Igrot Kodesh · Letter 5267 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

12 Adar Sheini* 5717,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

After a long interruption, I have duly received your letter of 19 Adar Rishon*, together with the request for a blessing that accompanied it, which will be read, at a propitious moment, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us.

I read with pleasure that you had the opportunity to distribute copies of the Tanya*. No doubt you continue to do so, and you will explain to all who receive this book what Chassidus* is and its necessity, particularly in our era of confusion of values and imprecision, to the point of making good appear as evil and evil as good, darkness as light and light as darkness.

Indeed, it is remarkable that Chassidus* is called "the luminary of the Torah*," "the soul of the Torah*," "the light of the Torah*."

You ask me for additional clarification on the instructions I gave you in my previous letter. It is clear that one cannot lay down immutable rules in this matter (see note 1). Indeed, each person has his own personality and no one person is identical to another.

You also ask me about forgetting (see note 2). It seems to me that I already told you in my previous letter that this is the opposite of fighting against an undesirable thought. One must therefore take this expression in its simplest sense of forgetting, in order to think about something else.

You ask me for advice on how to bring about joy. Various texts deal with this subject, in particular the Tanya*, whose index you should consult.

In accordance with the well-known saying (see note 3) of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, a moral accounting, however important it may be, should be carried out only at very specific times, in the manner of merchants (see note 4) — that is, only a few times a year. Indeed, if one were to do it constantly, not only would it be of no benefit, but, moreover, such a practice could even be harmful (see note 5).

May Hashem therefore grant that you adopt this same practice, that you defer this accounting until the month of Elul* or to erev Rosh Chodesh* (see note 6). Thus, in joy, you will multiply your actions and will illuminate the portion of the world entrusted to you. Consequently, through an effect of reverberation, the light that resides in the depths of your soul will be increased.

These days are propitious for a good beginning in this direction, to the point that the veils and obstacles endured until now cease to disturb — indeed, that they come to one's aid. For the Torah* says of the entire month of Purim*, of all the days that compose it, that "it was transformed for them" into joy and celebration.

The significance of this transformation is as follows. This month is capable of changing what was not, from the outset, a visible and tangible good, into joy and celebration, which one can observe with one's eyes of flesh.

With my blessing for giving good news,

Notes

(1) Applying to all in an identical manner.

(2) The act of no longer thinking about a certain problem.

(3) See, regarding this, letter no. 4017.

(4) Who do not constantly take stock of their business.

(5) Becoming an obstacle to action itself.

(6) Of each month, called "the minor Yom Kippur*."

ה'רסז

ב"ה, י"ב אד"ש, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מי"ט אד"ר עם הפ"נ המוסגר בו, שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ונעם לי לקרות בו אשר עלה בידו להפיץ ספרי התניא, ובודאי ממשיך בזה בצירוף הסברה לכל אלו שנותן הספר להם אודות ענין החסידות וההכרח בה בפרט במיוחד בתקופתנו דטשטוש ערכין וחוסר בהירות עד כדי להחליף טוב ברע ורע בטוב וחשך לאור ואור לחשך, והרי דבר הוא שנקראת תורת החסידות בשם מאור שבתורה נשמתא דאורייתא ואור התורה.

במה ששואל לפרטים נוספים בההדרכות שנגעתי בן במכתבי הקודם, - מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, כיון שלא רק אין דיעותיהם שוות אלא שאין אחד דומה לחבירו.

ובמה שכותב אודות היסח הדעת, כמדומה גם העירותי במכתבי הקודם שהיסח הדעת הוא היפך המלחמה בדעת בלתי רצוי, כי הענין כפשוטו וכמשמעו, היסח לענין אחר.

מה שכותב אודות עצות לעורר השמחה, מבואר הענין בכמה מקומות ומהם בספר התניא וכמצוין במפתח שם.

ויהי רצון אשר מתאים לפתגם הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שלמרות גודל הענין דחשבון הנפש, צריך הוא להעשות בזמנים מיוחדים דוקא וכדרך הסוחרים, שאיזה פעמים בשנה עושים חשבון זה, כי באם יתעסקו בזה על כל צעד ושעל, לא לבד שלא יועיל אלא שיזיק. גם הוא יאחז בהנהגה זו, וידחה החשבון לחדש אלול ולערב ראש חדש וכיו"ב, ומתוך שמחה ירבה בפעולות להאיר חלקו בעולם וגם זה ישפיע בדרך אור חוזר על הגדלת האור בנפשו פנימה.

וימים אלו מסוגלים להתחלה טובה בזה, עד שגם העלמות והסתרים דעד עתה לא רק שלא יפריעו אלא עוד יהפכו למסייעים, שהרי על חדש הפורים אומרת תוה"ק, והחדש - ז. א. כל ימי החדש - אשר נהפך להם וגו' לשמחה וגו' ליום טוב.

וענין נהפך, תוכנו הוא, אשר גם הענינים שאינם בטוב הנראה והנגלה מסוגל הוא חדש זה להפכם לשמחה וליום טוב נראים לעיני בשר.

בברכה לבשו"ט.

ה'רסז
חלקה נדפס בלקו"ש ח"י ע' 250 חלקה בחט"ז ע' 635 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

פתגם הידוע: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ד'יז, ובהנסמן בהערות שם.