Igrot Kodesh · Letter 4772 — Faith & Bitachon

B"H

13 Tishrei* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings*,

In your letter, you describe your state of mind. You know that there exist several elements that are external to a person, others that exist in a certain way within the person, and still others that are limited to a thought that one may have about them.

When one thinks, the actual existence of the element in question does not matter. But in reality, this is not truly the case, for a person permanently possesses a force that enables him to identify his feelings, their sincerity, their intensity. The consequences of this examination exert their effect on the person, even when this force of identification is hidden, or, in common parlance, "subconscious" (see note 1). Indeed, even when concealed, this force always exists.

It is clear that the thoughts to which you allude belong to the third category. It is therefore easier to make them disappear. Moreover, very often, this disappearance is natural, and it suffices, to achieve it, to stop thinking about them — which is possible either for an external reason or because the person decides that it should be so.

You are surely aware of what has just been said. However, words expressed in written form by other people are sometimes much clearer. I hope this will indeed be the case here. I am enclosing a copy of my letter addressed to all (see note 2) on the occasion of this Rosh Hashanah*. You will find therein my views on various points that you raise in your letter, by allusion or clearly, and which are also the source of the thoughts you describe.

To use the expression of the Sages*, there is a decisive action that constitutes the strongest proof (see note 3). There are hundreds, thousands of people who, some time ago, had the state of mind you describe and who have completely rid themselves of it, without the slightest trace remaining. One can deduce from this what will be the case for those who still retain traces of this state of mind. However, common practice is that, quite naturally, one does not publicly report all of this, while the widest publicity is given to what is entirely marginal, or even less than that, but has an exceptional character (see note 4).

What has just been said would be useful if an analysis or explanation were necessary regarding all of this. Yet, by reflecting, even briefly, on the fact that each of us must carry out the mission entrusted to him in the world — that of multiplying light by strengthening and spreading a way of life conforming to the teachings of our Torah*, the Torah* of life, spreading it in the portion of the world entrusted to him and, all the more so, in his immediate surroundings — one will understand that there is no time remaining for thoughts like those described in your letter.

To be sure, initially it is not easy to exchange a thought about one's own self for one concerning the action one must carry out in the world of the Holy One, blessed be He. But, little by little, this becomes easier and easier, especially when one does it with joy. And the basis of this joy is what the Rambam* says at the end of his Laws of the Lulav* (see note 5).

The request for a blessing in your letter will be read, at a propitious moment, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us.

Of course, you may continue in the future to write to me about personal questions, and the Alter Rebbe* gave the assurance that this in no way contradicts communal activities. The world and what it contains form one great entity, so that a person is, by himself, an entire world, including in domains that he considers material.

You know the following saying of Chassidus* (see note 6): "The material needs of the other are my spirituality." Moreover, the materiality of a Jew is also sacred. Indeed, Yisroel* is "one nation on the earth" — finding and revealing the Unity in material domains.

I send you my blessing for a joyous festival. This implies, according to the Midrash* and the Yalkut Shimoni*, a triple joy. You will give me good news of all this.

Notes:

(1) In Russian in the original.

(2) This refers to letter no. 4739.

(3) Since it has already been concretely applied.

(4) Out of a search for the sensational.

(5) On the great importance of joy in the service of Hashem.

(6) See, on this subject, letters no. 4271 and 4382.

