Igrot Kodesh · Letter 5467 — Faith & Bitachon

B"H

21 Iyar 5717

Brooklyn

I greet you and bless you.

I am responding to your letter of the eve of Shabbos* Parshat Emor, in which you tell me what happened to you. I am somewhat surprised and also pained that you suffered not only physically but also morally, that you were disconcerted. Indeed, physical suffering can be understood, for we are in exile, as the Kuntres UMaayan* of the Rebbe Rashab* explains in discourse 17. By contrast, moral suffering and distress are in no way justified. They are, furthermore, useless and even cause harm.

You know the image that is stated in this regard: one who wears garments longer than his body will not thereby gain the means to run faster — quite the contrary. You will also consult the Torah Or* of the Alter Rebbe*, at the beginning of Parshat Noach, and the Sefer HaMitzvos, also called the Derech Mitzvosecha*, of the Tzemach Tzedek*, on the Mitzvah of the tonsure of the leper. And you know the meaning of the verse: "If you eat from the toil of your hands, you shall be happy and it shall be well with you" (Tehillim 128:2), emphasizing that this effort must be that of the hands, not of the head and the brain. Certainly, it is not easy to avoid being troubled in one's reflection and thought by the physical problems in which this thought must invest itself. Nevertheless, "man was born for effort" (Iyov 5:7). This is self-evident.

You ask me whether it is permitted to explain to women the passages from the Torah of Hashem that will allow them to bear more easily the vicissitudes of this period.

I am surprised that you could have any doubt on this matter, particularly in our era — that of the ikvesa diMeshicha*, the last period of exile. We must prepare ourselves for the situation and conditions that will prevail at the beginning of the redemption, and then during the redemption itself. Our Sages emphasize that this future redemption will be like the exodus from Egypt, which was achieved through the merit of the righteous women of that generation.

Moreover, women have always had the obligation to possess this knowledge. This is why they were formerly present when a scholar delivered a Torah discourse, including in the era of the Sages of the Mishnah*. All of this is mentioned as Halachah* in the Laws of Torah Study of the Alter Rebbe, at the end of chapter 1, which you will consult. Indeed, this is part of the Halachos* they must know, and one can verify concretely that if they do not understand what Divine Providence* is, the purpose of man's creation, what constitutes true good for him, they will have great difficulty withstanding the trials of this era.

You ask me about a study that would concern a bridegroom more than anyone else. You will inquire about this from the elder Chassidim* near you. They will guide you.

I hope that from time to time you strengthen the time you devote to the study of Chassidus*, the application of its customs and practices, in the best way. Indeed, each of us has the duty to ascend in the domain of holiness.

With my blessing, in the words of our master, my father-in-law, the Rebbe — to receive the Torah with joy and in a profound manner,

ה'תסז

ב"ה, כ"א אייר, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מעש"ק פ' אמור, בו כותב אודות אשר עבר כליו - הנה לפלא קצת וגם מצער, אשר כנראה לא היתה בזה רק טרדת הגוף כ"א גם טרדת הנשמה ופיזור הנפש, אשר אף כי על טרדת הגוף יש קצת הצדקה כיון שנמצאים אנו בגלות (ראה קונטרס ומעין לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מאמר י"ז) הנה על טרדת הנפש ויגיעתה אין על זה כל הצדקה, ועוד זאת שאין זה מועיל כ"א אדרבה מבלבל, וכידוע בזה המשל אשר הלובש לבושים ארוכים יותר גדולים בערך למדת גופו, לא לבד שאין בזה תועלת לההילוך בזריזות, אלא אדרבה, ועיין ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן ריש פרשת נח, ובספר המצות הנק' ג"כ דרך מצותיך לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק, מצות תגלחת מצורע, וכידוע הדיוק יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ולא יגיעת הראש והמוח, ואף כי לא עבודה קלה היא שלא תבלבל טרדת הגוף להתבוננות המחשבה בה כח המחשבה צריך להיות מלובש, הרי אדם לעמל יולד, וק"ל.

בשאלתו אם מותר לבאר לנשים אותם הענינים מתורת ה' אשר עי"ז יקל עליהן לשאת במצוקת הזמן וכו'.

לפלא גם הספק בזה ובפרט בדורנו דרא דעקבתא דמשיחא, דור האחרון של הגלות אשר עלינו להכון לכל הענינים והתנאים שבעתיד באתחלתא דגאולה והגאולה עצמה, וידוע הודעת רז"ל שגאולה העתידה היא בדוגמת יציאת מצרים שהיתה בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור, ובפרט שבכגון דא הרי תמיד היו הנשים מחויבות בידיעת ענינים אלו, שלכן היו נוכחים בדרשות חכמים אפילו בזמן התנאים, ומבואר כל הנ"ל לפסק הלכה בהלכות ת"ת ומהם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן סוף פרק א', יעו"ש, כי הרי הנ"ל הם בכלל הלכות הצריכות להן לידע אותן ע"פ הנראה במוחש שמבלי שיבינו עניני השגחה פרטית תכלית בריאת האדם וטוב האמיתי שלו וכו' וכו' קשה מאד לעמוד בכל נסיונות הזמן.

במ"ש אודות לימוד מיוחד בענינים הנוגעים יותר לחתן מאשר לאחר, ידבר בזה עם זקני אנ"ש אשר בסביבתו, והם יורוהו.

תקותי שמזמן לזמן מוסיף בקביעות עתים שלו ללימוד תורת החסידות והידור בקיום הדרכותי' ומנהגי', שהרי נצטוה כאו"א מאתנו לעלות בקדש.

בברכה בנוסח הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.