Igrot Kodesh · Letter 5422 — Faith & Bitachon

B"H*

2 Iyar* 5717
Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter from before Pesach*, the delivery of which took more time. You describe to me the results of your actions.

I am surprised that you question all of this, after our holy masters have stated: "Effort is never in vain." Of course, the results may be good, better, or excellent — but in any event, there is no cause for discouragement or disappointment if they are good and not better. It is clear that there is no cause to wonder whether one should continue one's work or interrupt it, which Hashem* forbid.

You ask me whether you should exert pressure on such-and-such a person so that he put the mitzvos* into practice, or whether this will have the effect of frightening him — all the more so since in this case, it is not simply a matter of eating kosher*, but of adopting a higher standard of kashrus*.

It is clear that one cannot issue immutable rules in this matter. Everything depends on the character traits of the person in question. One may, in this regard, draw a lesson from the Halachah* according to which, in certain domains, it is preferable to act in ignorance (see note 2) — whereas in others, this is excluded. Conversely, it is said: "You shall surely rebuke" — that is, "even a hundred times," going as far as reprimand, in accordance with the well-known teachings of our Sages in this domain.

As you request, I will mention your name and that of Mr. Chaim Manosh — may Hashem grant him long life — at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit shields us, so that you obtain the satisfaction of your needs — in general and in preparation for the festival of Shavuos*, to receive the Torah* with joy and in a profound manner.

Moreover, we are in the period of the Omer* and, from day to day, the light intensifies. It is for this reason that in the counting one says "two days" and not "second day" (see note 3). Yet the latter formulation would seem more appropriate. Indeed, the light of the first day does not withdraw. It remains present on the second day, and the light that is then revealed strengthens it. And so it continues until the end of the Omer, so that there is ever more light, until one hears — and one does indeed hear — the Voice that emanates from the four cardinal points, from above and from below, proclaiming: "I am Hashem your Elokim*."

With my blessing to convey good tidings,

ה'תכב

ב"ה, ב' אייר, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מלפני חג הפסח, בודאי ישתדל בקיום משאלות לבבו לטובה להוספה בקביעות עתים שלו בתורת החסידות היא פנימיות התורה מאור שבתורה, שבאם הכרח השעה הוא זה בכאו"א עאכו"כ ליו"ח רבותנו נשיאינו הק' משפחת בית הרב, ומובן שגם בענין הפצת המעינות בכל מקום שידו מגעת, חובתו בזה גדולה פי כמה מאשר חובתם של שאר אנ"ש, וק"ל. וכיון שעליו החובה והזכות בזה, בודאי שניתנו לו הכחות למלאות חובתו המיוחדה.

בשאלתו אודות הסתדרותו בעתיד, אם במשק... ומ"ש שהסתדרות כזו סותרת אפשרית דלימוד התורה, מובן שאין כן הענין, כיון שגם חקלאים ובעלי משק נתחייבו בלימוד התורה, ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו' ובפרט שרואים במוחש כמה בעלי משק וחקלאים עוסקים בתורה ומצליחים. ונוסף על כל שאר הטעמים, דוקא בתקופתנו דרוש להרבות מספר לומדי תורה העוסקים במקצועות אלו, כדי לשרש הדיעה הכוזבת שהרוצים לעסוק במשק וכו' פטורים עי"ז מכמה עניני התורה והמצוה, ומובן שדוגמא חי' בזה מועילה יותר מכמה דברי תעמולה והתעוררות, וזכות הרבים מסייעת את העוסק בזה. וכנ"ל זהו נוסף על שארי טעמים ובהם גם אלו שכותבם הוא במכתבו.

אפשר שיאמר שהנסיון שלו - ת"ת וגם להמשיך בהמשק יותר מדי קשה הוא, אבל כבר ידוע פתגם רבותינו נשיאינו הק' שכמו שמחויב האדם לדעת מדת החסרונות שלו כן מחויב הוא שלא להפחית המעלות שלו, כי גם זה נוגע לעבודת השם כדרוש, וההפחתה במעלות עצמו, כ"פ הוא מתחבולות היצה"ר למנוע את האדם ממילוי תפקידו שנברא לשמש את קונו, וק"ל.

בברכה.

ה'תכב
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 517 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

פתגם: ראה גם לעיל אגרת ה'שנה, ובהנסמן בהערות שם.