Igrot Kodesh · Letter 5433 — Chinuch

B"H*

7 Iyar* 5717
Brooklyn

To the distinguished Chassid* who fears Hashem*
and devotes himself to communal needs,
Rav Alter Meir,

Greetings and blessings,

You tell me at the end of your letter that you did not find a source enabling you to establish the purity of food in Egypt (see note 1). Therefore, you cited the usual formulation (see note 2).

I am surprised by what you say, for when one cites a phrase that is not at all common, it is quite obvious that it has a reference, since there is every reason to think it will arouse astonishment and questioning.

Why did I insist on this point? I must first specify that those who search for uncommon formulations generally content themselves with indicating the work in which they can be found. But in my view, this is the most secondary aspect relative to the essential point, which should be specified. Indeed, one presumably cites this uncommon version for a good reason — because one thereby reinforces and illustrates what one is explaining, much more than by the usual formulation. Now, very often it is more difficult to specify this illustration than to cite its reference. Furthermore, what one is presenting is also clarified by showing the precision of the author of this phrase or of the book. This is not the case with merely indicating the reference. These are not fools, and it is clear that if one mentions a statement of our Sages, one has seen it in a book.

This applies equally when one replaces the uncommon formulation with the usual one. Certainly, it may happen that the first was reproduced in error, but generally this is not the case, and if the author cited the uncommon formulation, amending it is not a correction but rather the contrary.

This is indeed the case here. I wished to cite the text that refers to food precisely because a battle is being waged lately in this domain, one that has taken painful and even shameful forms, particularly in the Holy Land* — and there is no need to say more, so painful is this. This is self-evident.

I have expounded on all of this at length, although it is useless to complain about the past, because in my view, if you find a way to repair what was done, it would be good to employ it — and perhaps it is even wise that it be so, for the correction will highlight even more clearly the idea that was to be emphasized.

Concerning the question itself that was posed, the reference for the uncommon formulation is in this case the same as that of the usual one: "their garments and their language." It is indicated below.

May Hashem* grant that the promise be soon fulfilled: "It is a people that dwells alone." And the Alter Rebbe* explains at the beginning of chapter 37 of the Tanya* that the perfection that will be revealed when Moshiach* comes depends on our actions and our accomplishments during the time of exile. One can deduce that to each aspect of this perfection corresponds a specific act of the service of Hashem. The same applies to this "solitude" of the future world. One prepares for it and forges a receptacle to obtain it by being "alone" during the period of exile — by the fact that Jews distinguish themselves in everything that concerns them.

May we, among all of Israel, use the counting of the Omer* to reveal the thirst to see all of this realized, to obtain the fulfillment of this promise. This thirst will intensify the ardor, the vitality, and the light enabling us to put into practice everything that hastens and brings closer the situation we desire — our true and complete redemption.

With my regards and blessing to convey good tidings,

In the notes of Rav S. Buber on the Pesikta of Rav Kahana, chapter 10, the usual formulation is cited — "they did not change their garments" — which is not found in any book. You should also consult the Otzar Divrei Chachamim by Rav Heyman, under the entry "By the merit." Nevertheless, the editor of the Pesikta specifies in a note that the Lekach Tov, on Parshas Tavo 26:5, states: "They distinguished themselves, for their garments, their food, and their language were different from those of the Egyptians."

You should see the Yalkut Shimoni on this verse: "A people that dwells alone." You should also consult the additions of the Torah Shelemah on Parshas Shemos, p.239.

ה'תלג

ב"ה, ז' אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

הרב מו"ה אלתר מאיר שי'

שלום וברכה!

... במ"ש כת"ר בסיום מכתבו, שלפי שלא מצא המקור לטהרת המאכלים במצרים הביא את השיגרה.

תמיהני עליו, שהרי מובן, שדוקא כשמוצאים נוסחא אי מצוי' כלל - בטח יש לזה מקור בטוח, כיון שהחשש קרוב שחידושה תעורר תמהון ושאלה.

ומה שעומד הנני על פרט זה, מובן, לאחרי ההקדמה, שבכלל אותם המחפשים מקורים לנוסחאות בלתי רגילות, מסתפקים - רובם ככולם - בציונם למקום פלוני בו נמצאת הגירסא בלתי שכיחא. ולדעתי זהו חלק הטפל לפי ערך - לגבי העיקר הדורש ביאור. והוא, שהבאת נוסחא בלתי שכיחא בודאי יש לה סיבה מיוחדת, שהענין בו עוסקים מתחזק ומסתייע דוקא בנוסחא הבלתי שכיחא וידועה, משא"כ בנוסח הרגיל.

וברובא דרובא זהו קשה לבאר יותר מאשר למצוא המקור. ועוד זאת שזהו מבהיר יותר את הענין, ע"י ההודעה כמה דייק מחבר המאמר או כותב הספר, משא"כ בהנוגע למקור - הרי לא בשופטני עסקינן, וכשמביאים מאמר רז"ל בודאי ראוהו בספר וכו'.

מהנ"ל מובן ג"כ, שהרוצים להגי' נוסחא רגילה במקום נוסחא הבלתי רגילה, אף שבמקרים נדירים אפשר להיות שהנוסחא בלתי רגילה היא שגגת המעתיק, אבל ברובא דרובא לא כן הדבר, וכיון שדייק בעל המאמר בנוסחא בלתי רגילה, ההגהה אינה תיקון, כ"א להיפך.

וכן הוא בנדון דידן, שכיוונתי בדיוק להביא הנוסחא בו מוזכר ע"ד מאכלים, בקשר עם המאבק בזמן האחרון דוקא בענין זה, ושקבל צורות מצערות וגם מחפירות, וביותר דוקא באה"ק ת"ו, ואין להאריך בדבר המכאיב, וד"ל.

הארכתי בכל הנ"ל אף שאין צועקין על העבר והסיבה - שבאם ימצא כת"ר אופן לתקן הנ"ל לדעתי, כדאי הדבר ואפשר גם זו לטובה כיון שעל ידי התיקון תובלט הכוונה אפשר יותר.

בגוף הדבר המקור במדרש לנוסח הבלתי רגיל שהוא הוא גם כן המקור לנוסח השיגרתי שלא שינו לבושם ושפתם, מצוין בשולי הגליון.

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום היעוד הן עם לבדד ישכון, שההכנה והכלי לזה [וע"פ מאמר רבנו הזקן בתניא ריש פרק ל"ז, דתכלית השלימות הזה של ימות המשיח וכו' תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, מובן שפרט מסוים בשלימות - תלוי בפרט מעין זה בהעבודה, וכן ענין הבדידות דלע"ל תלוי ב]הבדידות במשך זמן הגלות ע"י שבנ"י מצוינים הם בכל עניניהם, ונזכה בתכ"י להמשיך בספירת העומר ענין הגעגועים לזה, לקיומו של יעוד זה, שהגעגועים מוסיפים אומץ חיות ואור בקיום כל הענינים המחישים ומקרבים הדבר אליו מתגעגעים, גאולתנו האמיתית והשלימה.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

בהערות הר"ש בובער (פסיקתא דר"כ פ"י) דמאמר השגור דלא שנו את לבושם (השיגרתי הנ"ל) - אין זכר ממנו בשום מקום. וראה ג"כ אוצר דברי חכמים להרב היימן ד"ה בזכות. - אבל העיר המו"ל דהפסיקתא שם בשולי הגליון דבלקח טוב פ' תבוא (כו, ה) נמצא: מצוינים שם שהי' מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצרים. ולהעיר מיל"ש עה"פ הנ"ל הן עם לבדד ישכון. וראה ג"כ מילואים לתורה שלימה פ' שמות ע' רלט.

ה'תלג
שלא מצא המקור: לאמור באגרת ה'שנז דלעיל: שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם.

הביא את השיגרה: בהעתקת תוכן האגרת הנ"ל בעתונים.