Igrot Kodesh · Letter 48 — Girls' Education · Women's Spiritual Role · Heel of Moshiach

24 Tevet 5703,

Hillula* of the Admur HaZaken,

To our remarkable friends, great Torah scholars,

the students of the Yeshivah, who are in Montreal, Canada,

I greet you and bless you,

You no doubt know in detail the achievements of the Merkaz Leinyonei Chinuch, founded more than a year ago by my father-in-law, the Rebbe Shlita. A brief account of them was given in the Tishrei*-Tevet 5703 issue of the periodical HaKriah VeHaKedushah.

One of the central points of this work concerns the young girls, to whom, for various reasons, very little attention has been paid. Schools are therefore created for them, which are called Beit Rivkah* or Beit Sarah*. Likewise, Messibot Shabbat* are organized for them.

Referring to the discourse of Rav Ch. M. A. Hadakov*, director of the Merkaz Leinyonei Chinuch, during his visit to Montreal, the center has decided to create all of this in your city, then, insofar as possible, in other cities of your country.

I therefore address you so that you all commit yourselves, or at least some among you, the most capable, according to your choice and your judgment, in this considerable work. And, in the expression of my father-in-law, the Rebbe Shlita, "it is a certainty that effort and labor are never in vain."

The means of action, in this domain, vary according to the conditions of the location. But, in general, they can be stated in three points, which are the following:

1) The creation of a school for young women and young girls.

2) The institution of Messibot Shabbat for the young girls.

3) The organization of courses, formal or in the form of friendly discussions, allowing the rapid training of counselors for these Messibot Shabbat, as well as speakers and persons who will lead the outreach to young girls and young women, who will take part in all the forms of activity just described.

Experience has shown here that one could hope to reach the broadest public and face weaker opposition if one adopts a disinterested behavior, without seeking to obtain anything in return, even if it is linked to holiness, or under a borrowed name. In fact, the Merkaz Leinyonei Chinuch is here a completely independent institution.

It is of course unnecessary to explain to you the importance of such activity. I will therefore formulate only the following few remarks:

The Midrash Mechilta* emphasizes that the Torah was given first to the women and only afterward to the men. The Midrash Shemot Rabbah* explains that they accomplish the Mitzvot with more eagerness than the men. They must, moreover, guide their children toward the Torah. You will consult, on this subject, the explanations given by my father-in-law, the Rebbe Shlita, in Riga, in 5694 [1].

Likewise, our Sages say that the reward promised to women surpasses that which is due to men.

Moreover, in the present era of the heel of Moshiach, the essential aspect of the service of Hashem is Tzedakah*, by the merit of which Israel will be redeemed. Now, in this domain as well, women are superior, as our Sages emphasize, for they give bread [2], whereas men give money [3].

One can perhaps find an application to the service of Hashem in this statement of our Sages. Indeed, the relationship with another person or even with one's own animal soul* can be conceived in two ways:

1) First, one can do everything in one's power so that one's fellow fully accomplishes the mission that was entrusted to him by the King of the world, when he descended here below. Moreover, one will inspire in him submission to Hashem, even if he does not understand why it must be so, even if he does not feel love and fear of Hashem. And the Rambam* teaches that one must educate children to serve Hashem until they have the necessary maturity to serve Him out of love.

It is evident that one who is by nature submissive will spontaneously adopt such behavior. He will know how to find the right words, the words and actions that will influence his fellow. But, there is also a second way:

2) One can, indeed, strive to explain to one's fellow the greatness of the Creator, how to love Him and fear Him. Thus, the interlocutor will arrive by himself at the necessary conclusion and will put into practice the Torah and the Mitzvot. This approach is, of course, the one preferred by intellectuals, the scholars, basing their behavior on their logical analysis and firmly marking their positions.

It is in this sense that our Sages ask to give of one's bread to the poor, for "there is no poor person except in spirit." My father-in-law, the Rebbe Shlita, explained on Purim* 5691 [4]: "When one sees that a Jew is naked, that is to say that he does not wear Tzitzit* or Tefillin*, one must cover him."

The Tana Devei Eliyahu Rabbah* says indeed: "When you see someone who is naked, you shall cover him. How so? If you see someone who is devoid of words of Torah, bring him into your house, then teach him the Shema Yisrael* and the prayer. Teach him a verse or a Halachah*, each day."

For a Jew is naked only insofar as he is devoid of Torah and Mitzvot. He is then truly stripped. Then, when he encounters a man who is accustomed to being outside his home, conducting commercial activity there with his gold and his silver, as Chassidut explains, this man will give him a coin, that is to say, he will infuse in him the love and fear of Hashem. These feelings are, according to the expression of the Tanya, the wings that allow him to take flight.

