ש בתוספות נדרים כג, ב (ועיין בס' חסידים מ' רנ"ח ובלקו"ת בד"ה והי' ביום ההוא יתקע וסד"ה יחיינו מיומים) כמה רמזים עמוקים יש בהם, ואחד מהם:

כל החי - ישראל נקראו חיים - ישים אל לבו, אשר צוונו הקב"ה לעשות ולחוג ראש השנה לא ביום הראשון למעשה בראשית אשר אז נבראו השמים והארץ וכל תולדותיהם (ב"ר פ"א, ועיין תוד"ה זאת חגיגה יב, ב) גם לא ביום השביעי לבריאה אשר ביום הזה בחר ה' לקדשו מכל הימים - ברם ויצוונו ד' לעשות ראש השנה דוקא ביום ברוא אלקים אדם, יצור אשר תיכף ביום בריאתו אמר והכריז לכל הברואים: ד' מלך גאות לבש גו' בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושנו, וכספור רז"ל (פדר"א פי"א, זח"א רכא, ב) וע"י ההכרזה המשיך זה בהם אדה"ר והעלם למדרי' הכרת ד' מלך גאות לבש גו'.

וזהו ג"כ מעין ענין השחיטה (אלא שפעולה הנ"ל נעשית באופן אחר) כי אין ושחט אלא ומשך (חולין ל, ב) שמעתיקו למק"א לגמרי, והוא ע"י נטילת נשמתו (עיין שבת עה, א) חיותו או זיין קאך ממקום שהי' ע"ע,

ואז יכול ליהפך לדם ובשר האדם, אדמה לעליון, אדה"ע, ואין הזמן גרמא להאריך.

המסיים באיווי כוח"ט לו ולכל החבורה שי' בגו"ר,

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
שצה
מהעתק המזכירות.

מהורש"מ: קלמנסון. אגרות נוספות אליו - לעיל רס, ובהנסמן בהערות שם. השובי"ם שי' לדובלין : ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ט אגרת ג'רפו. וראה לעיל אגרת שפט.

יוהכ"פ.. נק' ראש השנה: ראה גם לעיל ח"א אגרת קב.

ביום ברוא אלקים אדם : ראה גם לעיל אגרת רמט.