Igrot Kodesh · Letter 5322 — Chinuch

B"H*

29 Adar Sheini* 5717
Brooklyn

Blessings and greetings (see note 1),

I have duly received your letter, which was undated, along with the article enclosed with it.

I read with pleasure, in your letter, that you maintain contact with your friends in that city. No doubt you will continue to do so in the future. You will strengthen Jewish values in general, and those pertaining to women in particular.

It is unfortunate that the new mikveh* has not yet been built. As is the case in several places in America, a simple push would have sufficed to bring about the necessary proportions for all of this and to allow its completion as quickly as possible. In such a case, it is difficult to imagine how important it is to open even one day earlier.

I imagine that women from your city come, from time to time, to New York. If they are in contact with you, you can meet them here and encourage them regarding what has just been said. At the appropriate opportunity, one can also convene a gathering of Chabad* women and girls, which should have the desired effect upon them.

You can deduce from all of this that what you say about yourself in your letter, in a tone that is not joyful, contradicts the beginning of that same letter. Hashem* gives you the opportunity to act for Judaism in a certain milieu. This clearly means that Hashem grants you the necessary strength to succeed. It suffices, for this, to use those strengths fully.

Such a mission in life is important. It occupies the hours of the day, even when one is not actively engaged in it, since one tells oneself that a little later, one will have the opportunity to strengthen and spread Judaism.

Moreover, through the Chabad women and girls organization, one has considerable means to act — not only regarding Chassidus*, but also to remedy all the deficiencies that can be observed in Jewish practice, caused by ignorance or lack of knowledge. When one spreads Jewish laws and customs in a diplomatic manner, one can fundamentally change the situation you describe in your letter — namely, that women do not fulfill their mission well, that it therefore proves useless, and even worse, that it can cause harm.

It follows that one must act with even more enthusiasm and passion. For one is aware that this action must be done, since it is willed by the One Who gives the Torah and the mitzvos*. If it is lacking, or if it is insufficient, this means that one must also take on what should have been accomplished by others. For the Torah gives us the assurance that the mission we must carry out does not exceed the strength that Hashem grants. It is not a matter of making a great leap forward, but rather of advancing progressively, step by step. Thus, in the end, the success is considerable.

You consider that this contact with others is difficult, that it is not given to everyone to adopt the proper conduct.

I am astonished by all of this. How can a woman who received her education in a Chassidic home have such a thought, and even go so far as to write it? Is not the perspective of Chassidus that teshuvah* can change everything? And it is even more important to know that ultimately, everyone will indeed attain teshuvah. If one obtains this result more quickly, one therefore saves time. And teshuvah is not merely the confession of the transgression, but also the means of filling the previous lack, so as not even to retain its trace.

I hope that you have read my letter, addressed to all, on the occasion of the Rosh Hashanah* of this year (see note 2), in which it is shown — albeit briefly — that from one year to the next, from one day to the next, good multiplies in the world, while evil decreases.

The central idea of everything that has been said is as follows:

It is very useful and important to put into practice the injunction: "Serve Hashem with joy." And the service of Hashem is not only prayer or the direct fulfillment of a mitzvah*. It is also eating and drinking, for example. Through such acts, one can truly serve Hashem, as various Chassidic texts explain.

May Hashem grant that you and your husband, the Rav, have a joyful home, always and every day. You will educate your children to Torah, to the chuppah*, and to good deeds, according to the way of Chassidus.

With my blessing for a kosher and joyous festival of Pesach*,

ב״ה ,כ״ט אדר ב׳ ,תשי״ז

ברוקלין.

ברכה ושלום!

מאשר הנני קבלת מכתבה -ללא תאריך הכתיבה -עם הכתבה

המצורפת ,ושמחתי לקרוא במכתבה שעומדת בקשר עם הידידות שלה

ב . . .ובטח תחזק את הקשר להבא וגם יתחזקו עניני יהדות בכלל

והשייך לנשים במיוחד .חבל שהמקוה החדש לא נבנה עד עתה .וכמו

במקומות רבים באמריקה ,לו רק דרבון אחד הי׳ הדבר מגיע ביתר

מהירות והי׳ מסתיים יותר מהר ,ובכאלה ענינים אי אפשר הרי לשער עד

כמה יכול להיות נחוץ יום אחד.

ה׳שב

נדפסה בלקרטי שיחות כרך כב ע׳ .302

פקק של גומי! ראה גם אגרות-קורש כרך יא אגרת ג׳תקסח ,ובנסמן בהערות שם.

