Igrot Kodesh · Letter 5363 — Faith & Bitachon

B"H*

13 Nissan* 5717
Brooklyn

To the young Shalom Leib (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 29 Adar Sheini* and to those that preceded it:

A) You tell me that it is difficult to obtain Tefillin* (see note 2). Moreover, I wonder why you do not mention the cost of checking these Tefillin, at least when you do not know where they came from, where they were before reaching you. In any event, you may inform the young people of the Chabad association that, without making a vow, for every pair of Tefillin you manage to obtain, I will ask the Chassidim* to provide you with a second one, which means that the effort and money necessary to obtain one pair of Tefillin will bring you two. From time to time, you will let me know the result of all this and I will request that what is owed to you be transmitted from the unified fund.

In this regard, the custom here is to take Tefillin that are found in the synagogues, since no one uses them. For the most part, they belong to the deceased and the heirs deposit them in the synagogues. One can therefore use them, of course after having them checked.

B) You ask me what one should answer people who tell you that one may light a fire on Shabbos* and that the prohibition applied only when one had to rub two stones together, as the primitive tribes did, whereas the manner of lighting today entails no effort.

Of course, the essential explanation is the one you give in your letter. One must fulfill an injunction of the Creator, even if one does not understand it, all the more so since elementary logic can establish that the created intellect cannot grasp the wisdom of the Creator, for they have no common measure. Indeed, it is evident to everyone that a small child who is beginning to learn the alphabet is not able to understand a profound passage of the Talmud* and the commentaries given on it by the early Sages. Yet all are indeed human beings, possessing an intellectual soul. Moreover, we know that this child, when he grows up, if he invests his effort in study, will come to understand this passage, as it is said: "If you make efforts, they will be crowned with success." This means that, potentially, the child already possesses this understanding, but he cannot yet reveal it. How much more so is this the case in the relationship between the Creator and the creature.

The reasons stated by the Torah explain only a small part of the mitzvos* and their origin. This is why every idea of the Torah can receive several interpretations, be considered in different ways.

However, such a question does not arise at all, neither from concrete practice nor from logic:

C) From concrete practice: At the time of the giving of the Torah, that is, when the children of Israel left Egypt, that country, according to all history books, possessed a developed culture and technology. Moreover, they possessed certain methods of heavy transport, construction, and color mixing that have not yet been rediscovered to this day.

To light a fire in Egypt, one did not rub two stones together. Several easier techniques existed. In general, a fire was lit from another fire, as the history books of the region report for that period. This was particularly the case in the houses of the sorcerers of Egypt, in which certain teachings were then dispensed. Various acts performed there, particularly the lighting of the fire necessary for idolatrous worship, were very advanced and required only minimal effort.

D) From logic: In the plain meaning of the verses, one observes Shabbos because in six days Hashem* made the heavens and the earth, and He rested on the seventh. Anyone possessed of discernment understands that Hashem did not "tire" from creating the world. In fact, on the seventh day, He "rested" from the mode of creating during the first six, even though that mode imposed no effort upon Him. He therefore asked the children of Israel to do likewise.

E) In general, such questions prove that the one who poses them accepts the idea that the Torah was given by the Creator. Nevertheless, such a person considers that the teachings and injunctions of Hashem apply only under certain conditions, depending on the era. Yet such a conception is not defensible. Indeed, the Torah was given by the Creator for the good of man, as it is said: "They are our life and the length of our days," which is indeed the good of man.

In fact, it could not be otherwise, for one who has faith in the Creator also acknowledges that He is good and upright. It is therefore necessary to put His injunctions into practice. Consequently, it is inconceivable that the Torah would seek to mislead man, may Hashem protect us, that it would leave room for such a fundamental doubt, and that it would issue a commandment only for a certain period, no longer requiring its practice thereafter, even though the One Who gives the Torah wrote the contrary, since, according to various verses, the precepts of the Torah apply "as the days of the heavens upon the earth," including during the period of the exile, until the coming of our redeemer, Moshiach*. All of this is mentioned several times in the Torah, whereas no text alludes to a change in its precepts, may Hashem protect us. We have no explanation for such modifications or for their modalities.

As you request, I will mention your name, so that you may obtain the satisfaction of your needs and for all that you write, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit shields us. May Hashem grant that you make use of this period between two school terms to spread the wellsprings (see note 3) in the proper manner, in your surroundings, so that those who receive them are moistened to the point of moistening others, in the milieu where they will subsequently find themselves.

With my blessing for a kosher and joyous festival of Pesach*,

M. Schneerson

ה'שסג

ב"ה, י"ג ניסן, תשי"ז
ברוקלין.
האברך שלום ליב שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ט אד"ש והקודמיו.

במה שכותב אודות הקישוים בהשגת תפילין (לכאורה, צריך עיון מפני מה אינו מזכיר גם הוצאות בדיקת תפילין, עכ"פ כשאין ברור סדר השתלשלות התפילין קודם שבאים לידו, ו) יכול הוא להודיע לצעירי אגו"ח, אשר כל זוג תפילין שימציאו הם לידו, 1) יכול הוא להודיע לצעירי אגו"י אשר כל זוג תפלין שימצאו הם לידו הנה, בל"נ, אעורר אנ"ש שימציאו לו זוג שני, זאת אומרת שאותה הטרחה והכסף שמשלמים בעד זוג' התפילין ישיגו בפועל שתי זוגות. ויודיעני מזמן לזמן התוצאות בזה, ואז אעורר להמציא לו המגיע מחלק המגבית המיוחדת.

דרך אגב, כאן נוהגין לקחת התפילין הנמצאים בבתי הכנסיות, כיון שאין להם דורשים, וברובם נאסף ממה שהיורשים מביאים התפילין של הנפטרים ומניחים אותם בבית הכנסת, ולאחר הבדיקה יש להשתמש בהם כמובן.

