Igrot Kodesh · Letter 5427 — Faith & Bitachon

B"H*

4 Iyar* 5717
Brooklyn

To the distinguished Chassid* who fears Hashem*
and devotes himself to communal needs,
Rav Avraham Yitzchak (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, in which you refer to the sending of two recently published books, which I have indeed just received.

I thank you for having thought of sending them to me. No doubt you will maintain this positive practice in the future.

As you request, works published by Kehot* will be sent to you. For the moment, the second volume of the memoirs of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit shields us, has not yet been published.

The young Menachem HaLevi Hilevitch is well, and he will no doubt write to you personally himself.

I seize this opportunity to congratulate you on the occasion of the publication of the "Biographies of the Masters of Chassidus*." Our era, in particular, needs such books. Indeed, the confusion of minds and the perverse ideas, which do not hesitate to falsify the truth, require that one proclaim again and again what was previously self-evident — that is, who are the great ones and the leaders of Israel, guiding the people in everything that concerns them, by their light, which is still maintained at the present hour despite the difficulties and the waves.

I have explained elsewhere (see note 2) the reason why our Sages informed us that in the generation of the heel of Moshiach* (see note 3), "there is no day whose curse is not greater..." (see note 4). Indeed, the Sages are animated by the love of one's fellow, and their objective is therefore not to frighten and inspire gratuitous terror, which Hashem forbid. In fact, they deliver this teaching for two reasons:

A) When the days of deep and intense darkness arrive and the statement "there is no day whose..." is fulfilled, a Jewish heart must not be discouraged. Quite the contrary — it must realize that these are the birth pangs of Moshiach.

B) When the forces of the sitra achra* strengthen their hold, it is obvious that an increase is necessary on the side of holiness and blessing. One must then set aside the idea and the conception that one can be content with the good situation, in health, that one already had this morning, yesterday, or the day before yesterday. Indeed, the sitra achra is stronger. Henceforth, one can maintain the struggle only by increasing the good.

One can thus understand why, from one generation to the next, our holy Torah* is more and more clearly revealed. Our Sages say that "what is uncovered by the scholar was already given to Moshe on Mount Sinai." Therefore, each era has had its specific contribution, in addition to what was then given, even if one may question to what extent this generation is fit to receive such a revelation.

This allows one to refute the following well-known argument. If it is so necessary to have recourse to Chassidus in order to practice the Torah and the mitzvos* in the proper manner, with light and warmth, why was it not fully revealed in the preceding generations?

This objection can be compared to the famous question raised against several practices of the Torah and the mitzvos introduced by the later Sages, which one wishes not to adopt. Sometimes, one even challenges the dispositions of the earlier Sages, always with the same argument.

The comprehensive answer to all of this is the following: Hashem sends the healing before the affliction. However, the healing must manifest itself shortly before the affliction, as shown by the proofs cited by our Sages in this regard.

In light of all this, the publication of biographies of the true Great Ones of Israel also serves this double objective. It serves not only to do good, to establish the truth, but also to distance oneself from evil, to exclude the desire to read books that falsify the history of the people of Israel.

This second objective implies that what seems secondary relative to the essential must also appear in the biographies of the Great Ones of Israel. Indeed, one is accustomed to these relatively secondary points, and if they were suppressed, the number of readers showing interest would be diminished, or in the eyes of many of them, the reliability of the work would be called into question. In mentioning what is secondary, I allude in particular to photographs, facsimiles of manuscripts, and tables of the important dates in the life of such-and-such a person, so that one need not search for them throughout the chapters of the book.

Several of these elements are missing from your books, and in some, they are even entirely absent. If you accept this observation, you will proceed in this manner in your future books. It would be good to also review those already published, on the occasion of a second edition, or else to publish a booklet briefly presenting the life of all those whose biography you have written. In any event, such a booklet will have value in its own right.

With my regards and blessing,

P.S.: In accordance with the well-known statement of the Mishnah* that one must be "benevolent toward others and toward oneself," I have great hope that you fix each day a time for the study of Chassidus.

In this regard, in your book "The Good Jew of Gostinin," on page 87, you cite the explanation he gives of the verse: "Who will express (yemalel) the mighty acts of Hashem." Nevertheless, in one of the manuscripts of Chabad* Chassidus (see note 5), written, it seems to me, by a Chassid still during the lifetime of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, this explanation is cited in the name of the Baal Shem Tov*. Moreover, it should be corrected, since yemalel is translated not as "will say" but as "will make sheaves, will break." And even if every idea of the Torah receives seventy interpretations, it seems that in this case, it is this interpretation that must be retained and not the sense of cutting or tearing that is presented by the book. Indeed, various texts of the Zohar* and of Chassidus speak in this regard of making sheaves. You should consult the Zohar, vol. 1, p. 249a; vol. 2, p. 83a; the Biurei HaZohar of the Mitteler Rebbe*, Parshas Vayechi, at this reference; and the commentary of the Tzemach Tzedek* on Tehillim 106:2.

ה'תכז

ב"ה, ד' אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

הרב מו"ה אברהם יצחק שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו כותב אודות שילוח שני הספרים שהו"ל ושז"ע נתקבלו.

ת"ח על שימת לבבו בשילוחם, ובטח ינהג במנהג טוב זה גם להבא.

וכבקשתו יושלח לו מהוצאות קה"ת. חלק השני מזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לע"ע לא הו"ל.

את האברך מנחם שי' הלוי הילביטש, שלום. ובטח גם בעצמו יכתוב לכ' שי'.

