Igrot Kodesh · Letter 447 — Talmudic Analysis of Tanya's Opening Citation

A lengthy commentary on the opening chapter of Tanya's* citation: 'Rabbah said: I, for instance, am an average person (Beinoni*).

A) A version analysis: all Talmudic sources — Ein Yaakov,* Yalkut Shimoni,* Dikdukei Soferim,* Rabbenu Chananel,* Otzar HaGeonim* — use the PLURAL 'we are average persons.' Only the Alter Rebbe* cites it in the singular ('I am').

B) Rashi's* explanation — 'It means there is no perfectly righteous person in the world' — raises a difficulty: Abbaye could not have asserted that with certainty while Rav Zeira and other great sages were living. Rather, Abbaye's straightforward point was: if Rabbah equals Beinoni,* who could claim to be completely righteous?

C) The phrase 'you remove life from all' is explained simply as 'you cause trouble for all' (like 'Issy removes life from all' in Bava Metzia* 92a, meaning all cultivators have trouble with him); my father explained it from Rosh Hashana* 8b: 'the righteous are immediately sealed for life' — if no righteous exist, then no one is sealed for life, meaning everyone is sealed for death, per Rashi's Ein Yaakov paraphrase.

D) Rashi says 'no perfectly righteous person in the world' — without mentioning an 'imperfect righteous' person either; because for Rashi,* 'righteous' in this context means one who has more merits than sins yet is still capable of restraining the evil inclination;* 'perfectly righteous' means one who has never sinned.

E) Why does the Alter Rebbe* include Abbaye's 'you remove life from all' and not merely Rabbah's statement? — to strengthen the question: even if Rabbah underestimated himself out of humility (per the Maharsha*), how could Abbaye be concerned about him removing life from others? The Tanya* could have simply asked why Rabbah could not study continuously.

F) After citing 'you remove life from all,' the Tanya adds 'etc.' — what does this add? In several versions, Rabbah replies: 'a man knows himself whether he is righteous.' The Tanya's use of 'etc.' appears to allude to this; yet this then presents a difficulty, since Rabbah and Abbaye could both observe directly that Rabbah studied constantly — and so the question is strengthened.

תמז

ב"ה, ט"ז שבט, תש"ט

שלום וברכה!

בהערתו בתניא רפ"א "אמר רבה כגון אנא בינוני" - כפי רצונו, הנני כותב בזה מה שנלפענ"ד בפי' מש"כ בתניא:

א) בש"ס הנדפס, בע"י, ביל"ש לתהלים לו, בכת"י הש"ס וע"י שהובאו בדקדוקי סופרים לברכות (סא, ב), בפירוש ר"ח (נדפס בנספחים לאוצר הגאונים לברכות) - בכל מקומות אלו הגירסא בלשון רבים: "אנו בינונים" או "אנן בינונין". ולא מצאתי, לע"ע, חבר לאדה"ז בגירסתו "אנא בינוני" - לבד המשמעות דפירש"י על אתר שכותב "אם אתה מן הבינונים" - ולא כמ"ש בפיר"ח הנ"ל "אי אנן בינונין אנו לא שבק מר כו'".

ב) מש"כ רש"י שם "אם אתה מן הבינונים אין לך צד"ג בעולם" - אין נלפע"ד דיוקו דמר במכתבו, שאין אף צד"ג אחד בעולם - כי מנ"ל לאביי להחליט בפשיטות אשר אין בכל חברי רבה אף אחד שגדול מרבה? ובפרט שמחביריו היו רבי זירא הנקרא חריך שקי (עיין באריכות ב"מ פה, א. וראה ג"כ בסוף מאמר פורים תש"ח דר"ז הוא חכמה ורבה בינה), והאריך ימים (מגילה כח, א). ור' יוסף (עיין בסוף ברכות שר"י הוא ע"ד ר' זירא.

סיני עדיף) שהי' בעל יסורים (פסחים קיג), עניו ביותר (סוף סוטה), ונסתמא מפני יר"ש (ראה סה"ד בערכו. ר"ן פ"ק דקדושין). ועוד דכמה חכמים היו אז בא"י ואביי מקומו בבל - ואיך יפסוק מהותם מהו בהחלטה גמורה! - וכוונת אביי (גם לפירש"י) פשוטה שאם רבה ואלו שהם במדרגתו - (שזהו פי' "אנו" ולא כלל עם ישראל) - בינונים, א"כ כמה יהיו במדרי' צד"ג.

