Igrot Kodesh · Letter 5149 — Chinuch

B"H

21 Shevat* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I have duly received your letter, requesting my blessing. You tell me that you spoke at the synagogue about the hilula* (see note 1) and about the one whose memory it commemorates. You also completed the study of a Talmudic tractate. You ask me whether it is proper for such a completion to be public, which amounts to publicizing that you have studied an entire Talmudic tractate (see note 2).

I do not see what question arises here. What is exceptional about your studying a Talmudic tractate each year, after the education you have received, after Divine Providence has conferred upon you a merit and placed you in a ray of light, among the students of the Yeshivah* Tomchei Temimim*? Moreover, even if you were someone for whom the study of a Talmudic tractate was indeed exceptional, this completion should nevertheless be public, so that the greatest number may share in the joy.

The merit of the public comes to the aid of the one who completes the study of a tractate. Thus, not only will he lack nothing spiritually (see note 3), but moreover, he will be strengthened in this domain. This is self-evident.

You mention the recitation of Kaddish* of the Sages. In general, there is no limitation in this matter, and anyone may recite it. Nevertheless, the one who asks this question, insofar as the good does not exclude the better, should verify that his father and mother have no objection to it (see note 4).

You do not specify what good resolutions you have adopted on the occasion of the hilula. Indeed, we have been asked to make an addition in all that concerns the Torah and the mitzvos*, especially in a place where one can confer merit upon the many. But of course, you will also confer merit upon yourself, upon your wife, and upon your children, in terms appropriate to each, this goes without saying, and in a pleasant manner — all the more so since you will thereby be more effective.

Notes

(1) Of the previous Rebbe, on the 10th of Shevat.

(2) Which might engender pride.

(3) He will not be affected by pride.

(4) Are not opposed to his reciting it.

ה'קמט

ב"ה כ"א שבט תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו פ"נ, בו כותב אודות דבורו בביהכ"נ בתוכן יום ההילולא ובעל ההילולא שעשה גם סיום, ושואל אם כדאי לעשות סיום ברבים, כיון שעי"ז נתפרסם שלמד המסכת,

ואיני רואה בזה אפילו מקום לשאלה, כי מה רבותא הוא שלמד מסכת אחת במשך השנה לאחרי החינוך שקבל ולאחרי שהשגחה עליונה זיכתה אותו והעמידתו בקרן אורה לימוד עם תלמידים תו"ת וכו' ולא עוד אפילו הי' המדובר באיש שכזה שלימוד מסכת רבותא הוא במדריגתו בכל זה יש לעשות סיום מסכת ברבים ולזכות גם את הרבים בשמחה זו, וזכות הרבים מסייע את המסיים שלא לבד שלא יגרע עי"ז בעניניו הרוחנים אלא אדרבה עוד יתוסף, וק"ל.

ובמה שכותב אודות אמירת קדיש דרבנן, הנה בכלל אין בזה הגבלות וכאו"א יכול לאומרו, אבל אותו המעורר השאלה, הנה מהיות טוב אל תקרי וכו' יש לברר שהאב שי' ואם תי' שלו לא יקפידו בזה.

אינו מזכיר מהחלטות הטובות בקשר עם יום ההילולא, והרי נצטוינו להוסיף בעניני תורה ומצות, ובפרט במקום שיש לזכות את הרבים, ובהנוגע אליו ביחוד - לזכות את זוגתו בניו ובנותיו - שיחיו - כמובן באותיות המתאימות למעמדם ומצבם - ובדרכי נועם דוקא, ובפרט שעי"ז מצליחים יותר.

ה'קמט
נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 374.