Igrot Kodesh · Letter 5407 — Faith & Bitachon

B"H*

29 Nissan* 5717
Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, which was undated, in which you briefly describe your life and what you have overcome. Currently, you teach and strive to instill in your students the fear of Hashem*, the knowledge of the Torah* and the mitzvos*. Nevertheless, you are discouraged by observing that as soon as they escape your influence, your effort is immediately carried away by the wind.

In general, it is difficult in such a case to affirm that the wind has carried away all your effort. Quite the contrary — it is nearly certain that an education dispensed in the spirit of Judaism over several years must leave its mark, even if one observes that their behavior is not fitting, is not what it should be. Indeed, a person is limited by the perception of his eyes, by what is externally visible at the precise moment of his observation. He does not know, however, what is done at home and, above all, what behavior they would have adopted had they not been under the influence of Judaism for months and years. This is evident.

You know the saying of our holy masters that effort is never in vain — including with adults and people of a certain age, and how much more so with children and young people. Of course, to be oneself moistened to the point of moistening others, one must possess a profound fear of Hashem. But this too depends on you. If you truly desire it, you can always strengthen your purity and your holiness, for these concepts depend on Hashem, Who knows no limit. As perfect as a person may be, an immeasurable distance separates him from the summit of plenitude, which is infinite, like everything that concerns the Creator.

You tell me that you are disturbed by thoughts that trouble you during prayer. Our books, particularly those of Mussar* and Chassidus*, explain that such thoughts generally derive from the bad actions one has previously committed. Therefore, the best means to chase away a bad thought is to forget it by absorbing oneself in the Torah and the mitzvos, in everything that is pure, in a general manner. This means that one must not fight against these thoughts by demonstrating to oneself how false and erroneous they are — for in such a case, it is quite clear that one does not forget them. But simultaneously, one must also erase the negative trace of the past — not only sincerely regret it and adopt good resolutions for the future, but also create a counterweight and distance oneself from the terrain upon which the bad action was committed.

Thus, if concerning a certain mitzvah you did not fulfill a positive commandment or did not distance yourself from a prohibition, you will henceforth fulfill this mitzvah in the best possible manner. If the deficiency is linked to a mitzvah that it is no longer possible to fulfill, one must convince those who can still fulfill it to do so, persuading them to observe it in the best possible manner. Indeed, all Jews bear a collective responsibility. This teshuvah* therefore erases the trace of the unfortunate act.

In general, for prayer to be more readily answered, it is good to give several coins to tzedakah* before it, every weekday. You will also strive, before reciting this prayer, to have a pure body, by going to the mikvah* when necessary. And you will pray with the congregation, where the atmosphere is healthier.

You refer to your son and your daughter. No doubt you do not content yourself with speaking to them. You also strive to have them meet people who can exercise a positive influence upon them regarding the Torah and the mitzvos. Very often, one can observe that children receive the influence of outsiders better than that of their parents. Indeed, these outsiders do not challenge their sense of independence. Moreover, someone who is not physically close can speak to them without emotion — a feeling that is sometimes detrimental. Conversely, parents and close relatives do not always manage to contain themselves.

You surely know of the three daily studies that concern everyone — Chumash*, Tehillim*, and Tanya* — which are well known. You will adopt them, at least from now on.

With my blessing,

ה'תז

ב"ה, כ"ט ניסן, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו ואת אשר עבר עליו, על אשר עתה עוסק הוא בשטח החינוך ומשתדל להחדיר בתלמידיו יראת שמים ידיעת התורה והמצוה וכו' אלא שרוחו נפלה עליו בראותו אשר כשיוצאים הנ"ל מרשותו, נשא הרוח את עמלו וכו'.

והנה בכלל בכגון דא, קשה על האדם לשער אם נשא הרוח את עמלו ואדרבה קרוב לודאי שחנוך משך שנים ברוח של יהודות, מוכרח שיניח רושם קיים, אפילו אם רואים שהם מתנהגים שלא כדבעי ורצוי, הנה האדם יראה לעינים וההנהגה אשר בחוץ וההנהגה באותה שעה, ואנו יודע הנהגת הנ"ל בבית, בענינים עיקרים, ואיך שהיה מתנהג בעניניו לולא היה תחת השפעת רוח יהדות משך חדשים ושנים, ופשוט, וידוע פתגם רבותנו נשיאנו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם אפילו בהנוגע לגדולים ומבוגרים, ועל אחת כמה וכמה לילדים ולנוער. מובן ופשוט ג"כ שבכדי להיות טופח על מנת להטפיח, דרושה מדת יראת שמים יתירה, אבל הלא גם זה בידו תלוי, ובאם ירצה באמת, תמיד ישנו מקום להוספה בעניני טהרה וקדושה, כיון שקשור זה עם הבורא שהוא אין סוף, ובאיזה דרגא שלימות שיהיה האדם, עדיין מרחק אין סופי בינו ובין תכלית השלימות שהיא אין סופית ככל עניני ותוארי הבורא ית'.

במה שכותב שנבוך הוא בענין מחשבות והרהורים המבלבלים אותו בעת

תפלתו. - הנה ע"פ המבואר בספרים ובפרט בספרי חסידות ומוסר, ברובא באים מחשבות אלו מפעולות בלתי רצויות בעבר, ולכן ביחד עם העצה היעוצה למחשבות המבלבלות, שזוהי היסח הדעת מהן ע"י תקיעת המחשבה בעניני תורה ומצות וטהרה בכלל (וזה שולל גם כן ענין המלחמה במחשבות המבלבלות ע"י הוכחה לעצמו איך שבלתי רצוי ומגונה, כי לא זה הענין דהיסח הדעת כמובן), הנה ביחד עם זה צריך לאבד הרושם הבלתי רצוי שבעבר, שנוסף על הענין דחרטה גמורה על העבר וקבלה טובה על להבא, צריך להיות גם כן ענין המשקל וריחוק באותו השטח בו היתה הפעולה הבלתי רצויה והמגונה, ולדוגמא באם היה חסר בועשה טוב או ענין היפך דסור מרע במצוה פלונית יש להוסיף הידור בזה מכאן ולהבא, ואם היה מכשולים האמורים במצוה שעתה אינה שייכת אל הנכשל, יש להשפיע על אלו שעדיין שייכים לזה, שהם יוסיפו הידור בקיום מצוה מסוימה זו, וכיון שכל ישראל ערבים זה בזה, הנה זוהי תשובה ועוקרת הרושם דהענין בלתי רצוי.

בכלל בכדי שתהיה התפלה מקובלת יותר, נכון להפריש איזה פרוטה לצדקה לפני התפלה בכל יום חול, וישתדל שתהיה התפלה בטהרת הגוף ע"י טבילה במקוה לעת הצורך ולהתפלל במקום שהצבור מתפללים, ששם האויר מזוכך יותר.

במה שכובת אודות בנו ובתו שיחיו, בודאי אינו מסתפק בדבורו הוא עמהם, אלא משתדל שיפגשו עם כאלה שיכולים להשפיע עליהם בעניני תורה ומצות, והרי רואים במוחש שלפעמים הכי קרובים ילדים מקבלים השפעה מאנשים זרים יותר בנקל מאשר מההורים, כי בהנוגע לאנשים זרים אין זה פוגם הכרת העצמאות שלהם, ועוד זאת אשר איש בלתי קרוב בגוף יכול לדבר מבלי התרגשות נוספת שלפעמים מזקת היא, משא"כ הורים וקרובים שלא תמיד שולטים ברוחם.

בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא הידועים, וישמור עליהם על כל פנים מכאן ולהבא.

בברכה.