Igrot Kodesh · Letter 5486 — Chinuch

B"H

27 Iyar 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of this Thursday, which you conclude by posing twelve questions. And you specify that you have others, but that it would be endless. First of all, it is impossible to answer twelve questions like those in the framework of a letter. Furthermore, when you have these twelve answers, the evil inclination (yetzer hara*) will propose others to you, surely in even greater number.

Above all, a boy of your age should not go searching for questions and tell himself that, not having received an answer for the moment, he cannot study with ardor and constancy. In general, a Yeshiva* student must study the Torah, seek to understand what is written in it, but in no way employ himself in searching for questions that others have not yet found, and wonder who could answer them.

This can be compared to the situation of someone who begins medical studies, and then, the day after starting, informs his professors that they absolutely must explain to him why, to treat a certain ailment, bitter pills are prescribed rather than sweet ones, why a surgical intervention is necessary in such a case, and why one cannot do without it. Granted, you specify in your letter that you have been at the Yeshiva for two years already. Nevertheless, given the depth of our holy Torah, such a stage is perhaps even lower than that of a first-day medical student relative to a physician at the end of his training.

Of course, I do not mean to say that one should not understand what the Torah says. On the contrary, it is a mitzvah* to study it and, precisely, to understand it. But it is necessary, first, to declare: "We will do and then we will understand" (Naaseh v'nishma*), that is, to affirm one's submission. In this way, one is not prevented by the evil inclination from studying with ardor and constancy. Even if one has a question, this ardor is not called into question.

Moreover, reread your twelve questions. As you yourself say at the beginning of your letter, it is certain that the great ones of Israel have already posed them, and we know that they themselves studied the Torah with ardor and constancy, and fulfilled the mitzvos in the best way possible. It follows that:

A) there does indeed exist a satisfactory answer to these questions,

B) if there is a point that cannot be explained logically at all, this has no bearing whatsoever on the conduct a Jew must adopt according to the Torah.

In fact, why be astonished that a human being does not comprehend the Wisdom of the Almighty? It is, on the contrary, the reverse situation that would be astonishing — namely, that a limited human being should grasp, through his limited intellect, the Wisdom and Will of the Holy One, blessed be He — the Torah.

May Hashem grant that you abandon this systematic search for questions, which is in no way your concern. Devote yourself to fulfilling the words of the Mishnah: "I was created to serve my Creator" (Kiddushin 4:14). Moreover, we are approaching the time of the giving of our Torah, which, as has been said, was obtained when they proclaimed: "We will do and then we will understand." And our Sages emphasize that it had to be so. In this way, "the integrity of the upright guides them" (Mishlei 11:3), whereas in the opposite direction... Consult Tractate Shabbos 88a.

With my blessing for giving good news,

On behalf of the Rebbe Shlita,

The secretary,

ה'תפו

ב"ה, כ"ז אייר, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ה' שמסיים בשתים עשרה שאלות וכותב שיש עוד לשאול, אבל אין לדבר סוף.

הנה לבד זאת שלא במכתב יכולים לענות על שתים עשרה שאלות כאלו, העיקר שכאשר ישיבו על אלו השתים עשרה, הנה היצר יציג אחרות במקומן ועוד גדולות במספרן מן הסתם.

והעיקר שלבחור כגילך אין זה ענין לחפש שאלות ולחשוב שזה שלא קבלת ע"ע תשובה על כל השאלות, זוהי הסיבה מה שחסר בהתמדה ושקידה. ענינו של בן ישיבה בכלל - הוא ללמוד תורה ולחפוץ להבין מה שכתוב בה, וכלל וכלל לא לחתור (גריבלען) אפשר יכולים לחדש קושיא שאחרים לא עמדו על זה, ולחקור מי יוכל לתרצה.

ולדוגמא כמו אחד שמתחיל להתלמד חכמת הרפואה להבדיל, ולמחרת אחר

ההתחלה, יודיע למוריו שמוכרחים לתרץ לו מדוע כאשר מרפאים ענין זה וזה נותנים כדורים מרים, אפשר יכולים להיות הכדורים מתוקים, מדוע צריכים לנתוח, ירפאו בלי ניתוח וכו' וכיו"ב, ומבלי הבט על זה שכותב הנך שכבר שתי שנים שלומד אתה בישיבה, הנה לגבי העומק שישנו בתורתנו הק' - הנה זה אפשר רחוק יותר מאשר הידיעה של המתחיל ללמוד חכמת הרפואה יום הראשון, לגבי ידיעת רופא שגמר.

מובן שאין כוונתי בזה לאמר, שלא צריכים להבין מה שכתוב בתורה, ואדרבה זהו חיוב ללמוד תורה באופן ובדוקא להבינה, אבל מוכרח להיות הקדמת נעשה לנשמע, ענין של קבלת עול, שאז אין מניחים עצמו לבלבול מהיצר מללמוד תורה בהתמדה ושקידה, ואז אפילו אם ישנה איזה קושיא, אין פועל זה על ההתמדה והשקידה, ובפרט כאשר תעבור עוד הפעם על השתים עשרה קושיות, הנה כמו שכותב אתה בעצמך בתחלת מכתבך, זה דברים שבודאי גדולי ישראל עמדו על זה, ויודעים אנו שלמדו תורה בהתמדה ושקידה וקיימו מצות בהידור הכי גדול, שמזה מובן א) שישנו תירוץ משביע רצון, ב) ואם יש פרט שלא מובן כולו, בשכל, אין זה נוגע לגמרי לההנהגה כמו שיהודי צריך להתנהג ע"פ התורה, כי מהו הפלא שאדם לא מבין מה שהקב"ה מבין כביכול, אדרבה הפלא הוא בנהפוך, שיש ענינים מחכמתו ורצונו של הקב"ה שהיא התורה, שאדם שהוא בעל גבול מבינו בשכלו הגבולי.

ויהי רצון שתעזוב דרך החתירה (גריבלען זיך) ולחפש קושיות, שזה לגמרי לא מענינך, ותתן עצמך לקיים מאמר המשנה אני נבראתי לשמש את קוני, ובפרט כאשר מתקרבים אנו לזמן מתן תורתנו שכנ"ל קבלוה ע"י הקדמת נעשה לנשמע וכמרז"ל שכן דוקא צריך להיות שאז תומת ישרים תנחם, ובאם אחרת ח"ו וכו' (עיין מסכת שבת פ"ח סע"א)

בברכה לבשו"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר