Igrot Kodesh · Letter 5120 — Faith & Bitachon

B"H

12 Shevat* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I received with pleasure your letter from Rosh Chodesh* Shevat and the one that preceded it. You mention the restraint (see note 1) during the Chassidus* class you give to two young men. Surely you do not let yourself be drawn into discussions, objections, and responses which, in general, are sterile and have no other purpose than to achieve victory.

You must therefore explain the ideas as they are, calmly, with pleasant words, without manifesting any gesture or desire for victory. Thus, "as the face reflects in water" (see note 2), the one who hears these words — even if he initially wanted to argue the contrary — will have less and less desire to do so, then none at all, until he fully recognizes the truth.

It has been explained many times at Chassidic farbrengens* that one who desires to transmit the Torah and Yiddishkeit* to his fellow will be greatly assisted in this by the inner dimension of the personality of the one he addresses, for this dimension always remains faithful to Hashem*, as the Tanya* explains at length. Sometimes the leaven (see note 3) obscures and veils this will, preventing it from being revealed in action and speech. But inwardly, it acts. This is self-evident.

You write to me that your desire to devote yourself to the service of Hashem (see note 4) has weakened, that you perceive it as inaccessible.

Yet it has been stated: "It is not inaccessible... it is not far..." Everything depends solely on your will, provided that you do not expect a change from one extreme to the other in a single instant. The rule in the domain of holiness is: "I will expel it (see note 5) gradually." Each day must have its effective contribution in this matter. Of course, it is certain that one must not be at all affected by the provocations of the evil inclination, suggesting to you that your service of Hashem is yielding nothing. For how could the word of Hashem — our Torah in general and Chassidus in particular — not be fruitful, Heaven forbid?

Surely you will not content yourself with these two young men. You will endeavor to spread the wellsprings (see note 6) as broadly as possible, for this is the need of the moment and an absolute necessity. And one can find proof of this in the fact that, suddenly, opponents arise — precisely among those of whom our Sages say that "their shadow has a shadow" (see note 7).

They wish to delay the redemption and the coming of our righteous Moshiach*, Heaven forbid — to intensify the exile of the Divine Presence by sowing confusion in people's minds, so that they do not devote themselves as they should to the dissemination of the wellsprings, so that those who have understood its necessity give it less attention by being drawn toward discussion, polemics, or any form of engagement with the opposition.

Is it truly justified to squander these final moments of the era of ikvesa d'Meshicha* — just before his coming — on discussions designed to refute sterile arguments, when one could use them to disseminate the wellsprings of Chassidus? This is self-evident.

With my blessing,

For the Rebbe, shlita*,

the secretary,

Notes

(1) Necessary so as not to respond to the verbal challenges launched during these classes.

(2) "The heart of man reflects in that of his fellow."

(3) The evil inclination.

(4) Through long and fervent prayer.

(5) The evil.

(6) Of Chassidus.

(7) Because they possess a divine soul. These opponents are Jews.

ה'קכ

ב"ה, י"ב שבט, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו מר"ח שבט והקודמו, בו כותב אודות הקב"ע בלימוד הדא"ח שיש לו עם שני אברכים, ובטח אינו נותן מקום לסחבו לפלפולים וטענות ומענות שברובא דרובא אינם מועילים כ"א לעורר מדת הנצחנות, אלא שיבאר לפניהם הענינים כמו שהם לאמיתתם בניחותא ובדרכי נועם ומבלי להראות שום תנועה ורצון לנצחון, שאז הרי כמים לפנים וגו' שאפילו אם מתחלה מתעורר רצון בהשומע לאמר איפכא מסתברא נחלש רצון זה מזמן לזמן עד שעובר כליל וסו"ס מכיר את האמת, וכמדובר כ"פ בהתועדות, שהרוצה להשפיע על רעהו הישראלי בעניני תורה ויהדות, מוצא סיוע גדול מהפנימיות של זה שרוצה להשפיע עליו אשר תמיד היתה באמנה את האלקים, וכמבואר בתניא בארוכה, ורק שהשאור שבעיסה מעכב מעלים ומסתיר שלא יתגלה בחוץ במעשה דבור אבל פועל פעולתו בפנים, וק"ל.

ובמ"ש שנחלש אצלו ההרגש אף שרוצה לטעום טעם בעבודת ה' והיא רחוקה ממנו.

הרי כבר נאמר לא נפלאת גו' ולא רחוקה היא וגו' ואין הדבר תלוי אלא ברצון ובלבד שלא יצפה לשינוי מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, דהסדר דקדושה הוא מעט מעט אגרשנו מפניך אלא שצ"ל כל יומא ויומא עביד עבידתי' בענין זה, ומוכרח ופשוט שאין להתרשם כלל מפיתויי היצה"ר שאין רואה הצלחה בעבודתו וכו', כי איך יתכן שדבר ה' תורתנו בכלל ותורת הדא"ח ביחוד לא יצליח, ח"ו.

בודאי לא יסתפק בשני האברכים הנ"ל וישתדל להפיץ המעינות ביותר וביותר כי הרי זוהי דרישת השעה וגם ההכרח, ואחת הראיות לזה הוא שלפתע פתאום נמצא מתנגדים לזה ודוקא מאלו שעליהם אמרו רז"ל שגם בבואה דבבואה אית להו ורוצים להרחיק ח"ו את הגאולה וביאת משיח צדקנו ולהגביר גלות השכינה וכו' ע"י בלבול המוחות שלא יתעסקו ככל הדרוש בהפצת המעינות ותתמעט שימת לבבם אפילו של אלו המכירים בהכרח זה ע"י שימשכו לפלפול או לשקו"ט או לאיזה עסק באיזה אופן שיהי' עם המנגד, והאומנם הרגעים האחרונים בעקבתא דמשיחא קודם ביאת משיח כדאי לבזבזם על הפלפולים לדחות טענות של הבל בה בשעה שיש לנצלם להפצת המעינות הם - תורת דא"ח? וק"ל.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ה'קכ
נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 603.