ג) כנראה במכתבו רוצה לפרש "לא שביק חיי" - שכיון שצדיק הוא יסודו של עולם הרי באין צדיק בארץ במילא כל ברי' לא חיי. ואיני יודע מה מכריחו לכל זה. ואני לומדו בפשטות, שהוא ע"ד לשון זה ממש הנמצא בב"מ (צב, א) "לא שביק איסי חיי לכל ברי'" שהכוונה שם, שרוב בעלי השדות וועלן האבן צרות. וגם כאן הוא עד"ז.

מאאמו"ר נ"ע שמעתי הפי' ב"לא שביק" זה - שהוא עפמרז"ל (ר"ה ח, ב) צדיקים נחתמים לאלתר לחיים. וכיון שאין צד"ג בעולם, הרי כל הבריות אין נכנסים בסוג זה.

וביותר ניחא ע"פ הפי' המוקף ברש"י שבע"י ש"משווינין לכ"ע רשעים" - שא"כ כל ברי' הוא מאלו (ר"ה שם) שנחתמין לאלתר למיתה.

ד) לכאורה מוקשה דיוק רש"י הנ"ל "אין לך צדיק גמור בעולם" - דכיון שרבה הוא בינוני, א"כ אף צדיק שאינו גמור אין לך בעולם. - וע"פ כהנ"ל ניחא, דהנה שיטת רש"י היא, דבסוגיא דידן עכ"פ, פי' צדיק היינו שזכויותיו מרובין, אבל לא שאין לו יצה"ר כלל (ראה רש"י ד"ה לבי שפי' הלל - שיש בידי לכופו). וצד"ג הוא שאין לו עונות כלל. וא"כ החילוק בין בינוני וצדיק שא"ג - הוא כחוט השערה. ולכן פשיטא לרש"י דע"ז אין שייך לומר בהחלט "דלא כו' לכל ברי'". ומפרש דכוונת אביי היא אצדיק גמור, שלא חטא מעולם. וק"ל.

ה) לכאורה אינו מובן למה מעתיק אדה"ז בתניא גם דברי אביי "לא שביק כו'", והלא קושיתו היא ממאמר רבה כגון אנא בינוני?

וי"ל דבזה מחזק קושיתו, דכיון דרואין בסוגיא דמקשין על המאמר דרבה ויודעין גדולתו, א"כ אף את"ל בדוחק דרבה טעה בעצמו מפני ענותנותו (עדמ"ש בחדא"ג שם), או שלא רצה לגלות מעלתו, עדיין הקושיא במקומה עומדת בנוגע לאביי, דלמה לו להקשות מצד הבריות, הול"ל בפשיטות ברבה גופא, דאאפ"ל שהוא בינוני מאחר שלא פסק פומא מגירסא.

ו) הל' בתניא "לא שבק מר חיי לכל ברי' וכו'" - למה מרמז בתיבת "וכו'", כיון שכבר נגמרו דברי אביי. ואם יש איזה רמז בזה, מפני מה לא פירשו, כמו שפירש שאר הקושיות?

וי"ל דע"פ כמה נוסחאות (ע"י. ר"ח. ועייג"כ חדא"ג) אחרי דברי אביי הגירסא היא: אמר רבה ידע אינש בנפשי' אי צדיק הוא. והוא מענה על קושית אביי. ותוכנו - שאין אחד יכול לדעת ברור מהנעשה עם השני, כ"א ידע אינש בעצמו.

ולפי הקס"ד בתניא, דצדיק היינו שמרובין זכויותיו, קשה דהרי רבה בעצמו וכן אביי ששמשו ונתגדל אצלו ידעו שלא פסק פומא מגירסי' - א"כ איך א"ל רבה תירוץ שיודע הוא בנפשו כו' - מה שראו הוא וגם אביי הפכו במוחש . ומה שלא כתב זה אדה"ז בפירוש, י"ל: א) מפני שאין הגירסא הנ"ל מוחלטת. ב) מפני שסו"ס זהו הקושיא דלקמן: איך טעה רבה בעצמו כו'. - ומחוורתא כבתרייתא.

תמז
נדפסה בקובץ יגדיל תורה ירות"ו גליון כו ע' 7 ובלקו"ש חכ"ד ע' 531.