ב) במ"ש מה יענה על הטענה שיש אומרים שמותר להדליק אש בשבת, ואשר האיסור הוא דוקא כשצריך שפשוף אבן באבן וכנהוג בין השבטים הפראים, משא"כ אופן הדלקת אור דזמננו, אינו קשור בכל טרחה.

ומובן שהסברה העיקרית היא שכותב במכתבו, שעלינו לקיים מצות הבורא מבלי לשאול להטעם שבהם, ובפרט שמובן אפילו בשכל הפשוט, שאי אפשר לשכל נברא שיבין ויתפוס את שכל הבורא, כיון שאין ערך לנברא לגבי הבורא, ובמכל שכן וקל וחומר: ומה ילד קטן המתחיל ללמוד אל"ף בי"ת, כל אחד ואחד פשוט בעיניו שאי אפשר שילד זה יבין סוגיא עמוקה בש"ס וסברות הראשונים בזה אף שכולם נכנסים בסוג בני אדם שיש להם נפש השכלית, ולא עוד אלא שיודעים אנו שכשיגדל הילד ויקיים בעצמו הלימוד ביגיעה, עליו נאמר יגעת ומצאת, זאת אומרת שבכח שכל הילד לתפוס גם הסברא עמוקה אשר בש"ס, אלא שעדיין לא הובא זה בפועל, על אחת כמה וכמה בענינים שבבורא לגבי ענינים שבנברא, שאי אפשר שיודמו זה לזה כיון שזהו בורא וזה נברא. והטעמים הנמצאים בתורה, הם מבארים רק חלק קטן מעניני ושרשי המצוה, שלכן כמה וכמה טעמים ופנים לכל ענין ומצוה שבתורה.

בכל זה גם על פי שכל אין מקום כלל לסברא וקושיא האמורה, הן מצד המציאות והן מצד השכל.

ג) מצד המציאות: - בעת מתן תורה, ז.א. ביציאת בני ישראל מארץ מצרים, ידוע בכל ספרי דברי הימים, אשר התרבות וענינים הטכנים בארץ מצרים היתה במדה די גדולה, ולא עוד אלא שישנם כמה פרטים וענינים (באופן טלטול משאות, בנין, הרכבת צבעים ועוד) שאפילו עתה אינם יודעים איך לעשות זה ואיך עשו זה בימים ההם. ובפרט הבערת אש אצל המצרים - לא היתה באופן שפשוף אבן באבן כי אם בכמה אופנים קלים יותר. וברובא דרובא היו מדליקין אש מאש, כמסופר בדברי הימים לארץ מצרים וסביבותי' בימים ההם. ובפרט בבתי החרטומים דמצרים, ששמשו גם כן מקום לימוד החכמות הידועות בעת ההיא, אשר כנ"ל בכמה פרטים, ובזה גם אופן הדלקת אש (שבזה היו קשורות כמה עבודות לעבודה זרה אז) עמד ברמה הכי גדולה, ז.א. בטרחה מועטה ביותר.

ד) מצד השכל: - שמירת שבת על פי ששוטו של מקרא הוא, על שם שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, ופשוט לכל בעל שכל אשר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, וממעשה מלאכת ששת ימי בראשית מאופן מלאכה זו, ז.א. שאינה קשורה בטרחה כלל, שבת ביום השביעי, ובדוגמא זו נצטוו גם בני ישראל.

ה) בכלל בטענות כמו הנ"ל, שהטענה גופא מוכיחה אשר מאמין הטוען שהתורה ניתנה מבורא העולם, אלא שרוצה הוא לחפש לפרש כוונת הבורא וציווי של חלו אלא בתנאים שונים מתאימים ובתקופות מסוימות, טענה זו עצמה זיופה מוכח מתוכה, אשר כיון שהתורה ניתנה מבורא העולם לטובת האדם, וכהנוסח כי הם חיינו ואורך ימינו, ז.

א. לטובת האדם [וגם זה מוכרח הוא, כיון שהמאמין בהבורא, הוא מאמין שהבוראה טוב וישר ולכן מחוייבים לקיים ציוויו] הרי זה שולל את האפשריות שתנתן התורה באופן המטעה, ח"ו, את האדם והנותן מקום לספק עיקרי, ז.א. שהכוונה לא היתה אלא לתקופה מסוימה, וכשישתנה הזמן ישתנה הציווי, ובכל זה כתב נותן התורה היפך הנ"ל [וכמוכח מכמה כתובים שציוויי התורה הם "כימי השמים על הארץ" וגם בזמן הגלות ועד שיבוא גואלנו המשיח שכל ענינים אלו נזכרים כמה פעמים בתורה], ואין אף מאמר אחד מפרש שקודם לזה ישתנה ח"ו הציווי של התורה, ופשיטא שאין כל פירוש באיזה כיוון יהי' השינוים ובאיזה אופן.

כבקשתו אזכירו להמצטרך לו ובהענינים אודותם כותב על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויהי רצון שינצל הימים דביני ובינו ככל הדרוש להפצת המעינות בהסביבה בה נמצא, ובאופן שגם המקבלים שלו יעשו טופח על מנת להטפיח בהסביבה בה ימצאו גם לאחר זמן.

בברכת חג הפסח כשר ושמח,

מ. שניאורסאהן
ה'שסג
האברך שלום ליב שי': לרמן, תל אביב. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ה'לט, ובהנסמן בהערות שם.

בהשגת תפילין: עבור החיילים הרוצים להתחיל להניח תפילין. ראה לעיל חי"ב אגרת ג'תתצ - אליו.