Igrot Kodesh · Letter 5391 — Chinuch

B"H*

24 Nissan* 5717
Brooklyn

Greetings and blessings,

I received, in its time, your letter in which you describe the Chassidic farbrengen* of 19 Kislev*, the Rosh Hashanah* of Chassidus*, the hesitations you had in preparing for this luminous day. According to you, not everything that had been planned was put into practice.

I will not hide from you that I was glad to learn that you had doubts in preparing this farbrengen, in accordance with the statement of our Sages: "One who tells you he did not exert effort yet found success — do not believe him." If this is so for each individual, how much more so is it the case for what is public and for a date that, by itself, transcends the personal sphere, whose scope is broad enough to be the head of the entire year, as is the case here.

Moreover, it is clear that you should not be distressed by not being fully satisfied with how this farbrengen went — quite the contrary. Indeed, before arriving at the era of which it is said, "Then our mouths will be filled with laughter," we cannot know perfection in this world. One who claims to be fully satisfied in any domain of holiness is deceiving himself or misleading others. Or perhaps his divine soul* is not expressing itself, yielding the floor to his animal soul*, or to an even lower level. This is self-evident.

You tell me that this farbrengen did not achieve great success. The news I have obtained until now, indirectly, do not point in the same direction. Quite the contrary — they speak of success, inspiration, and moral elevation.

You also say that this farbrengen did not lead to the increase of public teachings of Chassidus. Nevertheless, what results from it can take other forms. Moreover, even if it is a total success, effort is still necessary for the resolutions adopted there to be carried out. If this effort is lacking, the decisions will be implemented imperfectly. It is therefore in this — and not in the farbrengen itself — that there is a deficiency.

Of course, after all this, I do not mean to say that the farbrengen could not have been better structured and more favorable. I am merely emphasizing that there is no cause for discouragement or for the feelings you describe in your letter — wanting to flee from these accomplishments, to content yourself with receiving, with listening. First and foremost, as an essential point, such an attitude goes against our holy Torah*, of which a great principle is: "You shall love your fellow as yourself." Moreover, this contradicts the specific need of our era, in general and in the Holy Land* in particular — that of spreading the wellsprings outward. Indeed, this obligation falls upon whoever has tasted of the wellsprings of Chassidus — not only when the opportunity presents itself, but also by creating that opportunity, if one thinks it does not arise on its own. This is self-evident.

I hope that these few lines will enable you to completely uproot the idea you mention in your letter — that of fleeing the front of action. Certainly, a well-known discourse states that one cannot give if one does not first receive. However, a person such as you, in a place such as yours, must give — and precisely to the greatest number — not only the practices of Chassidus, but also its teachings. It is certain that you will know success in this sacred mission, even if the reward is not immediate.

I hope you will take advantage of Pesach* and the other auspicious days in the same manner. May Hashem* grant you success, as well as your wife, in multiplying such actions. In this way, you will strengthen the blessings of Hashem concerning you personally and — the central point — in educating your children to Torah, to the marriage canopy, and to good deeds, with Chassidic light and vitality.

With my blessing to convey good tidings,

P.S.: You surely participated in the Chassidic farbrengen in recent days. You will give me good tidings of this as well.

ה'שצא

ב"ה, כ"ד ניסן, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו בו מתאר ההתועדות די"ט כסלו ראש השנה לחסידות

ההתלבטות שלו בהכנות ליום בהיר זה, ואשר לפי דעתו לא הכל בא לפועל מה שהי' בתכנית וכו',

ולא אכחד אשר בלבבי לומר אשר שמחתני בקראי ע"ד ההתלבטות בהכנות

לההתועדות ע"פ מאמר רז"ל הידוע לא יגעת ומצאת אל תאמין, ואם אמורים דברים אלו בעניניו של הפרט עאכו"כ כשנוגע לרבים ובענינו של יום שגם הוא אינו יום פרטי, אלא כללי וראש לכל השנה, כיום האמור, ומובן ג"כ אשר העדר סיפוק נפש מלא מאופן ההתועדות, אין להתרשם מזה ואדרבה, כי עד שיבוא הזמן עליו נאמר, אז ימלא שחוק פינו, אין שלימות בעולם, וזה האומר אשר יש לו סיפוק נפש מלא מאיזה ענין של קדושה, או שמרמה את עצמו או שמרמה הוא את אחרים, או שהמדובר לא על אודות נפש האלקית כי אם ע"ד נפש הבהמית ועוד פחות זה, וק"ל.

ובמ"ש שלא היתה ההצלחה כ"כ בההתועדות וכו' לא כאלה הן השמועות שהגיעוני ע"ד זה מן הצד, כי אם אדרבה הצלחה, התעוררות ורוממות הרוח.

ומ"ש שלא נתוספו ע"י ההתועדות מקומות לימוד דא"ח ברבים - הרי אפשר להתועדות שתפעול פעולתה באופנים אחרים, ועוד זאת אפילו כשההתועדות מוצלחה בתכלית, גם אז נחוצה עבודה בשביל לבהיא ההחלטות בחי היום יומים, ואם חסר בעבודה זו חסר ג"כ בהגשמת ההחלטות, ויש מקום לומר שבזה הוא המגרעת ולא בההתועדות.

מובן ופשוט שלאחרי כל הנ"ל אינו רוצה לומר שלא היתה אפשריות שתהיה התועדות משוכללת יותר ורצוי' רק להדגיש שלא רק אין בזה ענין שיגרום לנפילת רוח ורגש כמו שכותב במכתבו, לנוס מענינים אלו, ולהיות רק שומע ומקבל, כי נוסף על הענין העיקרי שזהו היפך תורתנו הק' אשר ככל גדול בה ואהבת לרעך כמוך, ה"ז היפך הצו המיוחד של תקופתנו זו בכלל ובאה"ק ת"ו ביחוד בהפצת המעינות חוצה אשר כאו"א שזכה לטעום ממעינות החסידות מחויב בזה ובכל הזדמנות שישנה ולא עוד אלא שצריך ג"כ ליצור הזדמנויות, אם נדמה לו שאינו מן המוכן, וק"ל.

ותקותי חזקה אשר שורותי הנ"ל המועטות בכמות תספיקנה לעקור מעיקרא הרעיון אודותו כותב, בניסה מן המערכה, ואף שידועה השיחה שאי אפשר להיות משפיע מבלי שיהיה מקודם לזה מקבל, אבל לאידך גיסא, אנשים כערכו ובמקום כמקומו מוכרחים להיות משפיעים, ומשפיעים דוקא לרבים ולא רק בהדרכות חסידות אלא גם בתורת החסידות, ומובטחים הם שיצליחו בעבודתם קדושה זו, אף שלא תמיד מתן שכרו בצדו על אתה.

תקותי שגם ימי הפסח ניצל והיומי דפגרא בכיוון הנ"ל, והשי"ת יצליחו וא זוגתו תחי' להרבות בפעולות מסוג הנ"ל ואשר עי"ז יתוסף בברכות השי"ת בענינים הפריטים ובנקודה התיכונה לגדל את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים באור וחיות חסידותי.

בברכה לבשו"ט.

נ.ב.

בטח השתתף בכינוס אנ"ש בימים שעברו, ויבשר טוב גם בזה.