Igrot Kodesh · Letter 5291 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

19 Adar Sheini* 5717,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I have duly received your letter, whose delivery was somewhat delayed. You tell me that your parents are Orthodox, that they fear the Word of Hashem, and that you received an education accordingly. Then, you briefly describe what your life has been and you complain of not feeling enthusiasm for the domain of holiness, and of contradictory ideas that cross your mind.

You have been in the army for some time now. It is therefore surely unnecessary to point out to you that creation has a precise order (see note 1), even if it may sometimes appear to our eyes of flesh that it is otherwise.

There is, however, an exception to this principle. It concerns the corner of this creation in which the children of Yisrael* find themselves. Indeed, they have been given free will, as it is said: "See, I have placed before you, this day, life and good (see note 2)... and you shall choose life."

And there is indeed here a kindness of the Creator (see note 3), Who willed that man demonstrate that his nature is profoundly good, even if the ravages of time cause this deep dimension to be covered by an outer layer of an opposite nature. For there is indeed only an external appearance, presenting itself to man so that he may rid himself of it by his own means, in order to receive from Hashem an abundant blessing.

Moreover, it is precisely in this case that the blessing he receives is complete. According to the well-known expression, indeed, the bread of shame (nahama d'kisufa*) (see note 4) does not truly provide pleasure. It is not so for that which one has obtained through one's toil and effort.

It follows from this analysis that there is no more fortunate lot, entrusted by divine Providence in one's life, than the possibility not only of making the right choice for oneself, in one's personal activities, but also of exercising a positive influence on a certain group, whose members will in turn choose true life and true good.

In such a case, of course, the evil inclination (yetzer hara*) and the side of evil enter into battle, disturbing the one who exercises this positive influence on others far beyond the manner in which they do so for one who limits himself to his own four cubits and causes the light of his soul to reach only the portion of the world personally entrusted to him.

It is therefore absolutely evident that one must not become discouraged upon noticing that one is being disturbed in this way. This indeed means that one must act beyond the accomplishment of a common man. This is why the yetzer hara* engages in such an intense struggle, and according to the well-known teaching of our Sages*, "the greater one is, the greater is one's yetzer hara*." Now, this greatness can also be connected to the manner in which one influences others.

Simultaneously, the assurance has been given to us that the result is commensurate with the effort (see note 5). Each person receives all the necessary strength to carry out the mission entrusted to him, and everything therefore depends only on the will to use this potential and these strengths effectively.

To all of this is added a particular, good and positive point. Your influence is exercised among soldiers, since you tell me that you are a military chaplain. Soldiers live in a particular context, far from their homes and their usual surroundings. They are accustomed to obeying day and night, to saying: "We will do and (then) we will understand" (naaseh v'nishma*) (see note 6).

Military personnel are therefore much more apt to adopt the attitude that was that of the people of Yisrael* when they received the Torah* and the mitzvos* — that of submission: "We will do and (then) we will understand."

Certainly, in various domains, it is more difficult to observe the Torah* and the mitzvos* in the army. But, as has been said, these difficulties should, on the contrary, arouse increased strengths in every soldier and even broader means for military chaplains. And nothing withstands determination.

I hope that you have a fixed time for studying Torah* personally, in addition to the teaching you give to your students, and that you also study Chassidus*. Without a doubt, the young Chassidim* in your surroundings, if you contact them, will help you in this regard, to the extent necessary.

Awaiting your good news regarding all of this,

Notes

(1) Order and discipline being the rule in the army.

(2) Death and evil.

(3) The granting of free will to man.

(4) That one has not earned through one's effort.

(5) Literally: "The mark on the camel's back depends on the weight of the burden."

(6) As was the case prior to the giving of the Torah*.

ה'רצא

ב"ה, י"ט אד"ש, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו - שנתארך קצת דרך הילוכו - בו כותב אשר בן הנהו להורים חרדים ויר"ש וקבל חנוך המתאים לזה, ומוסיף ראשי פרקים מאשר עבר עליו לאחרי זה, ומתאונן שאינו מרגיש חיות דקדושה וכו' ורעיונות סותרים חולפים במחשבתו כו'.

והנה בודאי ובפרט שנמצא מזמן בצבא, למותר לעורר על הסדר השורר ונראה בבריאה (למרות מה שלפעמים נראה לעיני בשר אחרת), פרט לפנת הבריאה בה נמצאים בני ישראל, אשר בחירה חפשית ניתנה להם, וכמה שכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב גו' ובחרת בחיים, אשר גם זהו מחסד הבורא, שרצה שיראה האדם את טבעו מהותו אשר טוב הוא בעצם ובפנימיות, ואפילו אם פגעי הזמן מכסים הפנימיות בשכבה הפכית, אין זה אלא דבר חיצוני הבא לאדם בכדי שיסירנו בכח עצמי וביגיעה שעי"ז נתרבה הברכה וההשפעה מלמעלה, ולא עוד שלא שתהי' במילואה, וכלשון הידוע שאין הנאה שלימה מנהמא דכסופא משא"כ מזה שעמל עליו ויגע בו.

מהאמור לעיל מובן שאין לך חלק יפה בחיים מכאשר ההשגחה העליונה נותנת האפשרית לא רק לבחור בחיים בחלקו בעולמו הפרטי ובחייו הפרטים, אלא גם להשפיע על חוג מסוים ולהכריעם לטוב, שגם הם יבחרו בחיים האמיתי ובטוב האמיתי.

מזה מובן ג"כ אשר היצר הרע והלעו"ז נלחמים ומבלבלים יותר לזה המשפיע על אחרים בכיוון טוב יותר מאשר מבלבלים לאיש פרטי שרק בד' אמות שלו מדליק אור הנשמה שלו להאיר חלקו לבד. ועי"ז מובן ופשוט בהחלט, שאל יפול לב זה שמבלבלים אותו כנ"ל, כיון שזהו סימן שעליו לפעול יותר מסתם בן אדם שלכן היצר לוחם ומתגבר יותר וכמרז"ל הידוע, כל הגדול מחבירו (שבכלל זה גם גדולה בהשפעה) יצרו גדול ממנו.

ביחד עם זה הובטחנו, שלפום גמלא שיחנא, ולכאו"א ניתנו הכחות הדרושים לו למלאות תפקידו הוא, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו להוציא יכולתו והכחות שלו אל הפועל.

ונקודה מיוחדת וטובה ויפה נוסף על האמור שהשפעתו הוא בין אנשי הצבא כפי שכותב לי שהוא סמל דת בצבא, אשר אנשי הצבא נמצאים במסגרת מיוחדה עקורים מביתם וסביבתם הרגילה ומורגלים לקבלת עול רוב היום והלילה להקדמת נעשה לנשמע, שזה מכשיר אותם יותר להנהגת עם ישראל בקבלת תורתנו וקיום מצותי' שיסודם קבלת עול, נעשה ואח"כ נשמע, ואף שבכמה נקודות אדרבה שמירת התומ"צ שם קשה יותר, הנה כנ"ל קישוים אלו צריכים לעורר תוספת כח בכל אחד מנמצאים בצבא ותוספת כמה פעמים ככה בהעומדים על גביהם בהנוגע לעניני דת, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

תקותי שיש לו קביעות עתים בלימוד התורה גם לעצמו נוסף על לימוד עם מושפעיו, ובה גם לימוד בתורת החסידות, ובטח צעירי אנ"ש שבסביבתו יסייעו לו בזה ככל הדרוש, באם יבוא עמהם בקשר.

המחכה לבשו"ט בכל האמור.