Igrot Kodesh · Letter 5424 — Faith & Bitachon

B"H*

2 Iyar* 5717
Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter from the eve of Shabbos* and I thank you for the good news of the improvement in your daughter's state of health. May Hashem* grant that this be a good beginning for the good tidings you will yet give me in this matter and in all other domains — for, according to the well-known teaching of our Sages in tractate Bava Basra 12b, "when good is bestowed upon someone, it is for many days."

You tell me that you had to redouble your help and effort so that such-and-such a person would establish a study of Chassidus*. You also give the reasons, one of which is the following: "The Holy One, blessed be He, can be content, in His world, with two hundred and fifty people... for all the others are indifferent..." (see note 2).

It is remarkable that their mouth led them to cite such a number (see note 3). This is self-evident. It is quite obvious that such an argument is fundamentally opposed to our Torah*, Torah of kindness, particularly in our era. Commenting on the verse: "As in the days of your going out of Egypt, I will show you wonders," various texts explain that the future redemption and what accompanies it will be similar to the events of the Exodus from Egypt.

Now, what our Sages tell us of that period applies equally to ours (see note 4). According to the Mechilta*, Yisro, and Midrash Devarim Rabbah, chapter 7, paragraph 8: "If a single Jewish man had been missing, the Shechinah* would not have revealed itself to Israel." Now, the revelation of the giving of the Torah was an extraordinary event, including in relation to the level of Moshe, our master. And when the author of this teaching says "a single Jewish man," he makes no distinction, so that this includes even the members of the tribe of Dan (see note 5). This is self-evident. More broadly, such cruelty and this desire to separate two hundred and fifty men from among the six hundred thousand Jews leads one to question the nature of the one who pronounces such words.

May Hashem inspire them with kindness and mercy. May they have regret, while there is still time, for everything that separates Jews from our Father Who is in heaven. And there is no need to say more, so horrifying is this. I am surprised that you address yourself to such people. How much more so is it out of the question to polemicize with them. I hope, at least, that this does not diminish your ardor in spreading the wellsprings of Chassidus — on the contrary, may it be increased. And you know the words of the Arizal* and his student Rabbi Chaim Vital*, based on the most sacred sources, according to which the lack of study of the inner teaching of the Torah impedes the redemption, which Hashem forbid, and prolongs the bitter exile of the Shechinah and of the children of Israel. You should consult these alarming words, which make one's hair stand on end, in the introduction of Rabbi Chaim Vital to Shaar HaHakdamos*. And who shall speak after the king?

As you request, I will mention those you cite at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit shields us.

With my blessing to convey good tidings of all of this,

ה'תכד

ב"ה, ד' אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה שמואל יוסף שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מלפני חג הפסח שארך דרך הילוכו, בו כותב אודות תוצאות פעולותיו וכו'.

ולפלא השקו"ט בזה, לאחרי הודעת רבותינו נשיאינו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ואף שמובן שהתוצאות יכולות להיות גוטע, נאך בעסערע, און גאר גוטע, בכל אופן הרי אין מקום לאכזבה ונפילת רוח אפילו אם הן ניט מער ווי גוטע און ניט נאך בעסערע, ופשיטא שאין מקום לשקו"ט לעסוק בפעולות או ח"ו להפסיק.

בשאלתו באם יכביד על פב"פ בעניני מצות, או שאפשר שעי"ז וועט ער זיך גאר אפשרעקען, ובפרט שהמדובר בהנוגע לא לכשרות אלא להוספה על סתם כשר.

מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, כי תלוי הדבר בתכונת נפש האיש הנדרש על זה.

וקצת לימוד בזה מפסק הדין באיזה ענינים אומרים מוטב שיהי' שוגגים ובאיזה לא, ומקצה השני הוכיח תוכיח גו' אפילו מאה פעמים ועד לכדי נזיפה וכו' כהוראות רז"ל הידועות.

כבקשתו אזכירו וכן את מר חיים מנוש שליט"א, על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך להם בכלל ולהכנה לחג השבועות ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

ובפרט שהרי נמצאים אנו בימי הספירה, שמיום ליום מתוסף אור, שלכן נוסח הספירה, היום שני ימים ולא יום שני שלכאורה כהאחרון צריך להאמר, משום שאור הנמשך ביום ראשון לא נסתלק אלא שישנו גם ביום השני, ויום שני מוסיף עליו וכן עד לגמר הספירה הולך ומתוסף אור, עד כי נשמע ושומעים הקול יוצא מד' רוחות מעלה ומטה, אנכי ד' אלקיך גו'.

בברכה לבשו"ט.

ה'תכד
מו"ה שמואל יוסף: פינדריק, נתניה. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ד'תשנד, ובהנסמן בהערות שם.