Igrot Kodesh · Letter 4596 — Faith & Bitachon

B"H

4 Menachem Av 5716

Brooklyn, New York

To the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav Sh. Z. (see note 1),

I greet you and bless you.

I have just received your letter of 25 Tammuz. You do not indicate another address and I therefore presume you will still be spending some time in Paris. I therefore address the present letter to that location.

Regarding the content of your letter — the matter of the ships (see note 2) — you undoubtedly know the sequence of events and their development, since you are in contact with the office in the Holy Land. Like all questions and difficulties connected to Eretz Yisroel*, this problem is not limited to the specific question being posed. It has a much broader scope and reflects the relationship with our Torah* and its mitzvos*.

All of this is felt with particular intensity in the Jewish street in the United States, especially among the youth, who do not perceive the full subtlety of the problem. They receive news from their friends and acquaintances who have traveled on these ships, and they know the behavior of the crew — both when on duty and when at rest. In their eyes, this question takes on particular urgency, and it is intimately linked to the relationship between the Holy Land and our Torah, our faith.

Moreover, you know that the owners of these ships are Jewish, that the ships themselves are Israeli. The young people therefore ask whether the population and the leaders truly belong to "the nation of priests and the holy people," or whether they are neutral, so that "each person does as he sees fit," or whether they find themselves on the extreme left.

It appears that the telegram I sent you through Rav Zevin in Yerushalayim*, thinking you were there, did not reach you. I therefore enclose a copy.

It is unnecessary to specify that I did not arrive at the conclusion stated in my telegram — that is, the absolute prohibition against traveling on these ships as they currently operate — after a superficial analysis. It was only after a thorough analysis and after much hesitation about the advisability of my involvement in this matter, given in particular the honor due to the Chief Rabbis (see note 3), that the situation led me to express my position in a decisive manner. Furthermore, I based myself on my knowledge of mechanics, as I wrote at length in my letters to the Chief Rabbis, may they be granted long life.

The conclusion of this thorough analysis is that it is impossible to automatically direct a ship for twenty-four hours. In this case, it would serve no purpose to entrust certain tasks to non-Jews, as your letter mentions. On the one hand, one must be an expert in ship navigation, and many personnel are needed for this, resulting in an immense cost. It is obvious that the workers and crew of these ships cannot consist exclusively of non-Jews. And even if someone proposes such a solution, one can understand how the people on the left would react to it.

There is, however, a relatively simple and easy way to resolve the problem: during Shabbos*, the ship should anchor in a port. There are, in fact, several ports along the route, in both directions.

One should know that in any case the ships do not make the voyage without interruption, for various reasons. Certainly, the immobilization of the ship in a port for an entire day has a cost, but this cost is less than hiring a second crew exclusively for one day per week. Moreover, it is far less than the cost of Shabbos observance in the fields and factories in the Holy Land.

Naturally, I also considered the possibility of stopping the ships in the open sea during Shabbos. It is clear that this poses no danger and is technically feasible, but it would be only a partial answer to the Shabbos question, since one would stop the engines that propel the ship. The problem would not be entirely resolved, because even if one follows the instructions and shuts down these engines, several other machines continue to operate — those that send and receive telegrams, regulate the air conditioning and ventilation, and monitor the movement of other ships. All of these are necessary when the ship is in the open sea. Similarly, there are machines that transmit instructions from one part of the ship to another, others that provide service to the passengers, and still others. Furthermore, entries are recorded in logbooks designed for this purpose — in accordance with international practice, this is done every day the ship spends at sea.

Additionally, this situation can be compared to an absence of rest (see note 4), because, to our sorrow and pain, the crew does not listen at all to the instructions given to them in this regard — not only concerning each individual personally, but also regarding the ship as a whole, which is public, as attested by hundreds of witnesses who have traveled on these ships. This has even been publicized in the press.

I am convinced that the following remark is unnecessary for someone like you. I include it here, nevertheless, for the sake of completeness.

Some say that love for one's fellow and the necessity of supporting our brethren, the children of Yisroel, wherever they may be — and all the more so in the Holy Land, "a land upon which the eyes of Hashem are always directed, from the beginning of the year to the end of the year" — require that one make every possible effort to increase financial revenue. In this way, they argue, one assists our brethren, the children of Yisroel, who are in our Holy Land, may it be restored and rebuilt.

Those who advance such an argument surely do not realize that it is the same argument made by those who demand that work be performed on Shabbos in all the factories and fields of Eretz Yisroel. And in that case, the profits would be far greater than from these ships.