ואנצל הזדמנות זו להביע יישר כח על הו"ל תולדות נשיאי תורת החסידות, אשר ביחוד תקופתנו זו זקוקה לספרים כאלו, כי מפני בלבול הדיעות ורוחות הזדונים שאינם מונעים את עצמם גם מזיוף האמת, מוכרח להדגיש עוד הפעם ועוד הפעם הפשוט ומפורסם עד לדורנו זה, מי הם גדולי ישראל ונשיאיו, אשר לאורם הולך עם בני ישראל בכל עניניו וקיים עד היום הזה, למרות כל הנחשולים וגלים שעברו עליו.

וכבר מלתי אמורה במ"א בכוונת הודעת חז"ל בהנוגע לדרא דעקבתא דמשיחא, אין לך יום שאין קללתו מרובה וכו', אשר פשיטא שחז"ל אוהבי ישראל, לא היתה כוונתם ח"ו להטיל אימה ופחד ללא תועלת, ומטרת ההודעה כפולה,

א) כאשר יבוא ימים דחשך כפול ומכופל עד שיהי' המצב כהנ"ל שאין לך יום וכו', בכל זה לא יפול לב איש הישראלי עליו, כי ידוע ידע שזהו חבלי דעקבתא דמשיחא וכו'.

ב) כשמתוסף בהלעו"ז, מובן ופשוט שמוכרחת הוספה בצד הקדושה והברכה, ומופרכת הסברא והטענה, דיו במעמד ומצב הטוב שבצד הקדושה, בו עמדו היום בקר ואתמול ושלשום, כיון שנתוסף בהלעו"ז, ואי אפשר לעמוד במלחמה כי אם ע"י הוספה בצד הטוב.

שזהו ג"כ הביאור דהתופעה שמדור לדור נתוסף בגילוי תוה"ק, וכמרז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני, דנתגלה דור אחר דור נוסף על התורה אשר עד אז, אף שלכאורה אכשור דרא בתמי'.

ובזה גם שלילת הטענה הידועה, באם מוכרח כ"כ לימוד החסידות, בכדי שתהי' התורה והמצוה כדבעי וגם באור וחיות, מדוע לא נתגלתה במילואה בדורות שעברו.

והיא ע"ד שאלה הידועה בכמה מעניני תורה ומצות, שאין רוצים להודות בהוראות האחרונים, ונוסף עליהם כאלה שאין רוצים להודות גם בהוראות הראשונים וכו' ומטענה האמורה.

והתירוץ הכללי בכל זה, שהקב"ה מקדים רפואה למכה, אבל בכל זה ההקדמה היא סמוכה לזמן המכה ח"ו, וכדמוכח מענין ומהראיות המובאות להודעת חז"ל זו.

ע"פ הנ"ל בתפקיד ספרי דברי ימי גדולי ישראל האמיתים, בהם ג"כ מטרה כפולה, לא רק עשה טוב, הודעת האמת, אלא גם סור מרע, ז.א. שלילת הרצון לקרות ספרי זיוף דברי חיי עם ישראל.

אשר המטרה השני' דורשת שגם ענינים שלכאורה טפלים הם בערך לעיקר, יוכללו בספרי תולדות גדולי ישראל, כיון שהורגלו גם בענינים טפלים לפ"ע אלו, וחסרונן ימעט חוג הקוראים והמתענינים, או ימעט בסמכות הספר בעיני חלק מהקוראים. וכוונתי בענינים אלו הוא, לתמונות, פקסימלי' מכתבי יד, לוח תאריכים החשובים בחיי פלוני, בכדי שלא יוכרחו לחפשם בין פרקי הספר ועוד ועוד, ואשר בכמה מספריו חסרים איזה מפרטים אלו, ובכמה מספריו חסרים כולם. ואם תקובל הערתי זו, בטח ימלא בספרים הבאים, וכדאי המילוי גם בהנוגע לאלה שכבר הו"ל - בהוצאה שני', או ע"י הדפסת חוברת מיוחדת כוללת ראשי פרקים מחיי כל אלו שהדפיס את הביאוגראפיא שלהם, אשר בלא"ה תועלת חשובה בהדפסת חוברת כזו.

בכבוד ובברכה.

נ.ב.

תקותי חזקה שכמאמר המשנה הידוע, עינו טובה בשל אחרים וגם בשל עצמו ויש לו קביעות עתים בכל יום בלימוד תורת החסידות, והרי כבר נאמר ומבשרך לא תתעלם.

דא"ג בספרו היהודי הטוב מגוסטינין, עמוד פז, מביא הפתגם שלו על הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' - אבל באחד מספרי כ"י תורת חסידות חב"ד, שכנראה נכתב ע"י אחד החסידים עוד בחיי רבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) מובא זה בשם הבעש"ט ותיקון בגוף הפתגם, שצ"ל ימלל מלשון מוללין מלילות שפירושו שבירה. ואף ששבעים פנים לתורה, כנראה שבנדון דידן רק כך צ"ל (ולא כמועתק בס' לשון מילה חתך וקריעה), כיון שהפירוש דמוללין מלילות מיוסד ע"פ פתגם הזהר המובא בכ"מ בחסידות (ראה זח"א רמט, א. זח"ב פג, א. ביאורי הזהר - לאדמו"ר האמצעי - ויחי שם. פי' התהלים - לאדמו"ר הצ"צ - קו, ב).

ה'תכז
מו"ה אברהם יצחק: ברומברג, ירושלים.

וכבר מלתי אמורה: ראה לעיל אגרת ה'שצה. לקמן ה'תנז. ה'תעט.

באחד מספרי כ"י: נדפס בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"א ע' צה.