Igrot Kodesh · Letter 3968 — Prayer

B"H

17 (the Rebbe writes "Tov," meaning "good," whose numerical value is seventeen) Kislev 5716

Brooklyn

To the great Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs,

Rav Yitzchak (Rav I. Dubov, of Manchester; see Igros Kodesh, Letters #3507, 4018, 4094),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 25 Cheshvan. I thank you for what you write about the report you gave of your visit here (see Igros Kodesh, Letter #3958). No doubt the words of the Mishnah* are engraved in the mind of each person — that the action is essential and not the study. I mean that one must ensure that such a report, with the words of encouragement you surely appended to it, have a concrete effect, in daily life, upon all those who participated in this Chassidic* gathering and, through them, upon the members of their families. As you know, our Sages state that an effort is never in vain.

I took note of your question with alarm (see Igros Kodesh, Letter #4094). You tell me that until now you have prayed slowly and at length on Shabbos*. And you ask me whether you should continue to do so, or (cease doing so), which Heaven forbid. It is well that this question not even arise, considering the lengthy explanation given regarding prayer, from which one can be freed only for communal obligations. Thus, our Sages say, in tractate Berachos 31a, that Rabbi Akiva prayed with the congregation, but not (the Sages who did not have public responsibilities).

I can interpret your question only as an opportunity afforded me to emphasize to you the necessity of praying in this manner not only during Shabbos*, but also, from time to time, during the week. Indeed, it is then necessary to say that one is "the first day after Shabbos*" (in the psalm of the day, that is, to position each day in relation to Shabbos*).

Moreover, according to some, this principle is even an integral part of the Ten Commandments, and you will consult, on this subject, the Ramban*, in his commentary on the verse Shemos* 28:8, indicating that this must be so also during Shabbos*. Furthermore, Divine Providence has placed you in a position to exert your influence on others. One must therefore receive in order to transmit (literally, "be soaked in order to soak others"), and if you want others to pray at greater length during Shabbos*, you must do so yourself to an increased degree — this is obvious.

You ask me about the first chapter of the Tanya*, whose note, citing the Zohar*, seems to comment on what is stated in the body of the text: "it is explained, in general."

The difference has been specified elsewhere. The expression "it is explained, in general" refers, as you say, to reward and punishment. The Zohar*, on the other hand, specifies the notions of "a righteous person who has evil for himself" and "a wicked person who has good for himself."

No doubt you will take advantage of the propitious moment constituted by the luminous day of 19 Kislev, the day of our deliverance and the freedom of our souls, when the light and vitality of our souls were granted to us, to disseminate — that is, to carry out a true dissemination — of the wellsprings (of Chassidus*) to the outside, meaning including among those who, for the time being, are still on the outside. It is clear that an effort is always effective, especially on a favorable and propitious day. Its effect is felt in daily existence.

With my blessing on the occasion of the festival of deliverance (19 Kislev),

The sending of this letter was delayed, and in the meantime I have received your letter from the conclusion of Shabbos*, with the request for a blessing it contained.

Concerning the notes and talks, excerpts will be published in the next Kovetz (the Kovetz Lubavitch), of which, moreover, I have not yet had time to correct the proofs.

Our custom is not to say Tachanun* at Minchah* on the eve of 10 Kislev.

ג'תתקסח

ב"ה, טו"ב כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ה חשון, ת"ח על מה שכותב אודות הפ"ש שמסר מהביקור כאן, ובודאי חקוקים במוחו של כ"א דברי משנה, לא המדרש עיקר אלא

המעשה - כוונתי שמשתדלים שהפ"ש ודברי ההתעוררות שבודאי צירף אליהם, יפעלו פעולתם בחיי היום יומים, של המתועדים ועל ידם גם בבני ביתם, וכבר ידוע הפסק שחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם...

נבהלתי לשאלתו כיון שעד עתה הורגל להתפלל בש"ק, במתינות ובאריכות מעט, אם ימשיך גם עתה או ח"ו כו'. ופשוט שאין זה גם בגדר שאלה, לאחרי המבואר באריכות גדולה אודות ענין התפלה (שרק טורח ציבור מוציא מכלל זה, וכמאמר רז"ל ברבי עקיבא שכשהי' מתפלל בציבור כו' משא"כ כו' (ברכות לא, א)). ואין לי פירוש בשאלתו כי אם שבודאי באה כדי שתהי' לי הזדמנות לעוררו, אשר לא רק בש"ק יעשה כנ"ל אלא - מזמן לזמן - גם בימות החול, כיון שגם ביום חול צריך לומר יום אחד בשבת כו', וביחוד - שיש אומרים שזהו בכלל עשרת הדברות (יעוין רמב"ן שמות כח, ח; שמשם מוכח ג"כ שהכוונה גם ליום הש"ק), ובפרט שההשגחה עליונה עשתה אותו למשפיע על אחרים. וכדין טופח ע"מ להטפיח, הרי כדי שהאחרים יתפללו באריכות עכ"פ בשבת צריכה להיות הוספה בזה במשפיע, ופשוט.

במה שהעיר בתניא פרק א' שפירוש הזהר המובא בהגהה הוא לכאורה הא דאמרינן בעלמא שבפנים הפרק שם.

והחילוק מבואר, אשר הא דאמרינן בעלמא יש לפרשו - וכמו שמבאר - שהוא לענין שכר ועונש, משא"כ בזהר שמפרש בזה הענינים דצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

בודאי ינצלו העת רצון דיום הבהיר י"ט כסלו הבע"ל, יום גאולתנו ופדות נפשנו אשר אור וחיות נפשנו ניתן לנו, להפיץ (הפצה דוקא) המעיינות חוצה, אפילו להאנשים שלעת עתה נמצאים עדיין בחוץ, וחזקה לתעמולה, ובפרט בעת רצון וימי סגולה שפועלת עד שניכר גם בחיי היום יומים.

בברכת חג הגאולה.

נתעכב השילוח, ובנתיים נתקבל מכתבו ממוצש"ק עם הפ"נ.

ע"ד רשימות השיחות הנה קטעים יכנסו ב"קובץ" הבא (וגם על הגהה זו עדיין לא מצאתי הזמן פנוי).

במנחת ערב יו"ד כסלו - מנהגנו שא"א תחנון.

ג'תתקסח
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ד ע' 224 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה יצחק: דובאוו, מנטשסטר. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"א ג'תקז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ד'יח. ד'צד.

הפ"ש שמסר: ראה גם לעיל אגרת ג'תתקנח.

נבהלתי לשאלתו : בהמשך לזה - לקמן אגרת ד'צד.

ב"קובץ ": ליובאוויטש.