I responded to them (see note 5) by citing a well-known saying of my father-in-law, the Rebbe*. Many years ago, someone posed a question to him, formulated through the following analogy: When one is extinguishing a fire, one does not ask whether the water is potable — one also uses sewage water. My father-in-law, the Rebbe, replied that this was indeed the case. He remarked, however, that if one wishes to extinguish the fire with petroleum or gasoline, on the pretext that they too are liquids, not only does one not achieve the desired result, but furthermore, one causes a disaster.

The same applies when one wishes to help a Jew — and all the more so, many Jews — in a way that is forbidden by our Torah, the Torah of life. In such a case, it is no longer help, but rather harm, a catastrophe.

For we hold firm to what the Torah tells us. Not only does Shabbos desecration fail to strengthen and build, but on the contrary, people are diminished and the paths are destroyed, as stated in tractate Shabbos 33a. Furthermore, our Sages* also teach, in tractate Shabbos 119b, that "Yerushalayim was destroyed only because Shabbos was desecrated there."

Whoever has faith in Hashem and in His Torah wants Eretz Yisroel to endure. He grieves and suffers over its destruction. Obviously, he would not wish to strengthen it by acting in such a manner.

Some fight energetically against the sale of pork (see note 6) in the Holy Land, even though this abomination is done publicly, without deception, without pressure, by individuals acting in their personal capacity, and without such a practice being presented as permissible.

By contrast, regarding these ships, most travelers are unaware that they are transgressing a prohibition — as strange as this may seem. They know that sea travel (see note 7) is generally permitted, especially if it begins at least three days before Shabbos. And they do not even think that such ships do not travel at all under the same conditions described by the Talmud*, the early Sages, and even the later Sages.

These ships bear the name of the entire people of Yisroel. And you undoubtedly know what takes place aboard them. Yet precisely in this domain, people do not want to know the opinion of the Shulchan Aruch*. Moreover, pressure is applied, threats are made. It is difficult to say more, for all of this is painful.

A name has importance. In this case, a portion of the aliyah* bears yours. You should therefore make use of your influence and your capabilities — which are far more extensive than you imagine — to protect hundreds, thousands of our brethren, the children of Yisroel, from the desecration of Shabbos, in accordance with what has been said. May you merit to carry out the Will of Hashem.

May Hashem grant that in your lifetime and in ours, the third statement of our Sages, mentioned in the Yerushalmi*, tractate Taanis*, chapter 1, end of paragraph 1, be fulfilled in actuality: "If the Jewish people observe one Shabbos in the proper manner, the son of Dovid (see note 8) will come immediately." To this, the Midrash* Shemos Rabbah*, at the end of chapter 28, adds: "Why? Because it is considered equivalent to all the mitzvos."

With my respects, my blessing, and in anticipation of your good news.

The Talmud Bavli*, tractate Shabbos 118b, says: "two Shabbosos in the proper manner (see note 9)." However, it does not contradict the Yerushalmi, tractate Taanis, cited above, as explained by the Alter Rebbe* in his Likkutei Torah*, Parshas* Behar, at the beginning of the discourse entitled "You shall observe My Shabbosos." You should consult this text.

Notes:

(1) Rav Shlomo Zalman Shargay. The text of this letter was subsequently reviewed and corrected by the Rebbe. The corrected version is presented here. See also letter no. 4555. Regarding Rav Shargay, see letter no. 4531.

(2) Ships with Jewish crews that also travel on Shabbos.

(3) The two Chief Rabbis of Yisroel, Ashkenazi and Sephardi.

(4) Of Shabbos.

(5) See letter no. 4535.

(6) Literally, "the meat of the other thing."

(7) Ships with non-Jewish crew.

(8) Moshiach*.

(9) Two, and not one, as stated in the Yerushalmi.

ד'תקצו

ב"ה, ד' מנחם-אב ה'תשט"ז
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מוהרש"ז שי'

שלום וברכה!

זה עתה קבלתי מכתבו מכ"ה תמוז, וכיון שאינו מציין כתובת אחרת הריני מניח אשר עוד יעשה איזה זמן בפריז, ולכן נשלח מכתב זה לשם.

ובהנוגע לתוכן מכתבו, שאלת האניות, בטח ידוע לכ' השתלשלות והתפתחות הענין, כיון שעומד בקישור עם משרדו באה"ק ת"ו. וככל עניני ובעיות אה"ק ת"ו, הנה גם בעי' זה אינה מצטמצמת עתה לעצם השאלה, אלא לובשת צורה של בעי' כללית המשקפת את היחס לתורתנו ולמצוותי'. וביחוד מודגש הדבר ברחוב היהודי שבארצות הברית, ובפרט אצל הנוער שאינו נכנס בדקות הענינים. ומאחר שמקבלים ידיעות מחבריהם ומכריהם שנסעו באניות הנ"ל, ויודעים מהנהגת הצוות בין בשעות שירותם ובין בשעות שמתפנים מעבודתם וכו', הרי מובן שהשאלה תופסת בעיניהם אופי חריף ביותר המשקפת באופן בולט את היחס באה"ק ת"ו לתורתנו ודתנו. ובפרט אשר ידוע כי בעלי האניות מבני ישראל הם והאניות ישראליות, ומתעוררת אצלם השאלה אם הישוב והמשטר הוא זה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, או משטר נייטרלי אשר איש כל הישר בעיניו יעשה, או של הקצה השמאלי.

