Igrot Kodesh · Letter 3999 — Faith & Bitachon

B"H

1st day of Rosh Chodesh* Teves* 5716

Brooklyn

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem*, of manifold accomplishments, Rav Katriel Fishel,

Greetings and blessings,

I take the liberty, in a few words, of addressing a matter that is personal to you. Here is the point.

You know the personal commitment one undertakes with regard to a mitzvah* whose fulfillment cannot be entrusted to another, beyond all other mitzvos* (which can be entrusted to another to fulfill), even though all were given by a single Shepherd. The same applies to the necessity of magnifying the Torah*, to the way of life and customs of Judaism which are integral to the Torah*.

Now, I have read what you write about various domains and diverse subjects. I searched for the proportion among these that deal with the teaching of Chassidus*, its customs and practices. That proportion is particularly minimal — at least among the texts you have published.

After this introduction, I must express my astonishment. Those who devote themselves to Chassidus* or are capable of doing so are few in number compared to the authors who address other subjects. Why would a person exchange a role which he is certain is incumbent upon him — since the other people who can assume it are few or even nonexistent — and devote his time and energy to a task that is assumed by many others, even though it is, quite clearly, a mitzvah* (to comment on other parts of the Torah*)?

At a Chassidishe farbrengen*, the following verse was applied to such a situation: "They made me keeper of the vineyards. My own vineyard I did not keep." Indeed, the former are vineyards, and the Torah* testifies that this is so. Nevertheless, one can lament from the depths of one's heart, for there is also "mine" — "my vineyard" — and that one "I did not keep," even though "they charged me" (to keep the other vineyards). True, circumstances brought this about. Yet why is it so, and why should I keep other vineyards?

To someone like you, it is surely unnecessary to say more. I merely wish to point out that the ideas and practices of Chassidus*, which in previous eras spread only at the cost of intense effort and bitter struggle against opponents, meet practically no opposition in this orphaned generation. Moreover, those who seek Chassidus* have multiplied, in quantity and in quality. And they plead, with a voice that is not heard, that the beneficent light be brought to them.

In accordance with the well-known saying, I extend my blessing that you use everything the Creator of the world has granted you to fulfill the decisive and profound mission — that of spreading the wellsprings* (of Chassidus*), which must reach the outside. As is human nature, you will find spiritual satisfaction only by bringing it to full fruition.

With respect and blessing,

You ask me regarding the Yad HaChazakah* (Rambam*), Laws of Blessings, chapter 11, paragraph 8, which states: "One recites a blessing when placing a parapet (around one's roof)," which contradicts his own ruling in paragraph 4: "When a practice is introduced due to danger, no blessing is recited." Now, regarding the obligation of this parapet, it is indeed stated: "You shall make a parapet for your roof, so that there not be bloodshed."

In my view, it is clear that according to the Rambam*, the expression "so that there not be bloodshed" is not the explanation of the mitzvah* of the parapet, but rather an independent prohibition. Indeed, the Rambam* does not include the reason for the commandments in the enumeration of the 613 mitzvos*, as he emphasizes in the fifth principle of his Sefer HaMitzvos*. Yet he does list the prohibition of bloodshed as a Torah* prohibition.

The Rambam's* explanation is based on the Sifri*, Devarim* 22:8, which specifies: "'You shall make a parapet' — this is a positive commandment. 'So that there not be bloodshed' — this is a negative commandment." Thus, one who would both build a parapet and construct a pathway leading up to the roof would fulfill the prohibition (by building the parapet) yet transgress the positive commandment (by creating a dangerous access). Consult Tractate Yoma* 72a and the commentators on the Sefer HaMitzvos* at this reference.

(Rav K. F. Takursh of Tel Aviv. See, regarding him, Likkutei Sichos, vol. 2, p. 385, and vol. 9, p. 138, note 28.)

ג'תתקצט

ב"ה, אדר"ח טבת, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א רב פעלים כו'

מו"ה כתריאל פישל שי'

שלום וברכה!

...בהזדמנות זו ארשה לי לבוא באיזה מילין בנקודה אישית, והיא:

ידועה ההתחייבות של כל אחד לגבי מצוה, שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים בערך החיוב דשאר המצות, אף שכולן מרועה אחד ניתנו, ועד"ז הוא גם בענין דיגדיל תורה ויאדיר ובאורח חיים ומנהגי ישראל, שגם הם תורה הם.

והנה, קראתי מהנכתב ע"י מ"כ בענינים שונים ובבעיות שונות, וחפשתי ביניהם אחוז הבעיות אשר נושאם היא תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', וקטן הוא ביותר וביותר, עכ"פ בין נדפסי כת"ר שראיתי.

ומתאים לההקדמה הנ"ל. הנה פלא הדבר בעיני, כיון שמעטים המתעסקים בהנוגע לחסידות ולהשייך לה המתאימים לזה, ובפרט בהשוואת מספרם למספר אלו הדנים ומתפלפלים בשאר הבעיות. ולמה יחליף האדם התפקיד אשר בלי ספק שלו הוא כיון שמעטים או אינם כלל האחרים שימלאוהו, ויתן רוב זמנו ומרצו המכריע, לענין שרבים המתעסקים בו אפילו את"ל שמצוה ברורה היא.

וכבר המליצו על זה בהתועדות הכתוב שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, שגם הראשונים כרמים הם והתורה מעידה על זה, ובכל זה מתאוננים מקרב ולב עמוק, כי ישנו כרמי שלי אשר אותו לא נטרתי (אם אפילו שמוני והתנאים מכריחים - למה זה נפל בגורלה להיות נוטרה דוקא כרמים סתם).

והאריכות לדווכתי' בטח אך למותר, ורק להעיר אשר רואים במוחש שבעניני חסידות ומנהגי' שבדורות מלפנים זקוקים היו להשתדלות עצומה ולמלחמה נגד מנגדים וכו', הרי דוקא בדורנו דור יתום זה - לא רק שכמעט אין מנגדים, אלא שעוד נתרבו, הן בכמות והן באיכות, המחפשים תורת החסידות ומתחננים בקלא דאשתמע או דלא אשתמע להראותם האור כי טוב.

בברכה, מתאים לפתגם הידוע, שינצל את כל זה שחננו בורא עולם למילוי התפקיד הנפשי והפנימי הפצת המעיינות (עד שיגיעו אפילו) חוצה, אשר, כטבע נפש האדם, אז ורק אז ימצא סיפוקו הנפשי במילואו.

בכבוד ובברכה.

במה שהעיר ביד הל' ברכות פי"א ה"ח: עשה מעקה במרך כו' שסותר ד"ע שם ה"ד: דברים שהם משום סכנה אין מברכים עליהם - והרי החיוב מעקה הוא כמש"נ ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים גו'.

ולדעתי פשוט אשר להרמב"ם ולא תשים דמים גו' אינו נתינת טעם על חיוב עשית מעקה, אלא ציווי בפ"ע, כי הרי טעמי המצות לא מנאם בחשבון תרי"ג, וכמש"כ בשרש החמישי בסהמ"צ, אבל ולא תשים דמים הכניסו במנין מל"ת. והכריחו להרמב"ם לומר כנ"ל - הספרי (דברים כב, ח): ועשית מעקה כו' מ"ע לא תשים כו' מל"ת. ואם במקום עשית מעקה עשה כבש לגג וכיו"ב - קיים מל"ת וביטל מ"ע. ולהעיר מיומא ע"ב, א. נ"כ סהמ"צ שם.

ג'תתקצט
מו"ה כתריאל פישל: טכורש, תל-אביב.

במה שהעיר : ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 385. ח"ט ע' 138 הערה 28.