Igrot Kodesh · Letter 5780 — Youth

B"H

4 Tishrei 5718

Brooklyn

Greetings and blessings,

I have duly received your letter of the 27th of Elul, the three preceding ones, and the request for a blessing for Rosh Hashanah*. I am surprised to receive from you, from time to time, and unfortunately with long interruptions, a letter filled with despair and sorrow. And it is even more painful to observe that you draw from this conclusions contrary to those that should be drawn. The same applies to this letter. You tell me that you have no patience. One of the reasons for this is your lack of activities. And from this, you conclude that you must stop. How deep is the darkness of the exile! You do not even see the dreadful contradiction between the conclusions imposed by reality and those you state.

I have already explained to several young men and to Chassidim* that each one must carry out his work. Then, Hashem will do as He sees fit — granting him success or not, which Heaven forbid. We have the merit, in this orphaned generation, of being able to observe with our eyes of flesh how the decision of the Heavenly Court is fulfilled — that Chassidim* must succeed in their work. Instead of this, and as if in defiance, one discovers, from time to time, pretexts to reduce one accomplishment or another. It is a pity that you waste time writing me such arguments, for I do not accept them in any way. If you yourself received from someone else a similar letter and you were not personally involved, you would have perceived this dreadful contradiction and would have totally rejected such a conclusion.

May Hashem grant that in the future, you and your friends will announce to me concrete actions. Complaints and grievances will no longer have a place within your four cubits. You will finally also eliminate from them that which is at the root of these complaints. The merit of the public and the immense compassion invoked by our holy masters will come to your aid.

With my blessing that you be definitively inscribed for a good year,

ה'תשפ

ב"ה, ד' תשרי, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתביו מכ"ז אלול, ג' הקודמיו והפ"נ לר"ה, ולפלא שמזמן לזמן ולצערי בהפסק לא גדול מתקבל ממנו מכתב מלא יאוש או צער עכ"פ. ומה שמצער עוד יותר, שמסיק מזה מסקנות היפך מסקנות הרצויות, וגם במכתבו זה כנ"ל אשר אין לו סבלנות כו' ומהסיבות בזה החסרון בהפעולות וכו', ומזה המסקנא שהפסיק... ועד כמה גדול חשך הגלות, שאין רואה הסתירה המבהילה - שבין המסקנות מהמציאות באמת והמסקנות שבא אליהן.

וכבר מלתי אמורה לכמה להצעירים ולאנ"ש שבאמת על כאו"א לפעול פעולתו וה' הטוב בעיניו יעשה אם יצליח או ח"ו לא, וזכינו דוקא בדורנו דור יתום זה, שרואים בעיני בשר איך שמתקיים הפסק בי"ד של מעלה שאנ"ש מצליחים בפעולותיהם, ותמורת זה וכמו להכעיס מזמן לזמן מוצאים אמתלאות למעט בפעולה פלונית או למעט ענין פלוני וכו' וחבל על זמנם שכותבים לי נימוקים כאלו, כיון שאינם מתקבלים אצלי כלל, ובאם הי' הוא מקבל כזה מאיש אחר ולא הי' נוגע בדבר, הי' רואה הסתירה המבהילה וביטול המסקנא מעיקרא...

ויהי רצון שמכאן ולהבא הוא וכן חבריו שיחיו יבשרו ע"ד פעולות ממשיות, וענין התלונות התאוננות וכו' לא ימצא להם מקום בד' אמות שלהם, ואז סו"ס לא תהיינה בכל ד' אמות שלהם כל אותן הסיבות להתלונות וכו' והרי זכות הרבים והתעוררות ר"ר של נשיאינו רבותינו הק' מסייעתם.

בברכת חתימה וגמר חתימה טובה.