כנראה לא נשלח לכ' המברק ששלחתי לו ע"י הרב זוין שי' לירושלים ת"ו בחשבי כי נמצא שם. והעתק ממנו מוסג"פ.

למותר להעיר, אשר לא מתוך דיון שטחי באתי לידי ההחלטה האמורה בהמברק, אשר באופן הנוהג עתה באניות אלו איסור גמור הוא. ורק אחרי העיון ואחרי היסוסים בהנוגע להתערבותי בבעי' זו ובפרט בהתחשבי עם כבוד הרבנים הראשיים שליט"א, הכריחני המצב לפרסם עמדתי ברורה, ובפרט בהסתמכי על ידיעותי במכונאות, וכפי שכתבתי בארוכה במכתביי להרבנים הראשיים שליט"א.

ומסקנת העיון בזה היא שאי אפשר להנהיג אני' משך מעת לעת שלם ע"י הפעלה אוטומטית. ושבנידון דידן אין מקום לעצה להעסיק בעבודות ידועות את שאינם יהודים כמו שמזכיר במכתבו (נוסף על זה שצריכים להיות מומחים במקצוע הספנות והרבה אנשים דרושים לזה, שכל זה יעלה בכסף תועפות. שהרי בודאי לא יסדרו האניות שיהיו העובדים ואנשי הצוות רק אינם-יהודים. ואפילו אם יהי' מי שהוא שירצה לעשות זאת, הנה מובנת תגובת השמאליים להצעה שכזו).

אבל ישנו מוצא לפתור השאלה, ובאופן קל ופשוט לפי ערך, והוא שבמשך כל יום השבת יעגנו את האניות בנמל, וכמה נמלים נמצאים בדרך מהכא להתם ומהתם להכא.

וזאת למודעי, שבלאו הכי אין האניות נוסעות בלי הפסק כל הדרך, מכמה טעמים.

ואף שהעמדת האני' בנמל משך יום שלם תגדיל ההוצאה, אבל פחות יותר משכירות צוות-משנה של אינם-יהודים בשביל יום אחד בשבוע, ושלא בערך פחות משמירת השבת בעבודות בשדה ובבתי החרושת וכיו"ב באה"ק ת"ו.

מובן שעיינתי ג"כ בהאפשרות של העמדת האניות בלב ים משך יום השבת. ופשוט שאין בזה כל סכנה, ואפשרי הדבר מצד הטכני וכו', אלא שהצעה זו רק תקל במקצת שאלת השבת (מצד שהמכונות המפעילות את הנהגת האני' תשבותנה) אבל לא תפתור את השאלה, כי אפילו אם תמצא לומר שישמרו ההוראות לכבות את המכונות האמורות, ישארו כמה וכמה מכונות בפעולתן, כמו מכונות שידור המברקים וקבלתם (בהנוגע למזג האויר והרוחות, תנועות אניות אחרות וכדומה) שמוכרחים הם בשעה שאני' נמצאת על הים. וכן המכונות הקשורות עם העברת הפקודות ממחלקה לחברתה, והוא הדין במכונות לשירותי הנוסעים ועוד ועוד נוסף על כתיבת הידיעות בפנקסים המיוחדים שעל פי הנוהג הבין לאומי עושים בכל יום ויום שנמצאת האני' על הים.

ועוד זאת שבהנוגע להעדר השביתה אוושי מילתא ולצערנו ולדאבוננו אין הצוות נשמ[ע] כלל וכלל להוראות בזה, ולא רק בעניניהם הפרטיים אלא אפילו בעניני האני' ובפרהסיא, וכידוע מפי מאות עדים שנסעו באניות אלו, ועד שנתפרסם גם בעתונות.

בטוחני שלדכוותי' אין צורך בהערה הבאה לקמן, אף על פי כן לשלמות הדבר הנני כותב גם זה, והוא:

ישנם באים בטענה שמצד אהבת ישראל והחיוב לתמוך באחב"י בכל מקום שהם על אחת כמה וכמה באה"ק ת"ו - ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה - צריכים להשתדל ככל האפשר להגדיל הכנסת האוצר כיון שעי"ז מסייעים לאחב"י אשר באה"ק ת"ו וכו'.