ד'תשעב

ב"ה, י"ג תשרי, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במ"ש במכתבו אודות מצב רוחו וכו' - ידוע שישנם כמה ענינים שמציאותם מחוץ לאדם, כמה ענינים שמציאותם היא עכ"פ באדם, וכמה ענינים שכל המציאות שלהם היא המחשבה אודותם, ואף שלכאורה בשעת המחשבה אין נפק"מ מהו תוכן המציאות של הענין, אבל באמת לא כן הוא, כי תמיד נמצא באדם כח הבוחן את ההרגשים שלו, אמיתתם ותקפם, ותוצאות בחינה זו פועלת על האדם אפילו בעת שכח הבוחן הוא בהעלם או בלשון המורגל עתה (כאן כתוב מילה ברוסית) - כיון שהוא העלם שישנו במציאות ומובן שהמחשבות אודותן כותב הם מסוג השלישי, וביטול מציאות מסוג זה קלה יותר ולא עוד אלא שבא לפעמים תכופות גם בדרך ממילא על ידי היסח הדעת גרידא, היסח הדעת ע"י סיבה חיצונית ואפילו היסח הדעת ע"י החלטת האדם עצמו.

בטח האמור לעיל ידוע גם לו, אבל לפעמים כשבאים דברים בדבור בכתיבה נשמעים גם מאחרים, נעשה הענין יותר בהיר, ותקותי שגם בזה יהי' כן, ומוסג"פ העתק מכתבי כללי לר"ה זה, אשר בתוכנו ימצא ג"כ השקפתי בכמה נקודות שנגע בהם במכתבו דרך רמז או יותר מרמז והמשמשים ג"כ גרם למחשבותיו אודותן כותב.

ובהשתמש בלשון חז"ל, מעשה רב, שזהו ראי' והוכחה חזקה, מאות ואלפים הם שנמצאו במצב רוח אודותו כותב לפני זמן ובטל מצב רוח זה כליל מבלי להשאיר רושם כלל וכלל (ומזה פשוט סוף הדבר גם בהנוגע לאלו שעדיין נמצא אצלם שירים ממצב רוח זה), אלא שלפי הנוהג בעולם אין מכריזין ע"ד כל אלו, כיון שטבע העולם הוא, בה בשעה שמפרסמים וביותר ע"ד המיעוטא דמיעוטא ועוד פחות מזה שיוצא מן הכלל.

והנה כל האמור לעיל הוא באם היו זקוקים לשקו"ט והסברה בהאמור, אבל בהתבונן ואפילו בהתבוננות קלה אשר כאו"א מאתנו עליו למלאות תפקידו בעולמו, ז. א.

להרבות אור ע"י החזקת והפצת אורח חיים מתאים להוראת תורתנו תורת חיים, הפצה בחלקו בעולמו ועאכו"כ בסביבתו הקרובה, הרי אין נשאר זמן פנוי להתבונן במחשבות ע"ד עצמו מסוג האמור במכתבו, ואף שבצעדים הראשונים לא קל הוא להחליף מחשבה ע"ד עצמו במחשבה אודות התפקיד לפעול בעולמו של הקב"ה, אבל מפעם לפעם נעשה חילוף זה קל יותר, ובפרט כשעושים זה מתוך שמחה, והיסוד לשמחה זו - הוא ע"פ מ"ש הרמב"ם סוף הלכות לולב.

הפ"נ המוסגר במכתבו יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

פשיטא אשר גם להבא יכול לכתוב אלי בענינים הפרטים, וכבר הובטחנו מרבנו הזקן שאין זה סתירה לעסק בעניני הכלל, והרי כמו שכל העולם ומלואו הם קומה שלימה אחת, הרי גם אדם יחיד הוא עולם מלא, ואפילו בענינים שאצלו הם גשמיות - שהרי ידוע פתגם החסידות, יענעמס גשמיות איז בא מיר רוחניות, ובפרט שהגשם של איש הישראלי ג"כ קדש הוא, שהרי תפקידם הוא גוי אחד בארץ למצוא האחדות בענינים הארצים ולגלותה.

בברכת חג שמח, וכמבואר במדרש וילקוט שמעוני שמחה משולשת, ולבשו"ט בכל האמור.

ד'תשעב
נדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 524 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

בלשון המורגל עתה : (ברוסית) תת הכרה.

מכתבי כללי : דלעיל חי"ג ד'תשלט.

פתגם החסידות : ראה גם לעיל ח"ב אגרת ד'רעא. חי"ג ד'שפב.