Igrot Kodesh · Letter 5534 — Faith & Bitachon

B"H

21 Sivan 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

It is with great surprise that I read your letter of 10 Sivan (note: compare with letter no. 4584). You tell me that by traveling on an Israeli ship during the holy Shabbos* (note: see letters no. 4796, 5569, 5607, 5641, 5665, and 5775), your brother was confronted with a terrible test. My surprise was caused by the composure with which you describe a situation so horrifying that you even call it a "terrible test." Indeed, what we have here is a public desecration of Shabbos, which is considered, on its own, equivalent to the totality of the mitzvos* — to the point that his wine... (note: the wine of a person who consciously desecrates Shabbos is considered like that of an idolater). And what is the "reward" for such a desecration of Shabbos? The opportunity to attend your sister's wedding! And I did not sense that the deep desire to be present was motivated solely by the will to fulfill the mitzvah of participating in a wedding. Moreover, I am certain that he does not deceive himself into imagining that the motivation for his journey was attending the wedding. He wanted to travel to the Holy Land in precisely this manner.

In this domain as in all others, the principle has been fulfilled that "one transgression leads to another" (Avos 4:2). First, due to a lack of courage — using the expression you employ in your letter, and you will understand how strange this expression is when referring to a sin, especially the public desecration of Shabbos — he undertook a journey and publicly desecrated Shabbos, even though I had clearly warned him of what awaited him. He recited Kiddush* with wine belonging to the owners of this Shabbos-desecrating ship — wine that is therefore forbidden to drink. Indeed, the rabbinical supervision in this matter is nothing but a facade, for the wine of one who publicly desecrates Shabbos is not forbidden because it was touched by a non-Jew (note: but rather because of the Shabbos desecration itself). This is self-evident.

Moreover, according to the opinion of several Sages, this wine, even when double-sealed, remains forbidden, because one is not permitted to drink it in the first place. From this arose another doubt: Was a blessing to be recited upon drinking it? It is known that there are divergent opinions regarding such prohibitions. In any event, there is indeed a prohibition, as it is said: "One who blesses [over forbidden food] defies Hashem" (Tehillim 10:3). And from this arose yet another doubt: Did he eat his meal that evening without having recited Kiddush beforehand?

Likewise, he surely read by or used in some manner the electric light, while aboard a ship whose passengers and crew are Jews. The light produced for them is therefore also forbidden for others, including in cases where one says that "a candle lit by one person can illuminate a hundred." Similarly, he drank water and washed his hands on board. Now, in our era, seawater is drawn during the voyage and boiled in order to desalinate it, which means that the water used during the night was boiled during the preceding day. In other words, the fresh water aboard the ship during the day is water that was boiled during the night or the morning of Shabbos. In this case, one cannot say that "a candle that illuminates one person can illuminate a hundred." He also transgressed numerous other prohibitions. And while one could argue that all of this was done inadvertently, it is clear that such extenuating circumstances cannot be extended to a Yeshiva student.

As a brother and a close relative, you may think, at first glance, that the expressions used here are very incisive. However, if you reflect on all of this sincerely, you will see that they bear no comparison to the horrifying gravity of what has happened — of the darkness in which we find ourselves. This situation is called a "terrible test," when he could have been studying Torah in tranquility and perhaps even in purity, right here at the Yeshiva. Instead of that, he traveled to the land "toward which the eyes of Hashem are always directed, from the beginning of the year to the end of the year" (Devarim 11:12) while violating the mitzvah of Shabbos, which is considered equivalent to all the mitzvos. If he retains a semblance of fear of Hashem, he will seek out a Rav, who will tell him how to make amends for his transgression. Perhaps he will succeed.

