Igrot Kodesh · Letter 5256 — Chinuch

By the grace of Hashem,

8 Adar Sheini* 5717,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

Among all the reports reaching me from Chassidic gatherings (farbrengens*) and meetings among the Chassidim* in our Holy Land, in all the activity reports, I am surprised to note that your name is never mentioned.

As you know, our Sages say that "when one shoots an arrow into the sky, it falls back on its point" — which means that your origins act within you in a concrete manner. Moreover, you were a student of Yeshivas Achei Temimim*. Now, nothing is ever lost or wasted in the world — all the more so when it involves studies in a Chassidic yeshivah*, imbued with vitality and light.

Perhaps you are still awaiting an impulse, an external invitation. If so, I am very surprised. Indeed, we live in an era in which every moment is decisive. One must therefore make full use of it, to the greatest extent possible.

And if this is so for everyone, how much more is it the case for the young, who are full of enthusiasm, who left the yeshivah* and the study hall not long ago, and have therefore not yet been subjected extensively to the influence of an environment hostile to the yeshivah* and to what is studied there.

Of course, the essential thing is not that you report to me what you have accomplished, but that concrete action take place. Nevertheless, human nature is such that if one knows from the outset that one will need to inform others of what one has accomplished, one is led to act with more strength, ardor, and enthusiasm.

Moreover, when one transmits good news of all this, one brings joy and thereby fulfills the mitzvah*: "Love your neighbor as yourself" (Vayikra* 19:18), which is "a great principle of the Torah*."

With my blessing for giving good news of all this,

ה'רנו

ב"ה, ח' אד"ש, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

לפלא שבכל הידיעות המתקבלות מאה"ק ת"ו בהנוגע להתועדות, לפגישות ולהתועדות שבין אנ"ש, בדוחי"ם בהנוגע לפעולותיהם וכיו"ב, אין מזכירים שמו, והרי ידוע מאמר רז"ל זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי, שמזה מובן אשר גזע מחצבתו פועל בו בפעולה שענינה בעולם המעשה, ובפרט שהרי למד בישיבת אחי תמימים ב... ואין לך דבר בעולם ההולך לבטלה ואבוד, ועאכו"כ בהנוגע ללימוד בישיבה חסידותית חדורה חיות ואור, ואפשר שעדיין מחכה הוא לאיזה דחיפה והזמנה מבחוץ לו וא"כ פליאה גדולה על זה, כיון שחיים אנו בתקופה שכל רגע ממחנה הרת עולם הוא, שלכן גדול ההכרח לנצלו וככל הדרוש ובמילואו, ואם בהנוגע לכאו"א הדברים אמורים עאכו"כ בצעירים אשר מרצם עדיין בתקפו ומספר השנים מעת צאתם מהישיבה ומכותלי בית המדרש איננו גדול, שלכן גם השפעת הסביבה האויבת לישיבה ולהנלמד בישיבה ג"כ רק בהתחלתה.

מובן שבהאמור אין העיקר שיודיע לי מהנעשה, והעיקר הוא הבפועל ממש. בכל זה מטבע בני אדם, אשר כשיודעים מראש שאודות פעולותיהם עליהם להודיע לאחרים, גם זה מזרז אותם לפעול בתוספת כח ובתוספת מרץ ואומץ, נוסף על הענין, שכאשר מבשרים טוב בהאמור משמחים ומקיימים עי"ז מצות ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.