Igrot Kodesh · Letter 5360 — Tzedakah

B"H*

11 Nissan* 5717
Brooklyn, New York

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem*,
devotes himself to communal needs, of manifold
knowledge, Rav Shlomo Yosef (see note 1),

Greetings and blessings,

I have duly received your letter.

On the occasion of the festival of Matzos*, time of our freedom, which approaches, for us and for all of Israel, for the good, I send you my blessing for a kosher and joyous festival, for true freedom, to cast off material and spiritual worries, everything that prevents serving Hashem with joy and enthusiasm.

And you will preserve this freedom and joy throughout the year.

Moreover, the service of Hashem, as our Torah*, Torah of life, commands us, applies to everything concerning a person, throughout the entire day and night, as it is said: "In all your ways, acknowledge Him." And you should carefully consult the beginning of the fifth of the Eight Chapters of the Rambam*.

With my blessing on the occasion of the festival,

M. Schneerson

The Pelach HaRimon* on Shir HaShirim* (see note 2) is, to my knowledge, extremely rare. There is one copy in the library of my father-in-law, the Rebbe*, and its printing is not clear.

For the time being, I have not yet received your books, Sippurei Chassidim* on the festivals and Or HaHalachah*.

I spoke with the person you cite about matters even more important than the building of the Yeshiva Toras Emes*. He did not tell you, it seems, because he is uncomfortable vis-a-vis the party.

You refer to the meaning of the Divine Name Havayah* (see note 3). Three explanations are given regarding this:

A) The Creator of time and space.

B) He was, He is, He will be — transcending space and time. These two explanations are found in the Zohar*, volume 3, page 257b, the Pardes*, gate 1, chapter 9, Shaar HaYichud VeHaEmunah* of the Alter Rebbe*, in chapters 4 and 7, as well as in other texts.

C) It has no explanation.

More broadly, these three explanations correspond to the Divine Light that penetrates the worlds, to that which surrounds them, and to that which transcends the two preceding — or alternatively, to the vessel, the light, and the essence, as specified in the Ginat Egoz*, cited and commented upon at the beginning of the Shnei Luchos HaBris*, in the Chassidic discourses entitled "Whoever Learns" and "One Stands," delivered in 5666, the discourses of Pesach* and Shavuos* 5668, as well as in other texts.

It is clear that Havayah possesses existence, is neither read nor written — which is not the view of the Gaon of Vilna*.

The question I posed in the additions to the Haggadah* (see note 4), concerning the second reason given by the Abudraham* (see note 5), is not that one has not fulfilled one's obligation, as you imply by citing the example of the search for chametz*, which is linked to the blessing of Shehecheyanu* that follows it. Indeed, you could have also cited the blessing of the mitzvah of the Sukkah*, according to Orach Chaim*, at the end of chapter 639. In reality, the question I posed concerned the necessity of thinking about all of this when the blessing is recited. And one does not find its equivalent for the search for chametz and for the Sukkah, for one can only think about what already exists. Moreover, one does not recite a blessing on what is merely ancillary.

You compare the blessing of Shehecheyanu to the one concerning the gifts to friends on Purim* (see note 6). The Siddur* of the Yaavetz* clearly establishes that during this blessing one must think about these gifts. And consequently, one who does not have a Megillah* will nevertheless recite it.

You pose a question about the Tzafnas Paneach* (see note 7). His explanation concerns the words of the Rambam about which you yourself inquire. A distinction is made there between the period of the Temple and the current era.

ה'שס

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ז
ברוקלין נ.י.
הרה"ג הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

צנמ"ס כו' מו"ה שלמה יוסף שי'

שלום וברכה!

מכתבו נתקבל.

ולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח - מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.

ולהמשיך מחירות זו בימי כל השנה כולה.

ובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו התורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו. ויעוין היטב רפ"ה משמונה פרקים להרמב"ם.

בברכת החג,

מ. שניאורסאהן
פלח הרמון על שה"ש - כפי הנודע לי יקמה"צ הוא במאד. (בספרית כ"ק מו"ח אדמו"ר ישנו טופס אחד). וגם האותיות אינן בהירות וכו'.

הס' סיפורי חסידים (למועדים), לאור ההלכה - לע"ע לא נתקבלו.

עם מר... שי' - מובן שדברתי ע"ד כמה ענינים וחשובים יותר מענין הבנין לתו"א.

ומה שלא הזכירם - כנראה, מפני שמנקודה מפלגתית אינם "באקועם".

מש"כ בפי' שם הוי': ג' ענינים מובאים בזה: 1) מהוה (זמן ומקום). 2) הי' הוה ויהי' ביחד (למעלה מזמן ומקום). [שניהם בזח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. בשער היוה"א - לאדה"ז פדו"ז. ובכ"מ] 3) אין לו ביאור כלל (פרדס שי"ט פ"א). ובכלל, הוא: ממכ"ע, סוכ"ע ולמע' מממלא וסוכ"ע כלי, אור ועצמות. וע"פ מש"כ בגנת אגוז - ונת' בשל"ה בתחלתו, בד"ה כל השונה וד"ה אין עומדין דהמשך תרס"ו. במאמרי פסח ושבועות תרס"ח ועוד. - מובן דנמצא קיים - הוא הוי' שלא נקרא וגם לא נכתב, ודלא כהגר"א.

