Igrot Kodesh · Letter 5170 — Grief & Loss

B"H

29 Shevat* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, relating the change you noticed several months ago. Suddenly, you began to ask yourself sterile questions, to have doubts. Encouragement and all the proofs were of no use.

In such a case, the best method is not to think about it at all for some time, not to fight against these useless thoughts. In general, this is sufficient to make the uncertainty, the doubts, and the questions disappear.

The explanation is as follows. Such interrogations, such doubts come from the outside. Indeed, it is said of every Jew that he is a "believer, son of a believer." Now, that which has been transmitted by inheritance, over tens of generations, is particularly strong and solid. For various incidental reasons, this does not always appear clearly. Contrary and opposing elements may hide and veil it.

Fighting against these veils has the effect of strengthening them, of giving them importance, just as it is said: "The prohibition makes it important." Conversely, by forgetting them, by paying them no attention, by not engaging in the slightest discussion, by no longer thinking about them — because one concentrates one's intellect on what is radically different — one weakens the hold of these foreign and opposing elements on a person's mind and on the path of his thought.

Of course, it is impossible to rid oneself of bad thoughts other than through good thoughts. Indeed, thought operates constantly and is never entirely free. By concentrating deeply on other thoughts — those of the Torah, Torah of light — you will dispel much darkness.

One must also ask, of course, why you have arrived at this point, how a foreign body was able to enter your mind. As the books of Ethics explain, and even more so those of Chassidus*, this may result from sins of youth (see note 1) or from the fact that one does not guard oneself from idle speech.

Consequently, while ceasing to think about all this, you will commit yourself, in the future, to observe the ritual immersion of Ezra (see note 2). For some time, you will forget these sins of youth and will not even think about rectifying them. You will consult the responsa of the Tzemach Tzedek*, Shaar HaMiluim*, chapter 62.

You will increase the words of Torah and prayer. You will give tzedakah*, at least in small amounts. You will influence young people, to bring them closer to the Torah and the mitzvos*. Indeed, our Sages say: "One who teaches Torah to the son of his fellow is considered as if he had given birth to him."

Above all, you must put into practice the injunction: "Serve Hashem* with joy," as various passages of the Tanya* explain. And if the evil inclination asks you how you can be joyful when you are aware of your own situation, you will draw it to the holy Tanya, which explains at length the necessity of not confusing the joy of the soul with the sadness of the body. You will also see the Rambam*, at the end of the laws of Lulav*.

Everything has its time. When one shows strong determination and serves Hashem joyfully, the heavenly revelation has a specific contribution, as the holy Zohar*, volume 2, page 184b, at the paragraph "the joy of man," explains. You will study this text attentively.

Awaiting your good tidings regarding all of this, with true and deep joy,

Notes

(1) Of seminal emissions in vain.

(2) After each emission of seed and, more generally, each day.

ה'קע

ב"ה כ"ט שבט תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו בו כותב אודות השינוי שראה לפני מספר חדשים אשר נפלו לו לפתע פתאם שאלות סרק וספיקות ולא הועילו החזוקים מכל מיני ראיות וכו'.

והנה רואים במוחש בענין כגון זה שהעצה היותר טובה בכגון דא היא להסיח דעתו משך זמן מכל הענין ולא להכנס במלחמה עם מחשבות בטלות אלו, וברובא דרובא נחלש ע"י זה הפקפוק והספיקות והשאלות.

והביאור ע"ז הוא כי הספיקות ושאלות כאלו באים מבחוץ, כי הרי על כאו"א מישראל נאמר שהם מאמינים בני מאמינים, ודבר הבא בירושה משך עשיריות דורות פשיטא שחזק הוא ואיתן, אלא שמפני כמה סיבות צדדיות לא תמיד פועל זה פעולתו בגלוי ואפשר שדברים נגדים והפכים יכסו עליו ויעלימו עליו, וע"י מלחמה עמהם הרי המלחמה עצמה מחזקת את מציאותם ומוסיפה גם חשיבות (ע"ד איסורה אחשבי').

משא"כ היסח הדעת ואי שימת לב לגמרי מבלי להכנס לכל שקו"ט איזה שהיא, אלא היסח ע"י עסק בענין של הבנה ושכל מסוג אחר בהחלט מחלשים את האחיזה של דברים זרים ומנגדים אלו בנפש האדם ומהלך מחשבתו.

ומובן שלהפטר ממחשבות זרות אי אפשר כי אם על ידי מחשבה טובה אחרת, כיון שהמחשבה משוטטת תמיד ואי אפשר לה להיות פנוי' מכל וכל, וכשמתעמקים בחוזק במחשבות אחרות בעניני תורה תורה אור ה"ז דוחה הרבה חשך.

מובן ג"כ שצריך להתבוננות איך זה קרה שענין זר ומנגד נאחז בנפש וע"פ המבואר בספרי מוסר ועוד יותר בספרי חסידות, ה"ז בא מעניני ח"ן ומאי זהירות בהנוגע לדברים בטלים, ולכן ביחד עם היסח הדעת האמור צריך לנהוג בל"נ להיות זהיר מכאן ולהבא בטבילת עזרא להסיח דעתו לאיזה זמן מעניני ח"ן אפילו מתיקונם (עיין שו"ת הצ"צ שער המילואים סימן ס"ב) ולהרבות באותיות התורה והתפלה נתינה לצדקה עכ"פ סכומים קטנים והשפעה על הנוער לקרבו לתורה ומצותי' וע"פ מרז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, ולכל לראש להסתדר באופן דעבדו ה' בשמחה, וכמבואר בתניא בכ"מ, וכשיסיתו היצה"ר איך אפשר לו להיות בשמחה בידעו מעמדו ומצבו ימשיכהו לספר תניא קדישא בו מבואר בארוכה שאין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף (ויעוין רמב"ם סוף הל' לולב), ואיך שלכל ענין יש לו זמנו, וכשעומדים בתוקף הרצון ואוחז בעבודה מתוך שמחה - מצליחים גם בזה ובתוספת מיוחדת הסיוע מלמעלה ע"פ המבואר בזהר הק' ח"ב קפ"ד ע"ב ד"ה חדוה דבר נש כו' עיי"ש היטב.

המחכה לבשו"ט בכל האמור ומתוך שמחה אמיתית ופנימית.