Igrot Kodesh · Letter 50 — Chanukah Halacha · Beit Shammai · Beit Hillel · Teshuvah Strategy

[At the beginning of Shevat 5703(?)] [1]

You recall [2], in an appendix to your letter, the two reasons for which the lights of Chanukah are lit in ascending order: first because everything must increase in the domain of holiness, and second to establish the number of days of the festival that have passed. In fact, there is a controversy among our Sages on this subject. However, nothing prevents retaining both reasons at once.

Nothing prevents combining the two reasons, since they do not contradict each other. This has no concrete consequence and the Talmud* has done far more than that, retaining two opinions even when it changes the concrete action. The Rashbam* gives a similar explanation.

The necessity of taking into account the days of the festival that have passed or those that remain, of lighting the lights in ascending or descending number, depends on the following question: Was the miracle of Chanukah, each day, greater than the day before, or on the contrary, less?

The year when the miracle occurred, one did not know for how many days this oil would burn. That is why the commentators wonder about the opinion holding that the oil was divided, on the first day, into eight equal parts. Moreover, the tractate Zevachim* indicates that the instruments of the divine service can be sanctified only when they are full. One must conclude that, at least in the eyes of those who were spectators, the miracle was each day greater.

But the tractate Shabbat* explains that the festival of Chanukah was instituted only the year following the miracle. Then, it was already established that the oil used on the first day could potentially burn for eight days. On the second day, however, it could only burn for seven more days.

This is the reason why Beit Shammai* asks to light, each day, a number of candles corresponding to the days remaining of the festival. It takes into account, indeed, the residual quantity of oil and deduces that the miracle is, each day, less great. Beit Hillel*, on the other hand, indicates that the miracle to come is still only potential. It is not concretely revealed and one cannot therefore demand that it be recognized by all. For, most people determine themselves according to what they see with their eyes and our Sages affirm, in the tractate Yoma*, that this is so, even when it concerns a miracle.

This is therefore why one lights the lights according to the days that have passed, that is, according to the effective miracle, all the more so as these candles are lit to make the miracle known publicly. From this point of view, the miracle is indeed each day greater. One can thus understand that Beit Shammai adopts a rigorous position and Beit Hillel, a more lenient attitude.

Moreover, one finds their respective conceptions developed in another domain [3]. The tractate Uktzin* asks, indeed, from what moment fish can contract impurity. Beit Shammai says: as soon as they are caught. Indeed, they have then left the natural place of their life and, potentially, they are already dead. Even if this is not concretely the case, it is only a matter of time. Beit Hillel, on the other hand, says: when they actually die.

To conclude, I will evoke, at least briefly, the ethics and the service of Hashem, from the second reason opposing Beit Shammai and Beit Hillel concerning the lighting of the Chanukah lights — descending according to the one like the sacrifices of the festival of Sukkot*, ascending according to the other because there is no diminution in holiness. The tractate Shabbat sets forth the application to the service of Hashem of the rigorism of Beit Shammai and the generosity of Beit Hillel.

If a man, whose personal sanctuary has been rendered impure by the intervention of his evil inclination, desires to purify himself and unite with Hashem, Beit Shammai advises him to first put into practice the precepts "depart from evil" and "you shall destroy the evil that is in you." At the beginning of his effort, the evil is still present in all its vigor. Much effort and deep commitment are therefore expected of him. Then, from day to day, this evil diminishes and, subsequently, his effort is therefore less than at the beginning.

This can be compared to the sacrifices of Sukkot, which are offered on behalf of the nations of the world, not so that they disappear, but indeed so that they adopt positive behavior, so that, from day to day, their evil diminishes, such that a smaller number of sacrifices is sufficient for what concerns them.

Thus, the decreasing number of the sacrifices of Sukkot, corresponding to the nations, does not contradict the fact that they have the purpose of redeeming them.

Beit Hillel, on the other hand, considers that such a man must first bind himself to Hashem, even if the evil he carries within him remains still very strong. He must, nevertheless, immediately put into practice the precept "do good," advance in the domain of holiness. Then, little by little, he will be encouraged, will develop his action and "will praise His great Name" [4]. He will erase the memory of Amalek and, once again, His great Name will be whole.

We would be happy to have a report of your positive achievements, in the domains of action of Machaneh Yisrael and the Merkaz Leinyonei Chinuch. You will no doubt write to us, on this subject, from time to time and I thank you in advance.

With my blessing of immediate Teshuvah, immediate redemption,

Rav Menachem Schneerson,

Director of the executive committee

[1] This letter is addressed to Rav Chaim Dov Ber Ginsburg, the rabbi of Vancouver.

[2] The beginning of this letter and its date are not known. But it was probably written close to letter no. 51, that is, in Shevat, or perhaps during Chanukah, as its content shows.

[3] Beit Shammai taking into account the potential and Beit Hillel, what is already effective.

[4] According to the text of the Chanukah prayer.

נ

[תחלת שבט תש " ג ?]

...ומה שהעיר כת"ר בשולי מכתבו מהא דבמ"ס (פ"ב ה"ה) בהא דנ"ח מוסיף והולך הובאו ב' הטעמים שבזה "מעלין בקדש ולא מורידין כעין ימים היוצאים", אף שבשבת (כא, ב) הוא פלוגתא דאמוראי, כבר ציין לזה בפי' נחלת יעקב על מ"ס - הנדפס בש"ס - אף שלא פירש מאומה בזה וז"ל "גמרא דהכא סברי כתרי טעמי שבש"ס".

