Igrot Kodesh · Letter 3958 — Teshuvah

B"H

14 Kislev 5716

Brooklyn

To the Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs,

Rav Meir (Rav M. Gurkov, of London; see Igros Kodesh, Letters #2031, 2421, 4088),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 22 Marcheshvan, with its contents. I have been waiting for some time for news from London, following the return of the guests who were here during the seventh month, satiated with every good (the month of Tishrei*; see Igros Kodesh, Letters #3968, 4080), in order to retain it throughout the year.

It has already been said at several Chassidic* gatherings that vain words are not only those that are spoken to no purpose, as is generally thought, but also, more profoundly, those that remain without effect, do not attain their objective, and are therefore indeed vain (see Igros Kodesh, Letter #3909).

Chassidus* establishes that the purpose of its texts and, a fortiori, of what is said at such gatherings, is what results from them concretely — that is, in our era, what affects daily action, including in the outside world. If this is lacking, the words of encouragement are (vain words).

You give me the reasons why the Chassidic* gathering was not a resounding success. But one may think that the reasons are also the following.

My father-in-law, the Rebbe, explains in one of his talks why the rector of a yeshivah* or the scholar would formerly remain at home, waiting for people to come consult him or receive his teaching, whereas the Baal Shem Tov* introduced something new by going himself to the towns and villages in order to bring there the Word of Hashem and His Torah*.

You are in a place where Chassidus* is feared, where it frightens, for the reason given by my father-in-law, the Rebbe, in this talk. Therefore, at such a gathering, the Chassidim* cannot content themselves with inviting others to come. They must go to them, in the places where they congregate.

May Hashem grant that this be so only for a short period, and that as soon as possible, one perceive the beneficent light, one feel that one has been permeated by the luminary, and one run for a word of Torah* or a mitzvah*.

I enclose the latest publications. You will surely make their content accessible to the broadest public. The merit of the community depends on you.

The request for a blessing in your letter will be read, at a propitious moment, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us.

I send you my blessing to disseminate the wellsprings to the outside, in accordance with the three ideas (see also Igros Kodesh, Letters #815, 818, 1262) underlying the saying "Your wellsprings shall spread outward." It must be an abundant dissemination, in length, in breadth, and in depth. It must bear upon the wellsprings — the origins of the living water that flows. Finally, it is carried out on the outside, for it is there that the wellsprings must be found (this paragraph was added to many letters).

As you know, the Heavenly Court ruled, on account of the self-sacrifice that the Alter Rebbe* displayed for Chassidus*, that in all that concerns the Torah*, the fear of Hashem, and good conduct, those who are connected to him and follow his path would prevail.

With my blessing on the occasion of the festival of liberation (19 Kislev) and in expectation of your good tidings,

ג'תתקנח

ב"ה, י"ד כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה מאיר

שי'

שלום וברכה!

במענה מכתבו מכ"ב מ"ח עם המוסגר בו, וחכיתי זה מזמן על ידיעה מלונדון מהנעשה לאחרי חזרת האורחים שביקרו כאן בחדש השביעי המושבע בכל טוב ע"מ להמשיכו על כל השנה. וכבר נדבר בכמה מהתועדות, אשר ענין דב"ט אינו רק כפירוש העולם שמדברים ע"ד ענינים בטלים, אלא גם כפירושו הפנימי שאם אין הדברים פועלים פעולתם ומגיעים למטרת הדבור, הרי נעשים דברים בטלים. וכבר מפורסם בתורת החסידות שאפילו מאמרי תורת החסידות ועאכו"כ דברי התעוררות בהתועדות תכליתם היא הבכן, ובזמננו זה הבכן הוא בהנוגע לעשי' בפועל בחיי היום יומים, וגם בחוצות, ובמילא אם חסר זה הרי נעשים דברי התעוררות כו'.

ומה שכותב אודות הסיבות שלא היתה ההתועדות בהצלחה כ"כ, יש מקום לומר שמהסיבות הוא גם הבא להלן, היינו:

מבואר באחת משיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר הטעם דהחילוק, דהר"י והגאונים האחרונים שהיו נמצאים במקומם ומחכים עד שיבואו אצלם לשמוע תורתם וחידושיהם ובמה שחידש הבעש"ט שהי' הוא מחזר על העיירות והכפרים וכו' והביא להם דבר ה' ותורתו. וכיון שכת"ר נמצא כנראה במקום שחוששים ויראים מדברי חסידות מתאים להטעם שאומר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו הנ"ל, הרי אין להסתפק בההתועדות שמזמינים לבוא אל אנ"ש, אלא שצריכים אנ"ש לילך אליהם, היינו במקומות שם הם מתאספים. ויה"ר שיהי' זה רק לתקופה קצרה ובהקדם יראו את האור כי טוב ואשר המאור נלקח עמו ובמילא ירוצו לדבר תורה ומצוה.

מוסג"פ מה שהו"ל בזמן האחרון ובטח יזכה בתוכנו את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.

הפ"נ המוסגר במכתבו יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בברכה להפצת המעיינות חוצה ובכל שלשת הענינים של הפתגם יפוצו (הפצה שפירושה בהתפשטות באורך ורוחב ועומק) המעיינות (הקשורים עם המקור מים חיים נובעים) חוצה (שגם בהחוץ יגיעו המעיינות), וכבר ידוע אשר ב[ג]לל המסירות נפש (של רבינו הזקן) על תורת החסידות, פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.

בברכת חג הגאולה המחכה לבשו"ט.

ג'תתקנח
מו"ה מאיר: גורקאוו, לונדון. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ז ב'לא. ח"ח ב'תכא. לקמן ד'פח.

חזרת האורחים שבקרו כאן: ראה גם לקמן אגרות ג'תתקסח. ד'פ.

וכבר נדבר : ראה גם לעיל אגרת ג'תתקט.

בברכה להפצת המעיינות : תוכן הקטע האחרון נכתב לכמה.

שלשת הענינים : ראה בארוכה לעיל ח"ד אגרות תתטו. תתיח. ח"ה א'רסב.