Igrot Kodesh · Letter 433 — Kabbalistic Questions on Pre-Tzimtzum Light and the Light of Intellect

With the help of Hashem*, 18 Tevet 5709.

To my friend, the chassid*, the renowned scholar, Rav Yosef Goldstein*[1], may he live long and well.

A) Your question: how can one distinguish multiple levels within the Light that preceded the Tzimtzum*[2]? Does not Etz Chaim* affirm that this Light is infinite and always identical to itself?

Response: This Light is infinite in relation to the chain of worlds* — including their structure and cause-effect relationships — but it is not truly infinite in itself. Only Hashem*'s Essence is truly infinite (unique, nothing else is conceivable alongside it). This Light emanates from a Luminary which is part of Hashem*'s Essence — and thus the Light itself is composite (simultaneously creature and Creator). One can therefore define many levels, each of which is infinite relative to what is below it and composite relative to what is above it. The divine Essence alone is truly infinite; everything else is composite.

Application to divine service: the true effort of a profoundly submissive servant has the character of the infinite — at this level there is no distinction between a Torah* mitzvah* and a rabbinic one, for Only the Master exists. The revealed Torah*'s distinction between Torah* mitzvot* and rabbinic mitzvot* was itself established by the Sages* — so even within the Torah*'s own reasoning[3]. Each form of divine service is composite with at least two aspects.

B) Your question: the chassidic discourse* 5666[4] on 'the palm branch and the willow' distinguishes the 'light of intellect' from the intellect itself — how is this to be understood?

Response: There are various phases of reasoning, from the most gross to the most subtle; the higher one ascends, the less formalized and word-based; at the highest level, the words of thought no longer carry any distinct meaning. In each chassidic discourse*, based on the context, one can distinguish the 'light of intellect' from the intellect itself. The specific discourse cited[5] refers to Chochmah* — the level at which the words of thought do not yet exist; the distinction is between the first orientation of a concept and the beginning of its formalization.

Please attend to what is enclosed regarding the distribution of Talmud* tractates.

With blessing.

תלג

ב"ה, י"ח טבת, תש"ט
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוהר"י שי'

שלום וברכה!

במענה על שאלותיו:

א) שאלה: איך שייך לומר באור שלפני הצמצום שיש בו חילוקי מדריגות, והרי נאמר עליו (בע"ח ש' עגולים ויושר ענף ב) שהוא אור פשוט שוה בהשואה אחת.

מענה : מה שנאמר על האור הנ"ל שהוא פשוט - היינו בערך סדר ההשתלשלות. ז. א. לא רק בערך העולמות, כי אם גם בערך הענינים דקדימה ואיחור סבה ומסובב וכו', כי כל זה נעשה רק ע"י הצמצום. אבל בכל זה - אינו פשוט האמיתי. ומוכרח זה, כי פשיטות באמת היינו אחדות הפשוטה, ז. א. שא"א לומר בו שני ענינים. ובכל דבר ודבר - מלבד עצומ"ה ית' - יש ב' ענינים לכה"פ: הדבר ומה שמהווה אותו. וכמו באור הנ"ל יש האור וכח המאור שבו שהוא הוא דבקותו בהמאור.

וכמה דוגמאות לפשוט בערך הלמטה, אף שהוא מורכב בערך הלמעלה. וכמו ד' היסודות שהם פשוטים לגבי שאר כל הנבראים ומורכבים לגבי חומר ההיולי (ראה רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ג ופ"ד. רמב"ן עה"ת בתחלתו. ע"ח בסופו. בד קודש פ"ד); הנשמה המתלבשת בגוף שהיא פשוטה בערכו (ראה תניא פנ"א) ומורכבת בערך עצם הנשמה, כי הרי היא מתחלקת לנרנח"י ועוד.

