Igrot Kodesh · Letter 5479 — Faith & Bitachon

B"H

25 Iyar 5717

Brooklyn

To the distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav Moshe (Rav M. Goldstein, of Lod),

I greet you and bless you.

I am responding to your letter of 13 Iyar, in which you describe your actions to strengthen Judaism and to disseminate it. To someone like you, it is surely unnecessary to point out that you must not rest content with your achievements until now. One must redouble one's ardor, in accordance with the need and necessity of the moment, campaigning for all the values of traditional Judaism, of pure Torah, with the fear of Hashem.

At all times and in all places, this campaign has been necessary, but how much more so in this bitter exile, whose darkness is intense, to the point where those who call light darkness and darkness light multiply. The fallacious ideas do not diminish. On the contrary, they multiply. And if this is so in the rest of the world, how much more is it the case in our Holy Land, may it be restored and rebuilt very soon and in our days by our righteous Moshiach*. Indeed, there one departs from the royal path — that of the King of the world, Who gives the Torah and the Mitzvos* — while in His own palace. Moreover, the harm and desolation are much greater when this departure is made into a permanent path.

In accordance with the foundation of our faith, we have only the one Elokim and the one Torah, given to the one people, which "dwells alone and does not count itself among the nations" (Bamidbar 23:9). Yet one chooses as a motto and rule of conduct the behavior that allows one to identify with non-Jews. And one associates the Name of Hashem with ideals that originate from "the other side." In the best case, His Name is associated with other causes, which also runs counter to faith, even if these causes are permitted and would even have been good had one not made them into idols. Indeed, commenting on the verse Devarim 16:22, our Sages say: "In the time of the Patriarchs, the standing stones were valued."

It is clear that such a campaign is not easy, that it will provoke opposition from various quarters, including, unfortunately, from those who claim to be religious. Nevertheless, this very opposition leads one to fight strenuously against the incitement to depart from the path of the Tradition of Israel. This fight is expected of our generation, although it is orphaned. It is therefore given all the forces necessary to wage it and to emerge, in the end, victorious. Whoever exercises influence upon a certain milieu must consider this campaign as the specific mission of the present era.

I have already explained at length elsewhere (see Letter 5427) that if our Sages informed us that in this period of the ikvesa diMeshicha* (when his coming is imminent), "there is no day whose curse is not greater (than that of the day before)," it is not to frighten Israel, Heaven forbid, but rather to impart a teaching, as is systematically the case with the Torah — of the same root as hora'ah, meaning "lesson." Indeed, one cannot be content today with the state that Judaism had yesterday, for the curse has increased, and one must deduce that the side of good has also been strengthened. This is self-evident.

May Hashem grant that you give me good tidings of all this. I send you my blessing, in the formulation of our master, my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us — to receive the Torah with joy and in a profound manner.

ה'תעט

ב"ה, כ"ה אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה משה שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ג אייר, בו כותב אודות פעולותיו להחזקת היהדות והפצתה, ובודאי לדכוותי' למותר לעורר שלא להסתפק בההישגים דעד עתה, כי אם להוסיף אומץ בהתאם לדרישת וגם הכרח השעה בתעמולה לכל קדשי יהדות המסורתית, תורה טהורה ביראת שמים, אשר אם בכל התקופות ובכל המקומות הכרחית היתה תעמולה זו, גדול ההכרח פי כמה בגלות המר אשר החשך כפול ומכופל עד שרבו השמים אור לחשך וחשך לאור והדעות הכוזבות לא רק שאינן פוחתות אלא עוד מתחזקות, ואם בחוץ לארץ כך הוא, עאכו"כ בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו, אשר כל סטי' מדרך המלך מלכו של עולם הוא נותן התורה והמצוה בפלטרין עצמו של מלך זה, ההיזק והחורבן שלה גדולים פי כמה ובפרט כשעושים סטי' זו לדרך קבועה, ותמורת יסוד אמונתנו אשר אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת שניתנה לגוי אחד, אשר לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, ושמשימים לסיסמא ולמורה דרך ההנהגה דנהי' ככל הגוים ומשתפים שם שמים עם אידאלים אשר בסטרא אחרא מקורם, והמעולים שבהם משתפים עכ"פ שם שמים עם דבר אחר, שגם זה היפך האמונה הוא אפילו אם הדבר מצד עצמו רשות הוא ואפילו אם הדבר מצד עצמו טוב הוא שהי' (באם לא היו עושים ממנו עבודה זרה, ע"ד מאמר רז"ל (דברים טז, כב) אהובה היתה מצבה בימי האבות וכו').

מובן אשר לא קלה תעמולה זו ותעורר התנגדות מכמה חוגים ובעוה"ר גם מאלו המתחפשים ואומרים אשר דתים הם, אבל התנגדות זו עצמה מכריחה המלחמה נגד שיטת ההסתה וההדחה מדרך ישראל סבא ככל התוקף וכיון שמלחמה זו דורשים מדורנו אף כי דור יתום הוא, בודאי שניתנו מראש הכחות לנהל המלחמה ולנצחה סו"ס, וכל אחד שיש לו השפעה בחוג מסוים עליו להביט על תעמולה האמורה כשליחות המיוחדת בתקופה זו.

וכבר מלתי אמורה באריכות במ"א, אשר הודעת רז"ל דבעקבתא דמשיחא אין לך יום שקללתו מרובה וכו' אין הכוונה של חכמנו ז"ל להפחיד ח"ו את ישראל, אלא הוראה היא (ככל שאר עניני התורה, לשון הוראה), שאי אפשר להסתפק היום במצב היהדות דאתמול, כיון שהקללה נתרבה זה מכריח הוספה וריבוי בצד הטוב, וק"ל.

ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור ובברכה בנוסח הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בתקופת שנה זו, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

ה'תעט
מו"ה משה: גולדשטיין, לוד.

מלתי אמורה: ראה לעיל אגרת ה'תכז, ובהנסמן בהערות שם.