Igrot Kodesh · Letter 4976 — Faith & Bitachon

B"H

25 Kislev* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I receive a report of what is happening at the yeshivah* Tomchei Temimim*, in the class you attend. These yeshivos*, with all their branches, were founded and are directed by our holy masters. It is therefore particularly painful to note that certain students — among whom you number — do not respect the study schedule of the yeshivah* and, more broadly, its organization, and do not listen.

All of this causes pain, for time is a loss that cannot be recovered, and the lack of obedience is appalling.

It is well known and clearly established that our holy masters invested immense forces in these yeshivos* — deep, spiritual forces. Now, the foundation of every yeshivah* consists of its students, which means that these forces were invested in them and for them. The spiritual guides, the teachers, the rectors, the directors — these are merely means, channels that convey and reveal these forces from their source to those who receive them, namely the students.

And yet a student coldly sets all of this aside and wastes his time on other pursuits!

The words and actions of the tzaddikim* — in this case, the founders of the yeshivah* — are immutable. They exert their effect permanently. But the one who receives them turns his back and devotes himself to other activities!

It is difficult to imagine that one could adopt such an appalling attitude — all the more so since the beginning of the Derech Chaim* explains what constitutes the rejection of submission. Whoever hears these words will have his hair stand on end, and you know what my father-in-law, the Rebbe, means by "hearing" (see note 1).

This is why I did not write to you on this subject until now. Nevertheless, I rely on these propitious and favorable days of Chanukah* so that what has just been said leaves no negative trace but allows you, at least from now on, to see the situation as it truly is.

Respecting the study schedule of the yeshivah* and its organization, obedience and submission — these are not intended to render service to someone. They are truly what is good for you, materially and spiritually — a visible and tangible good.

Do not therefore deceive yourself with pretexts, telling yourself that according to your own understanding of things — which is, of course, very profound — you are able to determine a better way to manage your time than the one adopted by the yeshivah*. Do not believe that your great qualities exempt you from being subject to someone and obeying him.

This is nothing but an intervention of your evil inclination — a stratagem and a ruse designed to make you reject the study supervisor, the teacher, and the rector, and then to lead you to an even broader rejection. The various aspects of this situation are described by the Derech Chaim* (see note 2), which you should consult.

The days of Chanukah* teach that one must both diminish and increase, for "both of them are the word of the living Elokim" (see note 3). The Torah Or* explains that one must reduce everything that belongs to the forces of evil — including also what is discussed at the beginning of chapter 7 of the Tanya*. And one must, in addition, increase the domain of holiness.

May Hashem grant that you begin immediately to adopt such conduct. Diminish, truly from day to day, everything that is undesirable — and in particular what was set forth above. Add light — "the candle (which) is a mitzvah* and the Torah* (which) is a light" — as well as the luminary of the Torah*, its inner dimension: Chassidus*, its customs and its practices.

May Hashem grant that all those who have caused pain until now adopt henceforth the opposite conduct (see note 4), from one extreme to the other, "with the quality of light that follows darkness" (see note 5). May they henceforth cause much satisfaction and pleasure through their conduct and their study.

May Hashem grant you considerable success.

With blessing, to give good news of all this soon,

On behalf of the Rebbe shlita*,

the secretary,

ד'תתקעו

ב"ה, כ"ה כסלו, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

מצער ביותר אשר בהדו"ח שמקבל הנני מהנעשה בישיבת תומכי תמימים בהכתה בה לומד, אשר ישיבות אלו על כל סניפיהן הן מיסודם והנהלתם של רבותנו נשיאינו הק', ניכר באחדים מהתלמידים, והוא בתוכם - העדר שמירת סדרי הישיבה ושמירת הזמן בכלל, העדר המשמעת כו' וכו'.

מלבד הצער על עצם הענין, שהרי הזמן הוא - אבידה שאינה חוזרת, מבהיל הענין דפריקת עול.

אשר למרות שנודע ומפורסם שישיבות אלו השקיעו בהם נשיאינו רבותינו כחות עצומים. כחות נפשיים וכחות עצמיים, ויסוד כל ישיבה - הרי הם תלמידי הישיבה, זאת אומרת שהכחות האמורים נשקעו בתוככי התלמידים ובשבילם, והמשפיעים הר"מ והר"י וההנהלה הם הממוצעים והצנורות להמשכת והבאת הכחות האלו מן המקור אל המקבלים הם התלמידים, - הנה ישנו תלמיד העובר על כל זה בשאט נפש ומבלה זמנו בענינים אחרים.

דברי צדיקים, הם מייסדי הישיבה, והמעשים שלהם קיימים לעד ופועלים פעולתם, אלא שהמקבל פונה עורף ח"ו ומתעסק בדברי הבל, -

קשה להאריך בדבר המבהיל כ"כ, ובפרט שכבר נתבאר ענין הפריקת עול בספר דרך חיים בתחלתו, אשר כל השומע (וכידוע דיוק כ"ק מו"ח אדמו"ר דער הערין) האמור שם, תסמרנה שערות ראשו.

מטעם זה נתעכבתי מלכתוב ע"ד האמור עד עתה. אלא שסומך הנני על ימי הרצון והסגולה דחנוכה, אשר לא יהי' כל רושם לא טוב ח"ו מדברים האמורים, ורק שיפעלו פעולתם, שעכ"פ מכאן ולהבא יראה את המצב כמו שהוא לאמיתתו, ואשר שמירת סדרי הישיבה, שמירת הזמן, המשמעת, קבלת עול וכו' אין בזה עשיית טובה מצדו למי שהוא, אלא שכל זה טובתו האמיתית הן ברוחניות והן בגשמיות בטוב הנראה והנגלה.

ואל ישלה נפשו באמתלאות - שע"פ שכלו שהוא שכל נעלה, יכול לסדר זמנו באופן יותר טוב, ודלא כסדרי הישיבה, ולפי גודל המעלות שלו אין נצרך לקבלת עולו של אחר ולמשמעת בהנוגע לאחר, ווארום ניט עם מיינט מען, און ער דארף דאס ניט.

כי אין זה אלא עצת היצר, ומהתחבולות וערמומיות שלו להביא מפריקת עול המשגיח הר"מ והר"י - לפריקת עול גרועה עוד יותר, וכמבואר הדרגות בזה בספר דרך חיים, עיין שם.

ויהי רצון, אשר מתאים להוראת ימי חנוכה, אשר צ"ל פוחת והולך ומוסיף והולך, שאלו ואלו דא"ח, הרי ע"פ המבואר בתו"א ילך הלוך ופוחת בעניני לעו"ז, שבכללם גם אלו המבוארים בתניא רפ"ז, והולך מוסיף בענינים דקדושה, ויתחיל תיכף בהנהגה זו, הולך ופוחת מיום ליום ממש, בענינים הבלתי רצוים ובפרטים האמורים לעיל ביחוד, והולך ומוסיף בעניני אור, נר מצוה תורה אור ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'.

ויהי רצון, אשר כל אלו שגרמו צער עד עתה, הנה כיתרון האור מן החשך, בהנהגה דאתהפכא מן הקצה אל הקצה, יגרמו רוב נחת וענג בהנהגתם ולימודיהם מכאן ולהבא, והשי"ת יצליחם בהצלחה מופלגה בזה.

בברכה לבשו"ט בכל הנ"ל ובקרוב.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר