Igrot Kodesh · Letter 4930 — Tzedakah

B"H

11 Kislev* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 10 Kislev*, date of the liberation of the Mitteler Rebbe*, in which you allude to the Chabad chassidim*, to chassidim* in general, and to their relationship with their fellow (see note 1).

In this matter, instructions were given to all chassidim* and, more broadly, to all Jews, by the Alter Rebbe*, founder of Chabad, in chapter 32 of the Tanya*. And the chassidic* discourse entitled "Enlist," in his Likkutei Torah*, explains it even more clearly. This idea is also expressed, in impassioned terms, by the Sefer HaMitzvos* of his grandson, the Tzemach Tzedek*, on the mitzvah* of loving one's fellow.

On the occasion of the luminous date of Yud-Tes Kislev* (see note 2) that is approaching, you will also consult the Iggeres HaKodesh* of the Alter Rebbe*, which he composed following the imprisonment to which he was condemned as a result of a denunciation. That text states: "This is the purpose of my words… All the chassidim* must know…"

Now, if he gave them such an admonition (see note 3), how much more must this apply to all Jews (see note 4), especially when Divine Providence has caused them to meet. Indeed, is it not remarkable that the Alter Rebbe*, in a well-known letter, relates that he was liberated while reciting the verse: "He has redeemed my soul in peace"? Now, the end of that same verse is: "They were numerous with me." This is self-evident.

I have given a relatively lengthy explanation about what is merely self-evident, because I am surprised by the content of your letter and by your conclusion that you are morally troubled by this situation.

I hope that you will participate in the chassidic* gathering on Yud-Tes Kislev*, festival of the liberation of the Alter Rebbe*. Our Sages say, indeed, that sharing a meal brings people closer. How much more so for those who are already close.

Awaiting your good news,

ד'תתקל

ב"ה, י"א כסלו, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מיום יו"ד כסלו, הוא יום גאולת אדמו"ר האמצעי, בו כותב אודות חסידי חב"ד ואנ"ש בכלל ויחסם אל הזולת.

והנה כבר ניתנו ההוראות בזה לכל החסידים ולכל בני ישראל ע"י רבנו הזקן מיסד תורת חב"ד בתניא פרק ל"ב, ומבואר עוד יותר בספרו לקוטי תורה ד"ה החלצו, ובדברים חוצבים להבות אש בספר המצות לנכדו אדמו"ר הצמח צדק מצות אהבת ישראל, ובקשר עם יום הבהיר י"ט כסלו הממשמש ובא יעיין ג"כ אגרת הקדש לרבנו הזקן שכתב אחר שחרורו מהמאסר בו נתפס ע"י הלשנה כו', וז"ל: ולזאת באתי כו' מודעה רבה לכללות אנ"ש כו', ואם בנוגע לסוג הנ"ל מזהיר במודעה רבה אעכו"כ בהנוגע לסתם בנ"י אעכו"כ ליהודי אשר ההשגחה העליונה הביאתם לפונדק אחד, והרי דבר הוא הודעת רבנו הזקן באגרת שלו הידוע אשר בעת אמירת פסוק פדה בשלום יצא לחפשי, והרי סיום הכתוב הוא כי ברבים היו עמדי, וק"ל.

הארכתי לפ"ע בדבר הפשוט כ"כ לתמהוני לתוכן מכתבו ולסיומו אשר נבכי נפשו מעיקים עליו בענין זה.

תקותי שישתתף בהתועדות אנ"ש ביום י"ט כסלו חג גאולת רבנו הזקן, וכבר אמרו רז"ל שגדולה לגימה שמקרבת ומכש"כ שמקרבת הקרובים.

המחכה לבשו"ט.

ד'תתקל
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 258.

ויחסם אל הזולת : שאינו דומה לקשר הנפשי שיש בין אנ"ש לבין עצמם. ראה גם לקמן אגרת ד'תתקפא.