Igrot Kodesh · Letter 5279 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

16 Adar Sheini* 5717,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Moshe,
who is called Dr. Behrav,

Greetings and blessings,

I received, in its time, your letter and, likewise, the pamphlet you sent me. I read with pleasure, in this correspondence, that you returned home safely.

We have just celebrated Purim*. It was then that: "all was transformed and the Jews dominated their enemies." May Hashem grant that the same be true in our era. Indeed, there is no shortage of Hamans even in our day.

Following Purim* and to take up what you say, you report that you climbed a mountain that is called Sinai (see note 1) but that you did not feel that it was really the one. Now, to someone like you, it is surely unnecessary to recall that the importance of this mountain is solely due to the fact that the Torah* was received there.

Such importance is felt when one observes it in the proper manner. Indeed, it is a Torah* of life, giving teachings for daily life. It is an eternal Torah*, immutable, and it applies to every Jew, in every place and at all times. It is through it that our people is an eternal nation, an immutable nation.

One of the fundamental principles of Chassidus* establishes that every Jew, in the depths of his soul, is connected in an intangible manner to the Torah*, the Torah* of life, and to its mitzvos* — even if it may happen that he acts contrary to this connection.

For this reason, says Chassidus*, one must be close to every Jew, love him, and draw him near to the Torah* given on Mount Sinai*. There is in this no coercion exercised upon his analysis, upon his deep and true will. On the contrary, it is a matter of removing the veil, the shell (klipah*) that conceals the deep dimension of the soul.

Such is the secret of success in the work of drawing the children of Yisrael* close to our Father Who is in Heaven. And this is the approach of the men of Chabad*, who proceed in a pleasant manner, with love, but without hiding the truth about the nature of the Torah* given on Mount Sinai*.

It must also be emphasized that the understanding of the mind and the emotion of the heart must descend from the world of thought and feeling to that of concrete action, which is the purpose of man. The assurance has been given to us that "none of us will be cast away." In the end, each person will find again the source from which he emanates and which all possess in the depths of their soul (see note 2).

I know how much you are interested in moral questions and I think that you are not affected by the objections raised by the materialists regarding the points I have just mentioned.

Such is also the teaching of the days of Purim*, whose introduction and preparation was the transformation, when "the Jews dominated their enemies," after: "Go, gather all the Jews," in order to lead them to faith in Hashem and to the adoption of His ways.

I would be happy to have good news of all that has just been said and I thank you in advance.

With my blessing,

In this connection, I know that several Chabad* Chassidim* were the first to participate in the campaign you describe (see note 3), and during the first Shabbos* in Gaza*, they organized the Shalosh Seudos* (see note 4) in a manner conforming to the customs of Chabad*.

Notes

(1) During the Sinai War. See letter no. 4890.

(2) One should therefore reveal the Torah* in the depths of one's personality, while the identification of Mount Sinai* is of little importance.

(3) The conquest of Sinai.

(4) In the military encampment.

ה'רעט

ב"ה, ט"ז אדר שני, ה'תשי"ז
ברוקלין, נ. י.
לכבוד מר משה שי' המכונה ד"ר בהרב

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו וכן החוברת ששלח, ונעם לי לקרוא שחזר הביתה לשלום.

וכיון שזה עתה חגונו ימי הפורים, שזכרם לא יסוף, שבימי הפורים האלה הי' ונהפוך הוא שישלטו היהודים המה בשונאיהם, יהי רצון שיקוים הדבר גם בימינו, שהרי לא חסרים המנים גם עתה.

בהמשך לענין פורים, ובקשר למה שכותב שכשעלה על ההר שאומרים עליו שהוא הר סיני, לא הרגיש שזהו אותו ההר, בטח לדכותי' למותר להדגיש שכל חשיבותו של הר סיני הוא שקבלו תורה מסיני, וחשיבות זו בעינה היא כששומרים את התורה כדבעי, שהיא תורת חיים, ז"א הוראה בחיים היום יומיים, ותורת עולם, היינו נצחית, המחייבת את איש היהודי בכל מקום וזמן, ושעל ידה נעשה עמנו עם עולם, עם נצחי.

ועל פי תורת החסידות, אחד מיסודותי' הוא - ההכרה שכל יהודי בנפשו פנימה קשור הוא קשר של קיימא בתורה, תורת חיים, ובמצוותי', אף שבחיצוניותו עושה לפעמים דברים שאינם מתאימים לזה. שלכן שיטת החסידות היא לקרב את כל איש הישראלי מתוך אהבת ישראל להחזירו לתורה מסיני, ואין בזה משום כפי' על דעתו ורצונו הפנימי והאמתי, אלא הסרת ההעלם והקליפה המכסים על נקודת נפשו הפנימית, וזהו סוד ההצלחה בעבודה לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים, וזוהי שיטת אנשי חב"ד ההולכים בדרכי נועם ובשביל האהבה, אבל מבלי להעלים על האמת מה היא תורה מסיני ובהדגשה אשר ההבנה במח ורגש שבלב צריכים לרדת מעולם המחשבה והרגש לעולם המעשה בפועל ממש, תכלית האדם. וכבר הובטחנו לא ידח ממנו נדח, וסוף סוף כל אחד יחזור להמקור ממנו לוקח, אשר נמצא גם בכל אחד ואחת בנקודה הפנימית של נפשו.

בידעי עד כמה מתענין כ' בעניני הנפש, חושבני שאין הוא נרעש ונפחד מהקושיות שמקשים המאטעריאליסטים בנקודות בהן נגעתי לעיל.

וזוהי ההוראה דימי הפורים, אשר ההתחלה וההכנה ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו המה בשונאיהם" היתה "כנוס את כל היהודים" לקשרם באמונה בהשי"ת והליכה בדרכיו.

אשמח להתבשר טובות גם בהאמור, ות"ח מראש.

בברכה.

דרך אגב, ידוע לי אשר כמה מחסידי חב"ד היו מהראשונים במבצע אודותיו כותב ואשר בשבת הראשונה בעזה ערכו "שלש-סעודות" בנוסח החב"די.

ה'רעט
שכשעלה על ההר: בעת כיבושו ב"מבצע סיני". ראה לעיל אגרת ד'תתצ, ובהנסמן בהערות שם.