- וכנראה אין הטוען זה יודע שזהו אחד הטעמים של אלו הרוצים שיעבדו, היל"ת, בש"ק בכל בתי חרושת ובשדות שבארץ ישראל. ועי"ז הרי מרויחים כסף הרבה יותר מאשר ע"י האניות. -

ועניתי להם במאמר הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר שאלוהו לפני כמה וכמה שנים בשאלה דומה לזו, ובמשל, שכשמכבים שריפה אין משגיחים אם המים ראויים לשתי' אלא מכבים האש אפילו במים שופכין. וענה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאף שצודקים בהאמור, אבל הרוצה לכבות שריפה בנפט ובשמן דלק כיון שגם זה נוזל הוא, לא רק שאינו מביא תועלת אלא עוד מגדיל החורבן. והוא הדין כשרוצים לסייע אחד מישראל, ועל אחת כמה וכמה רבים מישראל, באופן האסור על פי תורתנו, תורת חיים, שאין זה סיוע אלא היזק וחורבן.

כי אנו אין לנו אלא הודעת תורתנו, אשר ע"י חילול שבת לא לבד שאין מתוסף בקיום ובבנין, אלא אדרבה - בנ"א מתמעטין והדרכים משתוממין (שבת לג, א), ועוד אמרז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת כו' (שם קיט, ב).

וכל מאמין בה' ובתורתו רוצה בקיום א"י ומתאבל ומצטער על חורבנה - פשיטא שלא יוסיף בחורבן, ע"י פעולות כהנ"ל.

עד כמה מוזר הדבר, שאפילו אלו הלוחמים נגד מכירת בשר ד"א באה"ק ת"ו בכל תוקף, אף שהנבלה הזאת נעשית בפרהסיא בלי רמי' ובלי כל הכרח ועל ידי אנשים פרטיים, ואין כאן ענין של נתינת הכשר כו' הנה בהנוגע לבעית האניות שרוב הנוסעים אין עולה על דעתם שיש איזה איסור בזה (כיון שהורגלו שהפלגה בסתם אניות מותרת, ובפרט אם מפליגים ג' ימים לפני השבת, ולא נתנו דעתם להתבונן שהאניות האמורות הנה התנאים שבהן שונים תכלית שנוי מהספינות אודותן מדובר בש"ס ובראשונים ואפילו באחרונים), ודוגלות האניות בשם כלל ישראל, וההנהגה על האני' בודאי ידועה גם לכבודו - הנה דוקא בבעי' זו לא רק שאין רוצים להוודע דעת השו"ע, אלא עוד זאת שלוחצים ומאיימים וכו' וכו', וקשה להאריך בדבר המצער.

וכיון ששמא מילתא הוא, ועל אחריות כ' (חלק מ) העלי', בודאי ינצל כל השפעתו ואפשרויותיו (שגדולות הן הרבה מאשר משער) לשמור מאות ואלפים מאחב"י מחילול שבת, ועל פי הנ"ל. ויהי רצון שחפץ ה' בידו יצליח.

ויהי רצון שבימיו ובימינו יקוים בפועל מאמרז"ל השלישי (ירושלמי תענית פ"א סוף ה"א) אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד הי' בן דוד בא. ובהוספה בשמות רבה (סוף פכ"ח): למה - שהיא שקולה כנגד כל המצות...

בכבוד ובברכה המצפה לבשורות טובות.

בבבלי (שבת קיח, ב) איתא שתי שבתות כהלכתן. ואינו סותר להמאמר בירושלמי דתענית הנ"ל, וכמו שביאר רבנו הזקן בספרו לקוטי תורה פ' בהר רד"ה את שבתותי תשמרו. עיי " ש .

ד'תקצו
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 351 [חלקה נדפס בשנת תשי"ח בקונ' מיוחד, ובלקו"ש ח"ו ע' 403, במהדורה מוגהת ומתוקנת, ומודפס כאן בנוסח המוגה הנ"ל] והושלמה ע"פ העתק המזכירות. ראה גם לעיל אגרת ד'תקנה, ובהנסמן בהערות שם.

מוהרש " ז : שרגאי. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'תקלא, ובהנסמן בהערות שם.

ועניתי : ראה לעיל אגרת ד'תקלה.

בבבלי (שבת קיח, ב) איתא שתי שבתות כהלכתן. ואינו סותר להמאמר בירושלמי דתענית הנ"ל, וכמו שביאר רבנו הזקן בספרו לקוטי תורה פ' בהר רד"ה את שבתותי תשמרו. עיי"ש.