מה שצע"ג לפענ"ד (בהוספה להגש"פ) בטעם הב' דאבודרהם - הוא לא שלא יצא (שע"ז העיר מבדיקת חמץ דיוצא בשהחינו שלאח"ז. ועדיפה הול"ל מברכת המצות בסוכה (או"ח סו"ס תרל"ט)), אלא - שצריך לכוון. וזה הרי לא שייך בבדק"ח וסוכה - דאין מקום לכוונה על מאי דהוי כבר (וגם א"א לברך על הטפל).

במש"כ בענין שהחינו דמשלוח מנות - בסי' יעב"ץ כ' דיכוון בברכת זמן גם על מש"מ כו' ומי שאין לו מגילה ג"כ יברך זמן.

בקושיתו על הצפע"נ - הרי דברי הצפע"נ הם על דברי הרמב"ם שכ' מקשה מהם. - ומחלק ין זמן ביהמ"ק וזמה"ז.

ה'שס
חלקה נדפס בלקו"ש ח"י ע' 187 חלקה בהגש"פ עם לקוטי טעמים כו' (קה"ת תשמ"ז) ע' סח והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מו"ה שלמה יוסף: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ד'תתיא, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ה'תרד. ה'תשמג. ה'תשעב.

יקהמ"צ: יקר המציאות.

מש"כ בפי' שם הוי': במכתבו:

בערך "הוגה את השם" שיבוא בכרך ח' של האנציקלופ' הבאתי מחלוקת הטור ושו"ע והגר"א בשו"ע או"ח ס' ה' בב' דברים: בטוש"ע שיכוין בברכות לאדנות בקריאתו ולשם הוי' בכתיבתו, והגר"א חולק שזהו ככל קרי וכתיב שא"צ לכוין כלל להכתיב; בטוש"ע שכונת שם הוי' היה הוה וכו', והגר"א כ' שאין הפי' כן אלא נמצא קיים, ובשו"ע אדמו"ר שם כ' כמו בשו"ע.

והנה בד"ז שנוגע למעשה תדיר בכל יום ובכל שעה חשוב מאד לדעת איך הוא בספרי ד"ח או בס' קבלה (ובתניא שער היחוד והאמונה פ"ד לכאורה פי' שלישי בשם הוי'), ובאנציקלופ' אע"פ שבד"כ מובאים רק מבעלי הלכה, אבל בד"ז אם היה לפני מקור בס' נדפס ממקובלים או מד"ח הייתי מציינו.

הדברים האמורים באגרת שלפנינו מצויינים שם ע' שפג הערה 38.

מה שצע"ג: במכתבו:

קבלתי זה עכשיו את הקונט' הוספה להגש"פ ותח"ח. ומש"ש צע"ג על אבודרהם בטעם שאין מברכים שהחיינו על אכילת מצה שכבר אמר בקידוש היום, שא"כ הי' צריך שיתכוין למצה כמו בשהחיינו על משלוח מנות.

הנה הרי גדולה מזו כ' הרא"ש בפסחים פ"א סי' י' ובתשו' כלל כ"ה סי' ג' והטור סי' תל"ב ובשו"ע אדמו"ר שם ס"ג דטעם שאין מברכים שהחיינו על בדיקת חמץ מפני שהיא לצורך הרגל ונפטר בשהחיינו שעל הרגל, אע"פ שהבדיקה היא קודם לכן, וכש"כ שברכת המצה תיפטר מטעם זה.

בהוספה להגש"פ: בהוצאות החדשות - ע' לג.

במש"כ בענין שהחיינו דמשלוח מנות: במכתבו:

וע"ד הקו' ממשלוח מנות נראה שיש לחלק, ששהחיינו שאחרי ברכת המגילה הרי היא באה אחר ברכה פרטית על מקרא מגילה, ומה זה ענין למשלוח מנות, ולכן צריך שיכוין, אבל שהחיינו שאחרי הקידוש הרי היא באה אחרי ברכה שעל קידוש היום, שענינו קדוש הרגל בכלל, ולכן כולל כל עניני הרגל, שלפניו ושלאחריו.

אמנם המאירי מגילה ד' א' כ' בשם י"א שברכת שהחיינו שביום אינה על המגילה אלא על היום, אבל לא מצינו שלדיעה זו יש באמת צורך לכוין על משלוח מנות בשעת הברכה, והמאירי עצמו חולק שם על דיעה זו, והמג"א ר"ס תרצ"ב כ' מפורש שאם אין לו מגילה לא יברך.

בקושיתו על הצפע"נ: במכתבו:

וקצ"ע מש"ש [בהוספה להגש"פ, ובהוצאות החדשות - ע' לז ד"ה צפון] בסתימות ופשיטות בשם הצפע"נ כי יש חיוב מה"ת למרור אף אם אין מחוייבים בק"פ, וה"ז נגד המפורש ברמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"ב, וכן מורים דבריו בהל' חומ"צ פ"ז הי"ב. וע"ד הלשון בפסחים צ"א א' וקדושין ל"ז ב' כבר האריך המנ"ח סוף מצוה י"ז שאינו אלא שיגרא דלישנא מצה ומרור ור"ל רק מצה בלבד.