The ultimate purpose is to serve Hashem out of love and the poor person therefore still has an effort to make, that of purchasing his meal with the money he has received.

It is not the same if he encounters a woman. What she possesses comes to her from her "Husband," in this case from Hashem, Who offers her love and fear. Likewise, a servant makes an acquisition only on behalf of his master. The service of Hashem of the woman therefore consists of submitting to the Husband. Consequently, her love and her fear are imbued with submission.

This woman will therefore give the poor person bread, ready to be consumed. Being submissive, she can offer it also to a poor person who has nothing in common with her.

Self-sacrifice, submission and the effective accomplishment of the Torah and the Mitzvot are indeed among the qualities of this generation of the foot and the heel of Moshiach, as the Rebbe explained on the 20th of Kislev 5694 [5].

May we all very soon have the merit of witnessing the fulfillment of the promise according to which "behold, I will take the children of Israel from among the nations... David, My servant, shall reign over them." Then, the importance of concrete action will be established and "the virtuous woman shall be the crown of her husband."

With my blessing of immediate Teshuvah, immediate redemption.

[1] 1934. Likkutei Dibburim*, end of volume 3.

[2] Immediately consumable.

[3] With which one must still purchase food before being able to consume it.

[4] 1931. Likkutei Dibburim, volume 4, page 729a.

[5] Rabbi Yosef Yitzchak, in 1934. Likkutei Dibburim, volume 1, page 110a.

מח

כ"ד טבת,

הלולא של כ"ק רבנו הזקן,

תשג"ה

כבוד ידידינו הרה"ג הרה"ח הנעלים

והמצויינים,

אנשי חיל בחילה של תורה, התמימים יחיו,

מאנטרעאל, קנדה

שלום וברכה!

בטח ידוע לכם בפרטיות אודות עבודת ה"מרכז לעניני חנוך" אשר יסד כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א זה יותר מכשנה ודו"ח בקצרה נדפס ג"כ בהקריאה והקדושה תשרי-טבת תשג"ה.

והנה אחד מעקרי עבודתו הוא מקצוע חנוך בנות ישראל, אשר מכמה סבות רבה בו העזובה, ובפרט: יסוד בתי ספר בשבילן - בשם "בית רבקה" או "בית שרה" - ויסוד "מסבות שבת" לילדות.

בהתאם להרצאת מנהל המרכז הרב ח. מ. א. חדקוב שי' מבקורו במאנטרעאל, החליט המל"ח ע"ד יסוד כהנ"ל במחנם, ואח"ז, במדה האפשרית, במדינתם גם בעירות אחרות.

ובזה הננו פונים אליכם, שתקחו ע"ע - כלכם, או אחד ואחדים מכם המתאימים לזה, ע"פ בחירתכם וחוות דעתכם - עבודה רבת ערך זו. וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א "ברית כרותה לתעמולה ועבודה שאינן חוזרות ריקם". -

והנה פרטי תכנית העבודה בזה שונים בהתאם לתנאי כל מקום ומקום, אבל בכלליות תחלק לשלשה מקצועות, והן:

א) יסוד בית ספר לילדות ונערות,

ב) יסוד "מסבות שבת" לילדות,

ג) ארגון שעורים - בצורה של קורסען או שיחות ידידיות - שמטרתם לחנך במשך זמן קצר מדריכות בשביל ה"מסבות שבת", נואמות ומנהלות תעמולה בין הילדות והנערות ובכלל - אלו שיוכלו לקחת חלק בהעבודה לכל מקצועותי' הנ"ל.

הנסיון פה הורה, אשר יש לקוות להשפעה בחוגים היותר רחבים ולהתנגדות יותר קטנה באם כהנ"ל נעשה מבלי כל תערובת עוד איזה פני' וענין, ואפי' ענין של קדושה, או אפי' שם לווי, וכמו שגם כאן המל"ח הוא מוסד בפ"ע.

והנה התעוררות לעבודה במקצוע הנ"ל בודאי אך למותר הוא בכגון להו ולכוותייהו. ואבוא רק באיזה הערות, והן:

במכילתא - הובא בפירש"י עה"ת שמות (יט, ג) - שהקדים הקב"ה בית יעקב אלו הנשים לבנ"י זכרים. ובשמ"ר רפכ"ח הטעם שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. ועי' שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, ריגא תרצ"ד, בזה.

וכן לענין השכר ארז"ל ברכות (יז, א) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים.

