Igrot Kodesh · Letter 5287 — Health

By the grace of Hashem,

17 Adar Sheini* 5717,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

You make reference to the state of health of your father, may Hashem grant him long life. I will mention his name at the resting place (see note 1), so that his condition will improve significantly. Nevertheless, all of this depends essentially on him and, more precisely, on his work at the yeshivah*, which must be proper and genuine. It is in this way that he will be in good health and truly strong.

The term "proper" implies that he takes a sincere interest in what he does, without sparing his time, his enthusiasm, and his ardor — at least as much as he takes an interest in his medical treatment and the health of his body. This is not a matter for debating with me, for the One Who heals all flesh knows what is truly happening. This is self-evident.

How much more so is this the case regarding sadness. The holy Tanya* establishes that the source of this feeling is not pure. Why, then, should you engage on this path? I am surprised by this situation. How do the Chassidim* find time for such things? Can one not see, can one not feel that this period is particularly precious, that every moment must be devoted to the ultimate goal?

Yet several Chassidim* waste their time on what cannot even be described as insignificant. Perhaps this is also the meaning of the double veil defined by the verse: "On that day, hide (see note 2), I will hide My Face."

May Hashem grant that the words of this other verse, which also contains a repetition, be fulfilled very soon: "And it will be said on that day: Behold, this is our Elokim... It is He... It is He..."

Notes

(1) Of the Frierdiker Rebbe*.

(2) Haster*, of the same etymology as Esther*, in connection with the festival of Purim*.

ה'רפז

ב"ה, י"ז אד"ש, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

...ע"ד בריאות אביו שליט"א - אזכירו על הציון להטבה גדולה בזה. אבל, בכלל, במש"כ תלוי הענין רק בו בעצמו, יותר נכון בעבודתו בישיבת...שתהי' כדבעי באמת, שאז בריא יהי' וחזק באמת. וכדבעי - היינו בהתענינות הכי גדולה, מבלי לחוס על הזמן והמרץ. והטרחא וכו' וכו' - לכה"פ ע"ד שמתענינים ברפואת הגוף ובריאות שלו. ואין בזה הכוונה זיך אויסטענה'ען מיט מיר, אלא שיהי' כלפי הרופא כל בשר גליא, וק"ל...

ובמש"כ ע"ד עצבות וכו' - כבר מלתו אמורה בתניא קדישא אשר מקור העצבות בלתי טהור. ומה לו ולענין זה? ואתפלא מנין לאנ"ש זמן פנוי לענינים כאלו? האומנם אין רואים ומרגישים שהזמן דעתה יקר מכל יקר, וכל רגע ענין הוא שצריך לנצלו לתכליתו. וכמה מהם מבזבזים זמנם על ענינים שאפילו בשם "מה בכך" אין לכנותם!! ואולי גם ע"ז הביאור ההסתר כפול, דאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ויה"ר שבקרוב ממש יקוים ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה - בכפלים.

ה'רפז
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ד ע' 356 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.