Igrot Kodesh · Letter 5215 — Health

By the grace of Hashem,

24 Adar Rishon* 5717,

Brooklyn,

Blessings and greetings (see note 1),

I am responding to your letter of the 17th (see note 2) of Adar*, in which you tell me that you cannot find peace of mind, for it seems to you that one has not fulfilled one's obligation (see note 3).

As you know, the essential duty of a wife and mother, which is also her merit, consists of directing the home in accordance with the teachings of our Torah* and its Mitzvos*, and ensuring the education of the children. Consequently, anything that obstructs this goal or even weakens it must be rejected in the most categorical manner, since it is an obstacle to fulfilling the mission entrusted by the One Who gives the Torah* and creates the world.

The same applies to our present subject. If, on the contrary, you wish to fulfill your obligation in these domains, not only must the memory you carry (see note 4) not prevent you from carrying out your mission, but on the contrary, you must develop it further. I refer to directing the home and educating the children according to a way of life of Torah*, traditional and Chassidic*.

To achieve this, one must, of course, possess calm and breadth of spirit. It is only in this way that one provides satisfaction to the soul of the departed. For the memory of the departed leads to the development of everything concerning Torah* and Mitzvos*, permeated with Chassidic* warmth and vitality.

May Hashem grant you the merit and success, together with your husband, the Rav Shlita*, to educate your children, in good health, to Torah*, to the marriage canopy (chuppah*), and to good deeds.

In anticipation of your good news,

For the Rebbe Shlita*,

The secretary,

Notes

(1) This letter is addressed to a woman.

(2) The Rebbe writes "Tov" (good), a word whose numerical value (gematria*) is seventeen.

(3) Toward a loved one whom this woman has lost.

(4) Of the departed.

ה'רטו

ב"ה, כ"ד אד"ר, תשי"ז
ברוקלין.

ברכה ושלום!

במענה על מכתבה מטו"ב אדר, בו כותבת שאיננה מוצאה מרגוע לנפשה מפני שנדמה לה שלא יצאו ידי חובתם וכו'.

והנה ידוע שמעיקרי חובת האשה והאם, שהוא גם זכותה, הנהגת הבית מתאים להוראת תורתנו ומצותי', חינוך הבנים והבנות וכו', שמזה מובן אשר כל ענין המפריע לזה אפילו אם רק פועל חלישות, יש לשלול אותו בהחלט הכי גמור, כיון שמונע ממילוי התפקיד המוטל עלי' ע"י נותן התורה ובורא העולם.

ומזה מובן ג"כ בהנוגע להאמור לעיל, שאדרבה אם ברצונה לצאת ידי חובתה בהענינים אודותם כותבת, הרי לא לבד שאין הזכרון בזה צריך להפריע למילוי תפקידה האמור, אלא אדרבה, מוכרחת להוסיף בזה, כוונתי להנהגת הבית וחינוך הבנים והבנות באורח חיים תורתי מסורתי חסידותי, שלזה כמובן דרושה מנוחת הנפש והרחבת הדעת , ודוקא באופן כזה גורמים נחת רוח אמיתי לנשמת הנפטר, כיון שזכרונו גורם ומביא להוספה בתורה ומצותי' חדורים חום וחיות חסידותי.

והשי"ת יזכה ויצליחה ביחד עם בעלה הרב שליט"א, שמתוך בריאות הנכונה יגדלו את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

המחכה לבשו"ט.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר