Igrot Kodesh · Letter 5454 — Faith & Bitachon

B"H

16 Iyar 5717

Brooklyn

I greet you and bless you.

I am responding to your letter of 28 Nissan, with its contents. As you request, I will once again mention your name at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that you may have good tidings of everything you write me.

You conclude your letter by telling me that you have been discouraged (upon receiving Letter 5334). Indeed, you have the impression of working with devotion. Yet it seems to you that you are naturally incapable of accomplishing certain things — for example, organizing an enrollment campaign aimed at children (to register them in the school).

One can, first of all, genuinely wonder whether this is truly so. Moreover, you know that what belongs to the domain of holiness is acquired only at the cost of effort. Consequently, you cannot know whether you are capable of undertaking an action or not until you have made the appropriate effort. And even if you are sure of yourself in this matter, as you say in your letter — even if you are truly incapable of directly leading such a campaign — you can at least convince the other Chassidim* to do so, in writing or orally, publicly or by personally addressing each one.

Indeed, one can see that the school in which you carry out your sacred mission needs such a campaign. Certainly, who can establish clearly what the situation is? However, it is virtually certain that the obligation and merit of such action fall upon those who belong to that school. As I said in my previous letters, it seems that you have not occupied yourself with all of this. And you know the saying of my father-in-law, the Rebbe (see Letters 4487 and 4795), explaining this term of occupation — in his discourse clarifying that one devotes oneself (esek* means both "to occupy oneself" and "to devote oneself") to Torah and Mitzvos*. Moreover, you have not devoted yourself to all of this, not because you think you are unable to do so, but on the pretext that one person must be the teacher, another the rector, while the third writes receipts and is therefore not at all concerned by this campaign.

It is quite obvious that such an argument has no place and no sense. Why would you be inferior to other Chassidim who do not even belong to this school? Yet someone must conduct this campaign to enroll the children. It is therefore certain that your share is greater, in accordance with the halachic* ruling that "the poor of your city have priority." Indeed, you yourself live in this city. This is self-evident.

Of course, these words are addressed not only to you but to every teacher, every rector, every spiritual guide of the Yeshivah*, to anyone currently holding these positions, and even to past and present members of the administration. And one can observe that they themselves have not occupied themselves with all of this. And this is indeed the essential cause of the current situation in the school. There is no need to say more, so painful and distressing is the matter.

He Who gives the Torah and the Mitzvos will ordain that your state of health improve, as well as that of the members of your family. You know the saying of the Alter Rebbe*, who prayed that Hashem grant material goods to Jews, so that they make them into spirituality. By strengthening one's physical health, one multiplies one's capacities and strengthens one's deep desire to fortify one's spiritual health.

With my blessing to give good tidings of all this,

ה'תנד

ב"ה, ט"ז אייר, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ח ניסן עם המוסגר בו, כבקשתו אזכירו עוד הפעם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לבשו"ט בכל אותם הענינים אודותם כותב.

ומה שמסיים במכתבו שהי' לו חלישות הדעת כי נדמה לו שעובד עבודתו במסירות ויש דברים שנדמה לו שלפי טבעו אינו מסוגל לזה כמו לנהל תעמולה בענין ילדים וכדומה.

הנה מלבד כי ספק גדול בזה ובפרט ע"פ הידוע שבכל עניני קדושה הנה באים רק ביגיעה שמזה מובן שאי אפשר לדעת אם מסוגל או לא עד שמתעסק בזה באופן דיגעת, הרי אפילו את"ל שגם זה בחן והוכיח מתאים לכתבו, הרי תעמולה כזו אפילו אם אינה יכולה להיות באופן ישר בטח שמסוגל הוא לעורר אחדים מאנ"ש שיתעסקו בזה, לעוררם אם בכתב או בדבור, אם ברבים או ביחיד דבור פא"פ וכיו"ב, וכיון שרואים אשר המוסד בו משרת בקדש זקוק לתעמולה זו הנה אף כי אין אתנו יודע ברור אבל קרוב לודאי שלכל לראש החובה והזכות להתעסק בזה הם על אנשי המוסד וכמו שכתבתי במכתבי הקודמים כנראה שלא לבד שלא התעסקו בזה (וכפתגם הידוע במלת עסק וכמבואר בשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר בדיוק לשון העוסק בתורה העוסק במצוה), אלא גם לא התעסקו בזה לא מטעם דאפשר אינם מוכשרים לזה, אלא מפני האמתלא שתפקיד פלוני הוא להיות ר"מ ותפקיד פלוני להיות ר"י תפקיד פלוני להיות כותב קבלות וכיו"ב ולתעמולה וכו' הנ"ל אין לו שייכות, אף כי מובן שאין כל טעם ואין כל מקום לטענה זו, והרי למה יגרע חלקו עכ"פ משאר אנ"ש שאינם במוסד, שהרי מי שהוא צריך לעסוק בתעמולה רכישת ילדים אלא ובודאי שחלקם גדול יותר ע"פ הפס"ד דעניי עירך קודמין כיון שדר בעיר זו וק"ל.

מובן שהדברים הנ"ל מכוונים הם לא רק אליו אלא לכל הר"מ, ר"י, המשפיעים שהם בישיבת... או שמשרתים עתה במשרה זו, ולא עוד אלא שגם לחברי ההנהלה בעבר ובהוה, וכנראה שגם הם לא עסקו בהנ"ל, שזהו גרם היותר עיקרי במצב המוסד בהוה, ואין להאריך בדבר המכאיב ומצער.

ונותן התורה והמצוה ישלח דברו וייטיב בריאותו ובריאות כל ב"ב שיחיו וכידוע פתגם רבנו הזקן שהתפלל אז השם יתברך זאל געבען אידן גשמיות וועלין זיי מאכען פון גשמיות רוחניות וכשמתוסף בבריאות הגוף במילא מתגדלת האפשריות שלו וחפץ פנימי להוסיף גם בבריאות הנפש.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

ה'תנד
חלישות הדעת: מאגרת ה'שלד דלעיל.

וכפתגם... עסק: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תפז, ובהנסמן בהערות שם. חי"ד ד'תשצה.