ה׳ שכב

מכתב כללי :רלעיל עמור .315

הנני משער שמן הסתם הרי באות נשים מ . . .לניו יורק מזמן

לזמן ,וכאשר עומדת אתן בקשר ,יכולה להפגש אתן כאן ,ולהלהיב

אותם לענין האמור ,ובהזדמנות מתאימה אפשר להביא אותן בקלות

לאסיפה של נשי ובנות חב״ד ,ובתקוה שזה יעשה עליהן את הרושם

הראוי.

מהאמור לעיל מובן גם ,שמה שכותבת במכתבה אודות עצמה

בנימה שאינה שמחה ,זהו בסתירה לתחילת מכתבה ,כי כאשר השם

יתברך נותן את האפשרות לפעול בעד יהדות בחוג שלם ,הרי זה מוכיח

שישנם כוחות והשם יתברך מצליח בזה ,יש רק לדאוג לנצל את הכוחות

במידה המקסימלית ,שזהו תפקיד חשוב בחיים ומעניק תוכן גם לשעות

ולימים בהם לא עוסקים בזה ,כשזוכרים שזמן מה לאחר מכן ,תהי׳

היכולת לעסוק בהחזקת והפצת היהדות,

ובפרט שע״י התאחדות של נשי ובנות חב״ד ישנן אפשרויות גדולות

לפעול ,לא רק בעניני חסידות ,אלא שלצערנו עדיין חסר גם ביהדות

בסיסית ,בשל עם־הארצות וחוסר ידיעה ,וכאשר באופן דיפלומטי

מפיצים את דיני ומנהגי ישראל ,זה הי׳ מביא מיידית לשינוי גדול

לטובה .ובמה שלפי הכתוב במכתבה ,שלמרבה הצער הנשים כאן עדיין

לא נוהגות כדבעי בעבודה זו ,ובמילא לא זו בלבד שאין זה מביא כל

תועלת ,אלא זה עלול עוד להביא נזק ומזה ניתן להבין שזהו טעם נוסף

מדוע יש לעשות את העבודה בתוספת חמימות ולהט ,כשיודעים

שהעבודה מוכרחה להעשות כיון שזוהי הדרישה של נותן התורה

והמצוות ,וכאשר רואים שחסרה העבודה או שלא נעשית די׳ ,זה מגדיל

את העשי׳ גם באותו חלק של העבודה שהי׳ צריך להעשות ע״י אחרים,

ויש לנו הבטחת התורה שהעבודה שיש לבצע אינה מעבר לכוחות שהשם

יתברך נותן ,ואין לקפוץ בבת אחת ,אלא צעד אחר צעד ,ואז סוף כל סוף

רואים הצלחה גדולה.

מה שכותבת ,שנדמה לה כאילו מטפסים על סולם ,ואם עושים צעד

לא נכון ,לא לכל אחד ישנה האפשרות לתקן זאת.

הדבר מפליא אותי ,איך בכלל יכולה אשה שהתחנכה בבית חסידי,

לחשוב כך ולכתוב זאת ,לאחר שכל הרעיון החסידי הוא שלבל דבר

תשובה מועלת ,ומה שעוד יותר חשוב לדעת הוא ,שסוף כל סוף כל אחד

עושה תשובה ,רק שיש לעשות מה שיותר מוקדם ,שאז מרויחים זמן.

ותשובה אין הכוונה רק לאמירת אשמנו בגדנו וכו׳ אלא שהחסרון הזמני

שהי׳ יתמלא ,שלא ישאר רושם מזה.

הנני מקוה שקראה גם את מכתבי הכללי לראש השנה השתא ,בו

נתבאר הרעיון ,אף כי בקיצור ,כיצד משנה לשנה ומיום ליום ,מתרבה

הטוב בעולם ,והלא טוב מתמעט ,פחות ופחות.

נקודת כל הנ״ל היא;

מאוד מאוד נחוץ וחשוב ליישם את הציווי עבדו את ה׳ בשמחה

דוקא ,וה׳עבדו את ה״ אינו דוקא בעת התפילה או עשיית מצוה ישירות,

אלא גם בעת האכילה ושתי׳ וכד׳ ,אפשר גם בזה לעבוד את השם יתברך,

כמבואר במקומות רבים בתורת החסידות.

השם יתברך יעזור לה ,לבעלה הרב שי׳ ~ שביתם יהי׳ בית שמח

תמיד כל הימים ,ויגדלו את כל ילדיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים

טובים בדרך החסידות.

בברכת חג הפסח כשר ושמח.