With my blessing,

On behalf of the Rebbe Shlita,

The secretary,

ה'תקלד

ב"ה, כ"א סיון, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

בתמהון גדול קראתי במכתבו מיו"ד לחדש סיון, אשר לאחיו שי' הי' לו בזה (בנסיעה בספינה ישראלית בש"ק)... נסיון גדול, והתמהון הוא מהקור רוח שלו בכתבו אודות ענין מבהיל כזה. ועוד יותר במה שקורא לזה נסיון גדול, בהשוות שהמדובר בזה הוא ע"ד חילול שבת בפרהסיא אשר שקולה כנגד כל המצות עד שיינו וכו' "והשכר" ע"י חילול שבת הי' - שיהי' נוכח... בנשואי אחותו תחי'! ולא הרגשתי שרצונו להיות נוכח בהנשואין הוא מפני שכ"כ להוט לקיים מצות הכנסת כלה. ובטחוני שהוא ג"כ אינו מטעה את עצמו שמפני חשיבות המצוה דהכנסת כלה הי' חשקו לנסוע דוקא באופן הנ"ל לאה"ק ת"ו.

וכמו בכל הענינים מובן שגם בזה נתקיים - עבירה גוררת עבירה, שבתחילה, כלשונו במכתבו מחסרון אומץ (ומובן עד כמה מוזר ביטוי כזה, בהנוגע לעבירה בכלל, ובהנוגע לעבירה דחילול שבת בפרהסיא ביחוד), הנה נסע באופן - שכפי שאמרתי לו בבירור - ה"ז חילול שבת בפרהסיא, ובמילא קדש שם על היין השייך לבעלי האני' הנוסעת בחילול שבת בפרהסיא, שהיין אסור בשתי' (והשגחה על זה ה"ז חוכא וטלולא, כי אין איסור יינו של מחלל שבת בפרהסיא מפני מגע עכו"ם. וק"ל). ולא עוד, אלא שלדעת כמה גדולים אפילו חותם בתוך חותם אין מועיל בזה, כיון שהיין הי' אסור בשתי' מקודם. ומזה נכשל בספק אם יש לברך עליו, וכידועה המחלוקת באיסורים כגון דא. ובכ"א - יש בזה האיסור דבוצע ברך נאץ ה'. מזה נגרר לעוד ספק - באם סעד אותו הלילה בלא קידוש. כן - בטח קרא או השתמש באופן אחר באור העלעקטרי שבספינה, שהנוסעים והצוות שלה הם מבני ישראל, ובמילא כל האור הנעשה בשבילם אסור גם לאחרים אפילו בהענינים דנר לאחד נר למאה. כן נגרר מזה עוד לשתית המים, ונטילת ידים אשר בספינות דזמננו, הרי בעת הנסיעה לוקחים אותם ממי הים ומרתחים אותם כדי להפכם למים מתוקים, שמזה מובן אשר המים שמשתמשים בהם בלילה באו מהרתיחה מיום שלפניו ועד"ז המים שמשתמשים בהם ביום - באים מהרתיחה שלפני איזה שעות, ז.א. שמים המתוקים בספינה באמצע היום - הם אלו שהרתיחום בלילה או בבקר שיום השבת. ובזה הדין דנר לאחד נר למאה אינו, ועד"ז עבר על כו"כ איסורים.

ואם בע"ה ה"ז נקרא (אפשר) שוגג - אין גם לימוד זכות זה בהנוגע לבן ישיבה.

מובן שבתור אח וקרוב - הרי בהשקפה הראשונה ידמה שהביטוים חריפים הם, אבל כשיתבונן לשעה קלה אליבא דאמת, יראה שאינם בערך כלל להענין הכי מבהיל אשר קרה, ולהחשך שבו נמצאים, שקוראים את זה בשם "נסיון גדול", בה בשעה שהי' יכול לישב ללמוד תורה במנוחה ואפשר גם בטהרה - בישיבה כאן והחליף זה על נסיעה לארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה עד אחרית שנה ובאופן היפך מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות. ואם זיק יר"ש בהנ"ל יחפש חכם שיתן לו תיקון על זה, וכולי האי ואולי, ידחק ויכנס.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ה'תקלד
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 441. מהדורה אחרת של חלק מהאגרת הזאת נדפסה לעיל חי"ג ד'תקפד.

בספינה ישראלית בש"ק: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ד'תשצו, ובהנסמן בהערות שם.

לקמן ה'תקסט. ה'תרז. ה'תרלג. ה'תרמא. ה'תרסה. ה'תשעה.