Igrot Kodesh · Letter 5609 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

13 Tammuz* 5717,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am replying to your letter of the sixth day of Tammuz*, in which you describe the difficulties you have encountered in the study of the holy Tanya*. I have already answered many people who posed such questions that it is surprising not to approach the study of Tanya* as one does all the other parts of our Torah*. How, then, can one be astonished at encountering difficulties?

What I mean is this: In order to study the Written Law — the Chumash* — then the Mishnah*, the Gemara*, it is clear that one does not begin at once with the books of Vayikra* and Bereishis* with the commentary of Rashi*, and still less with the other commentaries. One first clarifies the content of the verse and its simplest meaning. And even to the perceptive student who might ask, for example, why the Aleph of Vayikra* is smaller than all the other letters — a question addressed by Rashi* and the other commentators — one will say that he must wait a little, and that such an explanation cannot be given at the very beginning of the study, even though the question is real. Despite this, one must continue one's study by systematically seeking the plain meaning, until one grows and acquires broader knowledge.

The same applies to the study of the Oral Law. When one learns the Mishnah* for the first time, one does not consult the Tosafos*, nor even Rashi*. One sets aside the questions that the Gemara* raises on the Mishnah*. To adopt a different approach would be unreasonable, and our Sages* say: "A person must first learn, then deepen." You should consult Tractate Shabbos* 63a, the end of Tractate Berachos*, and Tractate Avodah Zarah* 19a, according to which men of great intelligence and profound knowledge will remain straightforward even when they delve deeply. It must therefore be the same for the study of Chassidus*. The first time, one perceives only the general idea, then one studies it superficially. Subsequently, one deepens and refines it more and more.

Of course, it is easier to expect such an approach from a young child than from someone who has already been studying Torah* for several years. Nevertheless, the rule cited above applies to the latter as well — that one first learns, then deepens — and he too must proclaim: "We shall do and (then) we shall understand." It is only in this way that the children of Israel received the Torah* and that it endures among them, as Tractate Shabbos* 88a affirms.

Of course, if it is possible to consult a specialist in this study, one should pose all questions from the very beginning. In this way, the study is made easier. But, as I have said, this is not the normal path, even if the specialist can answer questions on the basis of elements already known to those who consult him.

In order to simplify your study of the Tanya*, since you can only rarely consult someone with a good knowledge of this teaching, it would be good for you to study first Igeres HaTeshuva*, then Shaar HaYichud VeHaEmunah*, and only afterward the first part of the book. You should also study the Kuntres U'Maayan* and the Derech Mitzvosecha* of the Tzemach Tzedek*, written in a more common language and in which each concept is relatively well defined. If, in addition, you adopt the method described above, I have good hope that in a short time, your effort to study this part of the Torah* will bear fruit and that the words of the verse will be fulfilled for you: "Taste and see that Hashem is good." Indeed, "the Torah* and HaKadosh Baruch Hu* are one. And the hidden dimension of Torah* corresponds to the hidden aspect of HaKadosh Baruch Hu*," as stated in the Zohar*, volume 3, page 73a.

With my blessing to give good news of all this,

ה'תרט

ב"ה, י"ג תמוז, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבם מששי בתמוז, בו כותבים אודות הקישוים שפגשו בלימוד ספר התניא קדישא.

וכבר מלתי אמורה לכמה מהשואלים בכגון דא, אשר לפלא מפני מה בלימוד התניא משנים הם מאופן לימוד של שאר חלקי תורתנו, ולאחרי זה תמהים על הקישוים שפוגשים בזה.

וכוונתי, כשנגשים ללימוד תורה שבכתב חומש, משנה וגמרא, פשוט ומובן שבלימוד ויקרא ובראשית אין מבארים להמתחיל פירוש רש"י ועאכו"כ פירושי שאר המפרשים, כ"א מוסרים לו תוכן הכתוב בכלל ופירוש האמור כפשוטו בפשטות הכי גדולה, ואפילו אם תלמיד חכם הוא וישאל למה האל"ף קטנה דלא כשאר האותיות ושאר הדיוקים כיו"ב שרש"י ומפרשי התורה מתרצים אותם בפירושיהם, יאמרו לו שעוד חזון למועד, ושלא ידרוש בהתחלת הלימוד שיבארו לו את כל זה, אף שהקושיא אמיתית היא, ועליו להמשיך בלימוד דוקא באופן הפשוט עד שיגדל ויקבץ יותר ידיעות בהענינים.

ועד"ז הוא ג"כ בלימוד התורה שבע"פ, כשלומד בפעם הראשונה את המשנה הנה לא לבד שאין לומדים עם תוספת אלא שגם בלא רש"י ולא את הדיוקים שהגמרא מדייקת בהמשנה, והיפך השכל הוא לעשות אחרת, וכהוראת חז"ל ליגרס אינש והדר ליסבר, עיי"ש בהסוגיא (שבת סג, א. וכן בשלהי ברכות וע"ז יט, א). אשר אפילו לבעלי שכל ובעלי ידיעה רחבה בערך להליסבר שלהם צ"ל הענין דלמיגרס יותר ויותר, ומזה מובן שגם בלימוד תורת החסידות צ"ל באופן כזה דוקא, שבפעם הראשונה קולטים כללות הענין אחרי כן לומדים אותו בשטחיות ומפעם לפעם נכנסים בעומק יותר ובפרטיות יותר.

ואף שמובן שגישה האמורה קלה יותר שתהי' אצל ילד קטן בשנים מאשר אצל לומד תורה זה כמה שנים אבל כנ"ל גם להם נאמר הכלל דלמיגרס והדר ליסבר וגם בהם נאמר החיוב הקדמת נעשה לנשמע, שרק באופן כזה קבלו ישראל ומתקיימת תורתם (שבת פח, א).

מובן שבאם אפשר לילך אצל הבקי בלימוד תורה זו, יש לשאלו לפרטי הדיוקים אפילו בהתחלת הלימוד שבכלל אז יקל הלימוד יותר אבל כנ"ל לא זו הדרך אפילו אם הבקי יוכל להסביר הדיוקים ע"י הענינים שבהם הורגלו.

כדי להקל לימודם בתניא אפילו במצבם שרק לעתים רחוקות יש להם האפשרית לשאול דעת בקי בחלק תורה זו, מהנכון שילמדו תחלה בתניא את אגרת התשובה, ואח"כ שער היחוד והאמונה ורק אח"כ חלק ראשון של התניא, וכן ילמדו את הקונטרס ומעיין וספר דרך מצותיך לאדמו"ר הצמח צדק, אשר כתוב הוא בסגנון יותר רגיל ובמדה מסוימה כל ענין מבואר בפ"ע, וביחד עם הגישה הנ"ל תקותי שבמשך זמן קצר יראו פרי טוב בעמלם בלימוד חלק זה בתוה"ק ויקוים בהם טעמו וראו כי טוב ה' שהרי אורייתא וקוב"ה כולא חד, וסתים דאורייתא מכוון לסתים דקוב"ה (זח"ג עג, א).

בברכה לבשו"ט בכל האמור.