ובפרט בזמננו עקבתא דמשיחא הנה עיקר העבודה הוא עבודת הצדקה וכמ"ש באגה"ק ס"ט ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, ואמרז"ל (תענית כג, ב) דבזה יתרון לנשים דיהבי רפתא על האנשים דיהבי זוזא.

וביאור מארז"ל בתענית בעבודה י"ל בדא"פ, דהנה אופן הפעולה עם זולתו - וגם עם נה"ב שלו עצמו - יכול להיות בשנים:

א) קודם כל מחפש תחבולות שיעשה חברו כל המוטל עליו בירידתו בשליחותא דמלכא בעלמא דין, ולו שיהי' בקב"ע מצד חברו, דהיינו אף שעדין אינו מבין הכרח הדבר, ואין לו אהוי"ר (עיין רמב"ם הל' תשובה פ"י סוף ה"א: שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה). ומובן שמי שהוא בעצמו בעל קב"ע האט ער א חוש והמשכה לאופן כזה, ובנקל ימצא ה"אותיות" בדבור ובמעשה שיכולות להשפיע על חברו. ועוד אופן

ב) שמתחיל בהשתדלות להסביר לחברו גדולת הבורא ואהבתו ויראתו וכו', עד שעי"ז יבוא חברו מעצמו להכרה הישרה ולקיום התומ"צ. ומובן שאופן זה חביב על אלו שהם בעלי מוחין, משכילים, שהנהגתם היא ע"פ הטו"ד בדעת חזק בל ישונה.

וזהו מרז"ל בתענית: דכשבא עני, אין עני אלא בדעת, וצ"ל כמאמר הנביא הלוא פרוס לרעב לחמך גו' כי תראה ערום וכסיתו. ופי' כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - שיחת פורים תרצ"א, קונטרס י"ג - אז מ'זעט א אידן א נאקעטען אן ציצית און אהן תפלין וכסיתו. והוא ע"פ תדבא"ר פכ"ז וז"ל כי תראה ערום וכסיתו כיצד אלא אם ראית אדם שאין בו ד"ת הכניסהו לביתך ולמדהו ק"ש ותפלה ולמדהו פסוק א' בכ"י או הלכה א' וזרזהו במצות לפי שאין לך ערום בישראל אלא מי שאין בו תומ"צ והוא דומה למי שהוא ערום. הנה אם העני פוגש באיש, שאיש דרכו וטבעו לילך בחוץ ובמרחקים ולסחור בכסף וזהב שלו, וכמבואר הענין בעבודה בדרושי פ' וישב, הנה גם להעני נותן זוזא, אהוי"ר.

וכיון שזהו גדפין - וכמש"פ בסש"ב ספ"מ - והתכלית היא העבודה מאהבה, עדיין יש להעני טורח עד שיקנה סעודתו.

אבל אם פוגש באשה, דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, בועליך עושיך ה' צבאות שמו - וכמש"פ בתו"א ד"ה לא תהי' דהאהוי"ר הם מתת אלקים כו' - וכמו עבד דכל מה שקנה כו', ועבודתה אינה אלא שעושה רצון בעלה, קב"ע, שגם האהוי"ר הם עד"ז, הנה נותנת להעני ג"כ ריפתא המוכן לסעודה, דמצד קב"ע יכול להיות גם בהעני שלא בהדרגה כלל. - ולהעיר מלקו"ת ס"פ וזאת הברכה, גם מסד"ה וד' אמר המכסה - דהמשך רס"ו - בפי' בינה יתרה ניתנה באשה יותר מבאיש.

ומס"נ קב"ע וקיום המצות בפו"מ זהו ג"כ ממעלת הרגל ודור דעקבתא

דמשיחא - עיין שיחת כ' כסלו צ"ד אות ט'.

ויה"ר שנזכה כלנו ב"ב להיעוד הנה אני לוקח את בנ"י מבין הגוים גו' ועבדי דוד מלך עליהם, מעשה גדול (תו"א דרושי ויגש. ועבדי דוד תרצ"ט), אשת חיל עטרת בעלה.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

מח
חלקה הראשון נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ח ע' פה. לקו"ש חכ"ג ע' 420. חלקה השני בלקו"ש ח"ב ע' 668.

יסוד בתי ספר : ראה בזה לעיל אגרת לו. לקמן סה. עא. עג. פו. קלא.

שיחת... תרצ " ד : לקוטי דבורים סוף ח"ג.

שיחת פורים תרצ " א : לקוטי דבורים ח"ד תשכט, א.

שיחת כ' כסלו צ " ד : לקוטי דבורים ח"א קי, א.