וי"ל דכיון דאין בידנו להכריע בין ב' הטעמים ואין אחד סותר לחברו, ואין נפ"מ בפועל שקולים הם ויבואו שניהם, וגדולה מזה מצינו בש"ס, דגם במקום שנוגע לפועל אמרו (ברכות נט, א-ב, וש"נ) הילכך נימרינהו לתרווייהו, ולהעיר ג"כ מפי' הרשב"ם ב"ב (עה, א) ליהוו כדין וכדין, ועוד.

וכיון דאתי לידי' נימא בה מילתא בטעמא דימים הנכנסים והיוצאים ומוסיף והולך או פוחת והולך, דזה תלוי בבירור אם הי' הנס דנ"ח הולך וגדול מיום ליום, או להיפך, והנה בשנת הנס שלא ידעו עדיין לכמה ימים יספיק השמן [(]וכבר הקשו המפרשים על התירוץ דחלקו השמן ביום א' לח' חלקים ויש עוד להוסיף קושיא מהא דזבחים (פח, א) כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין אבל אם חסר השעור אין מקדשין, ומהא דמנחות (פח, ב) פשיטא דבמדה ראשונה כו') פשיטא, שלעיני הרואים , הי' הנס הולך וגדול מיום ליום, אבל אמרז"ל בשבת (שם) שרק לשנה הבאה קבעוה לחנוכה, ואז הרי כבר איגלאי מילתא למפרע שהי' בכח השמן הנמצא בפך ביום א' לדלוק ח' ימים, משא"כ ביום ב' שלא הי' בכחו לדלוק אלא ז"י וכו'.

וזהו טעם ב"ש כנגד ימים הנכנסין, ששיעור הדלקת כל ח' ימים הנכנסין נכלל ע"פ נס בכמות שמן זה, ומיום ליום הנס הולך ופוחת, אבל ב"ה אומרים דנס דימים הנכנסים אינו אלא בכח ולא יצא עדיין לפועל, ואין להחמיר ולהקפיד שכאו"א יכיר בנס כזה, כי רובא דעלמא אין לו אלא מה שעיניו רואות בפועל.

- וע"ד מרז"ל יומא (כא, א) ניסי דבראי קא חשיב ניסי דגואי לא קא חשיב -

ולכן צ"ל כנגד ימים היוצאין, הנס בפועל ממש ובפרט לענין הדה"נ שהוא ענין פרסומי ניסא לרבים , שמצד זה הנס הולך ומוסיף מיום ליום.

- וע"פ הנ"ל מבואר דגם בזה ב"ש לחומרא וב"ה לקולא -

וע"ד החידוד י"ל דכעין שיטות ב"ש וב"ה כאן מצינו גם במק"א.

והוא בעוקצין (פ"ג מ"ה) דגים מאימתי מקבלין טומאה בש"א משיצודו, כי אז, בכח, ה"ה מתים כבר כיון דפרשו ממקום חיותם ואינם אלא מחוסר זמן, ובה"א משימותו בפו"מ.

וכדי לסיים בענין של מוסר ועבודה בקצור עכ"פ הנה טעם השני בפלוגתת ב"ש וב"ה הוא כנגד פרי החג ומעלין בקדש.

דהנה שיטות שמאי והלל בעבודת האדם לקונו נתבארו בשבת (לא, א) שמאי לחומרא והלל לקולא.

ולכן מי שיצה"ר טימא את מקדשו ובא ליטהר ולהכנס תחת כנפות השכינה, הנה לב"ש תחילת ועיקר העבודה הוא בסור מרע, ובערת הרע מקרבך. וכשמתחיל בעבודה הרע בתוקפו, ונזקק ליגיעה גדולה ואור רב ודורשין ממנו יגיעה כזו, אבל מיום ליום הרע פוחת והולך ובמילא א"צ לאור גדול כביום א', ודוגמא לזה: פרי החג שמקריבים אותם כנגד או"ה שלא יצדה (ל' צדיא ורקניא) העולם מהם (ילקוט שמעוני ס"פ פנחס) אלא יהפכו לטוב ומיום ליום פוחת והולך הרע שבהם ולכן א"צ כבר למספר קרבנות גדול כ"כ

- ועפי"ז מובן שאין סתירה בין טעם דפרי החג פוחתין והולכין כנגד או"ה (ע' פירש"י ס"פ פנחס וחדא"ג בשבת) ומרז"ל בסוכה (נה, ב') שהם לכפר עליהם -

אבל ב"ה אומרים שתחילת הכל צריך להכנס תחת כנפי השכינה אף שעדיין הרע בתוקפו אצלו, ויתחיל בעבודתו בענינים של ועשה טוב, עבודה בקדש ממש ומצוה גוררת מצוה, ומעלין בקדש, שמעט מעט יוסיף אומץ להיות מוסיף והולך, עד שיודה ויהלל לשמו הגדול , שימחה זרעו של עמלק ויהי' השם גדול ושלם (ע' תוד"ה ועונין ברכות ג, א).

נשמח לשמוע מפעולותיו הטובות בעניני עבודת "מחנה ישראל" ו"מרכז לעניני חנוך" ובטח יכתוב לנו מזמן לזמן עד"ז ות"ח מראש.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
נ
מהעתק המזכירות, והיא אל ה"ר חיים דובער גינזבורג רב בוואנקאווער. אגרות נוספות אליו - לקמן פא. קיב. תחלת האגרת, ובה התאריך, חסרים. קביעת התאריך לתחלת שבט, שמסתבר להסמיכו לאגרת שלאח"ז. ומהתוכן נראה שמכתבו אל כ"ק אדמו"ר שליט"א נכתב בימי החנוכה.