Igrot Kodesh · Letter 5471 — Chinuch

B"H

22 Iyar 5717

Brooklyn, New York

To Mr. Yitzchak Damyel (see Letters 5092, 5600, and 5666),

I greet you and bless you.

I have just received your letter of the luminous day of Lag BaOmer and I was appalled by its contents, which leads me to respond to you immediately, ahead of the waiting line.

I was particularly surprised by the way you interpret my words. You deduce from them that I am not satisfied with your teaching and the influence you exercise on your students. And I am even more surprised and pained to see that you have the intention of ceasing this teaching.

I am deeply astonished that you could make such a deduction. Indeed, my opinion is known to all and it goes exactly in the opposite direction of your conclusion. I have said, repeated, and repeated again that in our era, each man and woman must make use of every opportunity, every channel to disseminate Judaism everywhere, in all milieus and environments — transmitting the concrete teachings, the ideas, the worldview in the spirit of Judaism and Tradition.

It is quite obvious that this concerns equally, and even more so, young women (Yitzchak Damyel was a teacher of a girls' class), who are called upon to found Jewish homes. Their education and the influence exercised upon them will therefore determine their quality as akeres habayis* (mistress of the home) or, Heaven forbid, as okeres (destroyer of the home — a phonetic parallel between akeres and okeres). What results from this has an effect on many generations.

Moreover, you have been able to observe the success that has been yours in this field. You have managed to awaken their hearts. How then can you think of resigning?

You conclude your letter by informing me of your decision henceforth to remain isolated and silent, to fill your mouth with earth. Such an attitude is completely unacceptable. I have already explained, in a pleasant vein — but there is indeed here a deep and specific idea — that the rejection of evil existed already before the creation of the chain of worlds (see Letters 4426 and 4447), and that the descent (of the soul, to enter a body), "from a lofty peak to a deep pit," is justified solely by positive accomplishment.

What has just been said enables one to understand the assertion, found in several texts of Chassidus*, which accords a preponderant role to the positive commandments, the prohibitions having no other purpose than to prepare man — what concerns him and the entire world — to reveal the light through the Mitzvos*.

The two verses you cite are read on Tisha B'Av*, a day of destruction, isolation, and darkness — but not of building and light, which are, however, the role of each of us. You know, indeed, the saying of the Tzemach Tzedek* (see Letters 4359, 4857, and 5582): "We are workers of the day." We must therefore illuminate.

I am sending you this letter by express mail and I await your good tidings. You will tell me that the contents of your last letter were written in a state of mind that has since passed, that it no longer exists and has left no trace.

I send you my respects and my blessing to draw the hearts of the children of Israel closer to our Father Who is in Heaven, so that the heart distributes vitality to all the organs, that the feeling of the heart manifest itself in the two hundred forty-eight limbs of the soul through the practice of the two hundred forty-eight positive commandments, and in the three hundred sixty-five sinews of the soul through the observance of the three hundred sixty-five prohibitions. You will consult the Tanya*, chapter 51, and the Likkutei Torah*, Parshat Nitzavim, page 45c, commenting on the verse "You shall be wholehearted." And you will give good tidings of all this.

M. Schneerson

P.S.: I enclose a copy of my letter addressed to all on the occasion of Pesach and for the Chabad women. There too, the views previously recalled are set forth.

ה'תעא

ב"ה, כ"ב אייר, ה'תשי"ז
ברוקלין, נ.י.
מר יצחק שי' דמיאל

שלום וברכה!

זה עתה קבלתי מכתבו מיום הבהיר ל"ג בעומר, וכה נדהמתי מתכנו, עד שמוכרחני לענות עליו מיד, שלא לפי התור.

מה שהפליאני ביותר הוא שבדעתו לפרש שיטתי שאין דעתי נוחה מלימודו והשפעתו על תלמידותיו, ועוד יותר מתמי' וגם מצער שבדעתו להפסיק זה.

ומנלי' כל זה הוא לפלא גדול ביותר, שהרי שיטתי ידועה לכל והיא ההיפך הגמור ממסקנתו, ומלתי אמורה כפולה ומכופלת שבימינו אלה על כל אחד ואחת לנצל כל האפשרויות וכל הצנורות להפיץ עניני היהדות בכל מקום ובכל חוג וסביבה, הוראות מעשיות דיעות, והשקפת עולם ברוח היהדות המסורתית. ודבר פשוט הוא, שבזה נכללות בנות ישראל ובהדגשה יתרה, כיון שהן הבונות בית בישראל, ובחינוכן ובהשפעה עליהן תלוי הדבר אם תהיינה עקרת הבית או ר"ל עוקרת הבית, שזה נוגע לדורות ודורי דורות.

ובפרט בהנוגע לכ' שראה הצלחה בעבודתו בשטח זה ועורר נקודת לבבן, איך יעלה על דעתו לחדול מזה?

ובמה שמסיים במכתבו שפסוקו עכשיו הוא ישב בדד וידום, יתן בעפר פיהו, מושלל זה לגמרי. וכבר מלתי אמורה ע"ד הצחות, אבל באמת נקודה פנימית ומיוחדת בזה, אשר הענין דשלילת הרע לחוד - הי' גם קודם בריאת העולמות וסדר ההשתלשלות, וכל הירידה מאגרא רמה לבירא עמקתא הוא בשביל ענינים דקום ועשה דוקא.

ועל פי זה מובן ג"כ המבואר באיזהו מקומן בדא"ח, אשר העיקר הן מצות עשה, ומצות לא תעשה אינן באות אלא בשביל להכשיר האדם והענינים והעולם להמשכת האור על ידי המצות.

והרי שני כתובים הנ"ל שמזכירם אומרים אותם בתשעה באב ביום חורבן והירוס וחושך, ולא בבנין ואור שזהו תפקיד כל אחד ואחת מאתנו. וכידוע פתגם הצ"צ אנן פועלי דיממא אנן - מאכן ליכטיק.

שולח אני המכתב מהיר ודחוף, ואצפה לבשורות טובות ממנו שתוכן מכתבו האחרון הי' כתוב בהשפעת מצב רוח עובר, אשר חלף ואיננו ולא השאיר כל רושם.

בכבוד ובברכת הצלחה לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים, ובאופן שיהי' ליבא פליג לכולי שייפין, שמהרגש הלב יומשך ברמ"ח אברי הנשמה על ידי קיום הרמ"ח מצות עשה ובשס"ה גידי הנשמה ע"י שמירת שס"ה מצות ל"ת (עיין תניא פ' נא, לקו"ת נצבים מה, ג פי' הכתוב תמים תהיה) ולבשו"ט בכהנ"ל

מ. שניאורסאהן
מוסג"פ העתק מכתבי כללי לחג הפסח ולנשי חב"ד, שגם בם מודגשת השקפתי בהנ"ל.

ה'תעא
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 429 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מר... דמיאל: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ה'צב, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ה'תר. ה'תשסו.

שלילת הרע... קודם בריאת העולמות: ראה גם לעיל חי"ג אגרות ד'תכו. ד'תמז.

פתגם הצ"צ: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'שנט, ובהנסמן בהערות שם. חי"ד ד'תתנז.

לקמן ה'תקפב.