ובכללות ובעומק: מצד הבורא - הנה הכל הוא פשוט בתכלית הפשיטות. כי הרי הכל הוא רק מה שאין עוד מלבדו, בלי כל חילוק אם למעלה מעלה עד אין קץ או למטה מטה עד אין תכלית. ומצד הגילוים - הרי הכל הוא מורכב, וכנ"ל.

ודוגמתו בעבודה: בעבודה האמיתית, היינו עבד פשוט שאינו מציאות כלל לעצמו, כל עניניו פשוטים בתכלית הפשיטות. הכשר מצוה, מצוה דרבנן, מצוה דאורייתא - אין כל חלוק אצלו כלל . כי כולם לגבי' הם רק מציאות האדון. וזה שבמצוה דאורייתא מחמיר בספקו ובדרבנן מקיל, וחילוקים כיו"ב - הנה אין זה שמחלק בין המצות , אלא שמציאות האדון כמו ש"נראית" בק"ש כך "נראית" בהחילוק דספיקא דרבנן לקולא וספקא דאורייתא לחומרא וכו'. מעין דוגמא בתורה הנגלית: להרמב"ם כל הצוויים דרבנן הם מה"ת (רמב"ם הל' ממרים בתחלתו. סהמ"צ שרש א') - אלא שרבנן - דהיינו מה"ת לשיטה זו - צוו לחלק ביניהם.

ובכל אופני עבודה לולא הנ"ל - הכל בא בהרכבה, ולכה"פ משנים: מקיים המצוה והמצוה עצמה. ויש להאריך בכ"ז - אם יודיעני אשר מוקשה באיזה ענין מהנ"ל.

הערה. אכ"מ לבאר מה שאינו מובן, לכאורה: לפה"צ מהו העושה חילוקים באור, כיון שאין שם אלא הוא ושמו בלבד.

ב) שאלה: המוזכר בד"ה לולב וערבה תרס"ו אור של השכל ושכל ממש - מהו חלוקם.

מענה: כמה דרגות בהשתלשלות שכל. ובקצרה וע"י דוגמא "גסה": שכל דמודה במקצת חייב שבועה. למעלה מזה - השכל דאין אדם מעיז פניו כו' (ב"מ ה, א). למעלה מזה - השכל פון דער איידעלקייט פון מענשן. למעלה מזה - השכל, או יותר נכון ההסתכלות, בנפש האדם.

והנה בכל הנ"ל כל המאוחר שבהם איז ווייניגער שייכות צו כלים און אותיות לגבי הקודם לו. וכל המאוחר שבהם הוא סיבה ואור לגבי הקודם לו. נוסף ע"ז באחרון שבהם שאין שייך בזה אותיות המחשבה כלל.

- ועד"ז יש למצוא סדר השתל' בכל סברא ושכל. וראה ג"כ תניא פ"כ החלצו ס"ה וסכ"ב ועוד. -

ולכן בכל מאמר ומאמר יש לברר מהמשך הדברים למה מכוון ב"אור השכל" ו"השכל ממש".

והנה בד"ה לולב וערבה הנ"ל - כיון שמדבר בבחי' החכ', היינו במקום שאין שם אותיות המח' עדיין, עכצ"ל שחילוק אור השכל והשכל היינו בין התחלת ההנחה (אפלייג), שנראה לו שינטה לאופן כזה, וההנחה עצמה. ושניהם הם למעלה מאותיות.

בטח ישתדל בדבר המוסג"פ ע"ד חלוקת הש"ס וכו' - כפי יכולתו.

החותם באיווי כט"ס

מ. שניאורסאהן
להעיר לענין הפשיטות, שאינו אלא עצומ"ה מתו"ש 8.

תלג
נדפסה בלקו"ש חי"ח ע' 473, והושלמה ע"פ צילום האגרת והעתק המזכירות.

מוהר"י שי': גולדשטיין. אגרת נוספת אליו - לקמן תסו.

מתו " ש :198 ובהוצאות החדשות ע' 190.